ע"א 7375/16 ולנטינה זכרנקו נ. מדינת ישראל

1.

במסגרת ערעור אותו הגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' אמסטרדם ) בת"פ 13742-04-11 מיום 14.9.2016, הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני של עיכוב ביצוע ההחלטה, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים

2.

נגד המשיב 2 ושניים נוספים הוגש ביום 10.4.2011 כתב אישום המייחס להם שורת עבירות כלכליות, ביניהן עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ). בקצרה יתואר כי המשיב 2 נקשר בפעילות עסקית עם מר אלכסיי זכרנקו (להלן: זכרנקו ), רכש את אמונו וביצע פעולות בחברות שבשליטתו ללא ידיעתו, וזאת כדי להרוויח רווח כלכלי מול הרשויות ותוך שהוא משתלט על כספו של זכרנקו. יוער כי זכרנקו עצמו נעלם ברוסיה בשנת 2009 ואך לאחרונה הוכרז כנפטר על פי צו של בית המשפט בסנקט פטרסבורג. בצד כתב האישום הוגשה בקשה לסעד זמני לחילוט זמני של רכושו של המשיב 2 – לרבות יתרות זכות בחשבונות חברות שבבעלותו המלאה ובחשבונו הפרטי בשוויץ (להלן: הכספים התפוסים ).

3.

המשיב 2 הורשע ביום 20.7.2015 ברוב העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, וביום 17.2.2016 נגזר דינו, והוטלו עליו עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן ניתן צו לחילוט רכוש בגובה מלוא שווי העבירות בהן הורשע – 38.8 מיליון ש"ח. המשיב 2, ונאשמת נוספת שהורשעה אף היא, ערערו על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה (ע"פ 1872/16 וע"פ 3238/16 בהתאמה; להלן ביחד: הערעורים הפליליים ).

4.

עובר למתן גזר הדין, המשיב 3, עו"ד משה ישראל (להלן: עו"ד ישראל ) – אשר ייצג את המשיב 2 בהליך הפלילי – הגיש טענה לזכות בכספים שנתפסו, אותם ביקשה המדינה לחלט, זאת לפי סעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון. בין היתר, נטען כי עו"ד ישראל הסתמך על כך ששכר טרחתו ישולם מתוך הכספים התפוסים. ביום 17.2.2016, במקביל למתן גזר הדין, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשתו של עו"ד ישראל באופן שהכיר בזכותו לקבל שכר טרחה בגובה של 1,650,000 ש"ח בתוספת מע"מ, מתוך הכספים התפוסים. על החלטה זו הוגשו שני ערעורים לבית משפט זה – ערעור המדינה (ע"א 2614/16), בגדרו נטען כי אין מקום לראות בעו"ד ישראל טוען לזכות; וערעורו של עו"ד ישראל (ע"א 3550/16), על גובה הסכום (להלן ביחד: הערעורים האזרחיים ).

5.

ביום 18.7.2016, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו, דחינו (יחד עם חבריי השופטים נ' הנדל ו מ' מזוז ) את המשך שמיעת הערעורים הפליליים ובמקביל הענקנו תוקף של פסק-דין להסכמה אליה הגיעו המדינה ועו"ד ישראל במסגרת הערעורים האזרחיים, במובן זה שהסכום שיועבר לעו"ד ישראל מהכספים התפוסים נותר על כנו, וככל שהחילוט יצומצם במסגרת פסק הדין בערעורים הפליליים – יקוזז הסכום שיועבר לעו"ד ישראל מתוך הכספים שאינם נכללים בחילוט.

6.

בטרם החלו ההליכים להעברת הכספים לעו"ד ישראל, פנתה המבקשת – דודתו של זכרנקו – לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי סעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון ובמסגרתה עתרה לביטול החילוט כפי שנקבע במסגרת גזר הדין ולביטול ההחלטה מיום 17.2.2016 או לחילופין לעיכוב ביצועם עד להכרעה בערעורים הפליליים. כן עתרה המבקשת להצטרף להליכים הפליליים ולהותיר לה לעיין בתיק בית המשפט ובחומר החקירה של המדינה. בקליפת האגוז יצוין כי המבקשת טענה שהיא קרובת המשפחה היחידה שנותרה לזכרנקו, ושצו ירושה אמור להינתן בשבועות הקרובים. לפיכך, ולאור היותה טוענת לזכות בכספים, היה על בית המשפט לשמוע את טיעוניה בטרם יורה על חילוט הרכוש. ביום 14.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיה של המבקשת בקבעו כי לא עלה בידיה להוכיח כי היא היורשת היחידה של זכרנקו. נגד החלטה זו מופנה הערעור ובצידו הבקשה שלפניי.

