ע"א 4142/16עלי עבד אלפתאח נ. מוחמד אל חאג'

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין ) ב-ת"א 42088- 02-14, אשר דחה את תביעת המבקש וחייבו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה על סך של 10,000 ש"ח – וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק-דין זה.

אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.

בשנת 2001 המבקש ירש מקרקעין מסוימים באדמות הכפר כאבול (להלן: המקרקעין ), ו בשנת 2004, המבקש מכר חלק מ המקרקעין

למשיב. המשיב פנה ללשכת המקרקעין ורשם על שמו שטח של 420 מ"ר מתוך המקרקעין . בשלב זה התגלעה מחלוקת

בין הצדדים באשר לגודלו של ה חלק מ המקרקעין

שנמכר, שכן המבקש גרס כי הוא מכר למשיב קרקע בשטח של 360 מ"ר בלבד. לנוכח המחלוקת האמורה, המבקש פנה אל בית המשפט המחוזי הנכבד, בתאריך 20.02.2014, בתביעה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי הוא בעליו של 60 מ"ר מתוך הקרקע שהמשיב רשם על שמו (להלן: השטח שבמחלוקת ), וכי על המשיב להחזיר לו את השטח האמור, תוך שינוי מתאים של הרישום בלשכת רישום המקרקעין.

3.

בתאריך 10.02.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד פסק כי דינה של התביעה למתן פסק-דין הצהרתי – להידחות. בגדר פסק הדין, לצד הדיון בעניינים מושא התביעה, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע גם כי:

"הצדדים, בעת שערכו וחתמו על ההסכם המדווח, העלימו בכוונת מכוון את התמורה האמיתית ששולמה בגין עסקת מכר המגרש, וזאת על מנת להערים על רשויות המיסוי" (ראו: פיסקה 6 לפסק-הדין).

נוכח האמור, בית המשפט המחוזי הנכבד הטיל, הן על המבקש והן על המשיב, תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 10,000 ש"ח (להלן: תשלום ההוצאות ).

4.

המשיב הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד, ולאחר מכן המבקש הגיש לבית המשפט זה בקשה שכותרתה "בקשה לעיכוב ביצוע הליכי גביה" – היא הבקשה שבפני (להלן: הבקשה ). בגדר הבקשה

לא נכללו טענות המנמקות מדוע על בית המשפט להיעתר לבקשה, אך צוין כי לפני הגשת הבקשה – בא-כוחו של המבקש פנה אל המרכז לגביית קנסות בבקשה לעיכוב הליכי גביית תשלום ההוצאות ונענה כי לשם כך יש לקבל החלטה שיפוטית מפורשת, המורה על עיכוב ביצוע גביית ההוצאות.

5.

בתאריך 14.08.2016 הוריתי למשיב ולפרקליטות המדינה להגיש את תגובתם לבקשה. המשיב הודיע בתגובתו כי מאחר ואין לו כל עניין בנושא הבקשה – הוא משאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. בדומה, גם פרקליטות המדינה הודיעה בתגובתה כי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, עם זאת, בתגובה צוין כי בגדר הערעור – המבקש כלל איננו משיג על הקביעה שהביאה את בית המשפט להטיל עליו הוצאות לטובת קופת המדינה, וכי נראה, לפיכך, ש גם אם בית המשפט יקבל את הערעור ככתבו וכלשונו – לא תהיה לדבר נפקות בעניין ההוצאות שהושתו על המערער.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות אליה, ובכתב הערעור, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה

להידחות . נימוקי להחלטה זו יובאו מיד בסמוך.

7.

הלכה פסוקה היא שעל המבקש עיכוב ביצוע של פסק-דין מוטל הנטל להוכיח כי מתקיימים בעניינו שני התנאים המצטברים הבאים: האחד ,

שסיכוייו של הערעור שהגיש להתקבל – טובים; ו השני , שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם הסעד המבוקש לא יינתן, והערעור יתקבל – יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1106 (מהדורה שתים-עשרה , 20 15 ) (להלן: גורן ) ;

ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 8 (28.10.2014); ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פיסקה 17 (26.09.2016)).

ככלל, במקרים בהם הסעד שעיכובו מבוקש הינו סעד כספי – התנאי בדבר מאזן הנוחות יטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, שכן הנזק שייגרם למבקש מביצוע פסק דין כספי, לרוב, איננו בלתי הפיך (ראו: גורן

בעמ' 1118; ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא , פיסקה 17 (22.07.2015); ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פיסקה 11 (17.05.2016) (להלן: עניין הפול )).

עוד נפסק כי בית המשפט יסטה מן הכלל האמור רק ב מקרים חריגים, למשל כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה על פי פסק הדין מוטל בספק (ראו: גורן , שם; ע"א 4733/11 סקפאה אירועים על הים נ' ניו אלי בנמל בע"מ , פיסקה 5 (26.10.2011); ע"א 3198/12 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת נעם ברש בע"מ , פיסקה 3 (22.08.2012); עניין הפול , פיסקה 11 ).

8.

במקרה שבפני לא מצאתי כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו. לעניין מאזן הנוחות די בכך שמדובר בתשלום כספי לטובת אוצר המדינה – כדי להטות את הכף לטובת דחיית הבקשה. יתרה מכך – מצאתי טעם טוב בטענת פרקליטות המדינה לפיה תשלום ההוצאות צפוי, ככל הנראה, לעמוד בעינו גם אם הערעור יתקבל במלואו, שכן המבקש כלל איננו משיג בערעורו על קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה: "הצדדים חברו יחד על מנת להונות את שלטונות המס" (ראו: פיסקה 7 לפסק-הדין) – היא הקביעה שעומדת ביסוד תשלום ההוצאות לטובת אוצר המדינה, מושא הבקשה שבפני. לפיכך סבורני כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש כלל לשאלת סיכויי הערעור.

9.

סוף דבר – הבקשה נדחית .