ע"א 793/17מדינת ישראל - משרד הבריאות נ. פלוני

1.

במסגרת ערעור שהגישה המבקשת בע"א 793/17 (המשיבה בע"א 847/17) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד' גנות ) בת"א 67003-10-13 מיום 19.12.20116 (להלן: התיק העיקרי ) הוגשה הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

רקע והליכים

2.

המשיבה 3, אמו של המשיב 1, הובהלה לבית החולים בשבוע ה-38 להריונה בתלונה של הפחתת תנועת העובר. בליל אותו היום בוצעה למשיבה 3 הרדמה אפידורלית וכעבור מספר שעות נמצאה פתיחה גמורה שסימנה את שלב הלידה השני. בחלוף 3 שעות מתחילת הלידה והיות שהמשיבה 3 טרם החלה את שלב הלידה עצמה, הוחלט לסיים את הלידה בניתוח קיסרי; לבסוף הוחלט לנסות ליילד את המשיב 1 בשולפן ריק (וואקום) – כך בבוקר שלאחר הגעתה של המשיבה 3 לבית החולים נולד המשיב 1. בגיל 5 ימים אובחנה אצל התינוק צהבת חמורה וניתן לו טיפול של החלפת דם, וכעבור יומיים נערכה לו בדיקת US מוח שתוצאתה הייתה תקינה. בהמשך הסתבר כי המשיב 1 לוקה בשיתוק מוחי קל, ובנכות פיזית ופסיכיאטרית. בחלוף כ-3 שנים מיום היוולדו בוצעה בדיקת MRI

מוח, אשר ממצאיה מתאימים למצב של דימום תוך חדרי שנספג.

המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשת בטענה כי נזקו של המשיב 1 נובע משימוש מיותר ובלתי זהיר בשולפן הריק. בית המשפט המחוזי בחן את התנהלות הלידה את ההחלטה ליילד את המשיב 1 באמצעות שולפן ריק, וקבע כי ההחלטה לחלץ את התינוק בעזרת מכשיר זה הייתה שגויה/בלתי מבוססת, כי חילוץ התינוק היה טראומתי וקשה, וכי החבלות שנגרמו בראשו נבעו משימוש כושל ובלתי מקצועי במכשיר. בהמשך קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת התרשלה בטיפולה במשיב 1, התרשלות אשר גרמה ללידת ילד פגוע. עוד קבע בית המשפט כי הוכחו ראשי הנזק של כאב וסבל, ואבדן כושר השתכרות עתידי, וכן נקבעה נכות של 32% למשיב 1 ובגינה חויבה המבקשת בהוצאות רפואיות, התאמת דיור וניידות. לבסוף, הטיל בית המשפט המחוזי על המבקשת לפצות את המשיבה בסכום של כ-2.5 מליון ש"ח.

3.

ביום 23.1.2017 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ויחד עמו הגישה את הבקשה שלפניי. בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים. היא גורסת כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי קיים קשר סיבתי רפואי בין מצבו של המשיב 1 ללידת הוואקום ולמצבו הנוכחי. המבקשת עוד סבורה כי שגה בית המשפט באשר לקביעותיו העובדתיות בנוגע להליכים הרפואיים ולפגמים שמצא בהם, וכן כי שגה בחוות הדעת שהחליט לאמץ. עוד, המבקשת גורסת כי בית המשפט שגה בקביעתו כי ההחלטה ליילד את היולדת באמצעות שולפן ריק הייתה שגויה ובלתי מקצועית, זאת בעיקר על סמך טענתה לפיה פעל הצוות הרפואי בהתאם להנחיות נייר העמדה הרלוונטי שהסדיר את השימוש במכשיר. נוסף על כך, לעמדת המבקשת, בית המשפט שגה בכך שלא ייחס חשיבות מספקת לסתירות ולטעויות שעולות, לשיטתה, מחוות הדעת שהגישו המשיבים. עוד מציינת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בחישוב סכומי הפיצויים.

יתרה מזאת, המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. המבקשת סבורה כי לאור האמור לעיל מאזן הנוחות נוטה לטובתה נוכח סיכויי הערעור הגבוהים, וכי לא קיים חשש שהמבקשת לא תוכל לקיים את פסק הדין אם יידחה ביצועו. עוד, המבקשת סבורה כי למשיבים יהיה קושי משמעותי להשיב את הכספים אם יתקבל הערעור, ולכן יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין.