7.

להשלמת התמונה יצוין כי בקשתה של המבקשת להצטרפות כצד לערעורים הפליליים ולעיון בתיק ובחומר החקירה נדחתה ביום 25.10.2016 (הרשם ג' לובינסקי זיו ). עוד יצוין כי ביום 9.11.2016 הוגשה בקשה לחילופי בעלי-דין ובה נטען כי המבקשת נפטרה בשיבה טובה ועל כן מבוקש שיורשיה החוקיים על פי צוואתה יבואו במקומה בהליך דכאן.

הבקשה

8.

בבקשה שלפניי, המבקשת טוענת כי היא דודתו ויורשתו החוקית הצפויה של זכרנקו – אשר לגרסתה הוכר על ידי בית המשפט המחוזי כנפגע העבירה וכמי שכספו נגזל על ידי המשיב 2. נטען כי כלל הכספים שחולטו במסגרת גזר הדין הם כספים שמקורם בכספיו של זכרנקו, וכך הדבר אף לעניין הכספים שהועברו לידי עו"ד ישראל. המבקשת גורסת כי במועד מתן גזר הדין לא הייתה אפשרות לזכרנקו או למבקשת להשמיע טענותיהם לעניין החילוט לאור היותם טוענים לזכות בכספים, ורק כעת – משהוכרז זכרנקו כמת על ידי הרשויות ברוסיה – עלה בידיה של המבקשת להביא את עמדתה. בהקשר זה, המבקשת טוענת כי היא היורשת היחידה שנותרה לזכרנקו וכי די בגיבוש זכות לכאורית כדי לבסס את זכותה לטעון כי היא בעלת הרכוש, בכפוף להכרזתה המלאה והסופית כיורשת על פי דין. עוד המבקשת מוסיפה ומטעימה כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לעניין סיכוי הערעור – נטען כי מאחר שהכספים שחולטו שייכים לזכרנקו, אין זה סביר ששכר טרחתו של עו"ד ישראל ישולמו מכספים אלו. לעניין מאזן הנוחות, המבקשת גורסת כי בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של עו"ד ישראל, עולה חשש כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנו בעתיד באמצעות תביעה אזרחית, ככל שטענותיה בדבר זכויותיה בכספים תתקבלנה. לאור כל האמור, המבקשת עותרת כי החלטת בית המשפט המחוזי תעוכב והכספים לא יועברו לידי המדינה או לידי עו"ד ישראל.

9.

המדינה, מצידה, מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין מקום לעכב את חילוט הכספים. המדינה פותחת וטוענת כי כלל אין יריבות בינה לבין המבקשת בהקשר של הסעד המבוקש, מכיוון שהכספים כלל אינם נמצאים ברשותה של המדינה אלא בחשבונות בנק על שמו של המשיב 2 בשוויץ. על פי דין, החילוט אינו יכול להיות ממומש עד לאחר מתן פסק דין חלוט בערעורים הפליליים – כך המדינה. לגופו של עניין, המדינה גורסת כי המבקשת לא הוכיחה, ולו לכאורה, את מעמדה לצורך בקשת הסעד העיקרי, ועל אחת כמה וכמה שאין ליתן לה סעד זמני. לעמדת המדינה, המבקשת לא הביאו בדל של ראיה להוכחת טענתה לפיה הכספים התפוסים שייכים לזכרנקו ולא למשיב 2 עצמו – טענה אשר כלל לא הועלתה במסגרת ההליך הפלילי. לגישת המדינה, מקומה של טענה זו להתברר בתביעה אזרחית בין יורשיו החוקיים של זכרנקו לבין המשיב 2. עוד מוסיפה המדינה וטוענת כי המבקשת אינה זכאית להגיש בקשה לעיכוב ביצוע של החלטות כלשהן מאחר שהיא אינה צד להליכים בבית המשפט מחוזי. לחלופין, המדינה טוענת כי אף אם הוכיחה המבקשת שהיא היורשת של זכרנקו – עדיין אין בכך כדי לזכותה במעמד של "טוענת לזכות", שהרי לא הוכח שזכרנקו היה נפגע עבירה.

10.

המשיב 2, אף הוא, מתנגד לבקשה וטוען כי התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין אינם מתקיימים בעניין דכאן. לעמדת המשיב 2, סיכויי הערעור קלושים, שכן המבקשת לא הוכיחה כי הכספים שנתפסו שייכים לזכרנקו. בנוסף, לעמדת המשיב 2, המבקשת חסרת כל מעמד בקשר לזכויותיו ורכושו של זכרנקו, שכן היא מודה כי טרם הוכרזה כיורשתו על פי דין. לגישת המשיב 2, רק אדם שיש לו זכות מוכרעת ברכוש יכול להיות "טוען לזכות ברכוש", ויש לדחות את טענת המבקשת לפיה די בגיבוש זכות לכאורית ברכוש. אף לעניין מאזן הנוחות, המשיב 2 טוען כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא תוכל להיפרע מעו"ד ישראל במידה שהועלו אליו הכספים.

11.

עו"ד ישראל, אף הוא, הודיע כי הוא מתנגד לבקשה. עו"ד ישראל טוען כי הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה קבלתה – הן מבחינת סיכויי הערעור והן מבחינת מאזן הנוחות. לטענת עו"ד ישראל, בעוד שלמבקשת לא ייגרם כל נזק מביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, הרי שלו עצמו ייגרם נזק בשל העיכוב בהעברת הכספים אליו. עוד מוסיף עו"ד ישראל וטוען כי הבקשה – כמו גם הערעור – הוגשה בשיהוי רב, במובן זה שבקשתה הראשונה של המבקשת לבית המשפט המחוזי עסקה אך בביטול חילוט הכספים, ורק לאחר שעו"ד ישראל הגיש בקשת הבהרה בשאלה האם הבקשה מתייחסת אף לכספי שכר טרחתו – נתבקש על ידי המבקשת ביטול ההחלטה מיום 17.2.2016. לבסוף מציין עו"ד ישראל כי יש לדחות את הבקשה אף מההיבט הפרוצדוראלי במובן זה שהיה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי – ולא ערעור.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על צורפותיה, בתגובות המשיבים ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.

הלכה פסוקה היא שבמסגרת בחינתה של בקשה לעיכוב ביצוע יידרש בית המשפט לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות, כאשר בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ע"א 7803/16 רשבז יזמים בע"מ נ' זליקוביץ , בפסקה 13 (6.11.2106); ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , בפסקה 17 (26.9.2016)). עם זאת, לאורך הפסיקה נקבע לא אחת כי יש להעניק את משקל הבכורה למאזן הנוחות בבוא בית המשפט להכריע בבקשה (ראו: ע"א 7007/16 איי. איי. איתמר השקעות בע"מ נ' באראט אחזקות ונכסים בע"מ , בפסקה 10 (25.10.2016); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , ב פסקה 8 (13.01.2015)). בהקשר זה, על המבקש את עיכוב הביצוע להוכיח, איפוא, כי ביצוע פסק הדין או ההחלטה עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, או שביצועו יקשה על השבת המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור (ע"א 3926/16 אוסטרוביצקי נ' מקובר 24 (1995) בע"מ – בפירוק , בפסקה 7 (10.8.2016)).

14.

ככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין כספי או בעל היבטים כספיים (ע"א 1256/16 אי.סי. אמ. ירצני מיזוג אויר בע"מ נ' ניצן , בפסקה 13 (17.4.2016); ע"א 8732/15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – ירושלים נ' גבעת יערים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , בפסקה 4 (10.1.2016)). במקרים כגון דא, הנטל הוא על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1157 (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג – 2013)). בעניין שלפניי, סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל כבד זה. המבקשת למעשה עותרת לעכב את העברת כספי שכר הטרחה לידי עו"ד ישראל. הטענה לפיה המבקשת תתקשה להיפרע מעו"ד ישראל – ככל שערעורה יתקבל – היא טענה שהועלתה בעלמא וכל ביסוסה הוא על גילו ומצבו הבריאותי של עו"ד ישראל. יתרה מזאת, העובדה כי המבקשת לא הייתה צד להליך בפני בית המשפט המחוזי ופנתה לבית המשפט בשיהוי ניכר ממועד מתן ההחלטות – מצביעה על כך שלא ייגרם כל נזק למבקשת אם הכספים יועברו לעו"ד ישראל. בנסיבות אלה, בהן מאזן הנוחות במובהק אינו נוטה לטובת המבקשת, לא ראיתי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

15.

סוף דבר, הבקשה נדחית.