4.

מנגד, המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה. המשיבים גורסים כי סיכויי הערעור קלושים, בציינם כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקיף ומעמיק, ומתייחס לכלל הסוגיות וחוות הדעת שהוגשו. המשיבים גורסים כי בית המשפט המחוזי הסתמך על עדויות מומחי המבקשת הן לעניין הרשלנות והן לעניין הקשר הסיבתי, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי העובדה של הערכאה הדיונית וכי לא נעשתה כל טעות משפטית חריגה המצדיקה קבלת הערעור. נוסף על כך, המשיבים גורסים כי לא נפלה כל שגגה בקביעות בית המשפט המחוזי ביחס להיעדר ההסכמה מדעת, לרשלנות, לקשר הסיבתי או לנזק.

נוסף על כך, המשיבים סבורים כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם. לשיטתם, מקום שמדובר בחיוב כספי אין מדובר בנזק בלתי הפיך ולכן בעניינם אין לעכב את ביצוע פסק הדין. עוד, המשיבים מפרטים כי המבקשת לא צירפה ראיות המבססות חשש שהמשיבים לא ישיבו את הכספים אם יתקבל הערעור, או כי יהיה קושי לגבות את הכספים בחזרה. יתרה מזאת, המשיבים 2 ו-3 מפרטים כי שניהם עובדים בעבודות מרוויחות וכי יש להם מספר נכסים וחסכונות, ואף צירפו תצהיר המפרט את הנכסים שברשותם והתחייבות להשיב את הכספים אם יתקבל הערעור. כן מפרטים המשיבים כי במקביל הגישו ערעור משלהם על כך שלא נפסק להם פיצוי בגין יסוד הפגיעה באוטונומיה, אשר לשיטתם סיכויי קבלתו גבוהים.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

6.

כידוע, אין בהגשת ערעור על פסק דין כשלעצמו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין (תקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); כלל הוא כי פסק הדין יקוים, ואילו

עיכוב ביצוע פסק הדין הוא החריג. חריגה מכלל זה תיעשה על יסוד שני תנאים: על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו – במובן זה שאם יזכה המערער בערעור, יהיה קושי משמעותי להשבת המצב לקדמותו נוכח ביצוע פסק הדין ( ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן, מקבוצת ענבל אור נ' איתן ארז , פסקה 10 (4.1.2017); ע"א 7617/16 ברג נ' חזיז רוזנברג , פסקה 12 (13.12.2016) ; ע"א 2936/15 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' פלוני , פסקה 6 (12.5.2015)) . נוסף על כך, הלכה היא כי בין תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אך עם זאת, יש לבכר את שיקול מאזן הנוחות על פני סיכויי הערעור ( ע"א 8823/16 לוי נ' זייגר , פסקה 7 (29.1.2017); ע"א 7375/16 ולנטינה זכרנקו נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (15.11.16); ע"א 4130/16 אבנרי נ' שמשון זליג ושות' חברה קבלנית בע"מ , פסקה 17 (22.1.2017)). נוסף על כך, עיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי יינתן במקרים חריגים, בהם חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק (ע"א 8721/16

אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ , פסקה 16 (23.1.2017); ע"א 4142/16 אלפתאח נ' אל חאג' , פסקה 7 (22.1.2017)). טענות בדבר חוסנו הכלכלי של המשיב צריכות להיות מבוססות ואינן יכולות להיטען בעלמא (ע"א 1256/16 אי.סי. אמ. יצרני מיזוג אויר בע"מ נ' עוז ניצן ז"ל , פסקה 13 (17.4.2016); (ע"א 3812/15 מפעלי תאורה א. הכט בע"מ נ' פקר-ידפז פרופילים בע"מ , פסקה 7 (2.7.2015)). בענייננו, המבקשת לא הוכיחה כי מצבם הכלכלי של המשיבים מוטל בספק; אדרבה, מתצהיר שהגישו המשיבים בנוגע למצבם הכלכלי איני סבור כי יש ספק ביכולתם להשיב את הכספים אם יתקבל הערעור. בנוסף, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נדמה בעיני כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק, ואיני סבור כי יש מקום לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור מצדיקים את קבלת הבקשה – זאת במיוחד נוכח יכולתם של המשיבים להשיב את הכספים במקרה הצורך. לפיכך, לא מצאתי מקום לחרוג מהכלל, ועל כן אין בידי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית.