עע"מ 1731/22 מובילי הר הנגב בע"מ נ. מועצה מקומית ג'ת עראבה

1.

לפניי בקשה למתן סעדים זמניים עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת א' וינשטיין ) מיום 28.1.2022, בעת"מ 12141-03-21.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 18.3.2015 נכרת הסכם בין המבקשת למשיבה בעניין תכנון, הקמה והפעלה של תחנת מעבר לפסולת בניין ביישוב ג'ת על-ידי המבקשת (להלן: ההסכם ). בהמשך לכך קיבלה המבקשת מהמשיבה רישיון עסק שתוקפו עד לסוף שנת 2022, וכן ניתן לה היתר לבניה במקום. ביום 17.6.2020 הוציא מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה צו הפסקה מינהלי האוסר על המבקשת כל פעילות בתחנה, וזאת לאחר שנקבע כי פעילות המבקשת במקום יצרה זיהום אוויר בלתי סביר וכי קיימת סכנה ממשית ומוחשית לפגיעה בציבור. הליכים שונים שנקטה המבקשת לביטול הצו העלו חרס, וזה נותר על כנו.

3.

על-פי בקשתו של מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה, המשיבה זומנה לשימוע טרם ביטול רישיון העסק שהופק לה, לרבות שקילת האפשרות לביטול ההסכם. לאחר השימוע, ביום 16.8.2020, הודיעה המשיבה למבקשת, כי בעקבות מפגעים שהתגלו בתחנה הוחלט לבטל את רישיון העסק שניתן לה וכן את ההסכם. ביום 7.9.2020 שלחה המשיבה למבקשת מכתב התראה לפינוייה המידי מהמקרקעין. כן חילטה המשיבה את הערבות הבנקאית של המבקשת. מנגד, עמדה המבקשת על קיום ההסכם וטענה כי המשיבה החליטה לנצל הזדמנות שיצר המשרד להגנת הסביבה וביטלה את ההסכם, מבלי שניתנה לה שהות לתיקון ההפרות. כן טענה, כי קיימת לה זכות להשבת הסכומים שהשקיעה בהקמת התחנה, והודיעה כי עד להשבת סכומים אלה והחזרת הערבות הבנקאית שחולטה, היא מפעילה את זכות העיכבון המסורה לה. להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה נקטה נגד המבקשת בהליך לפינוי מושכר (ראו: ת"א 6101-05-21).

4.

ביום 28.2.2021 שלחה המשיבה למבקשת מכתב בו פורטו חובות ארנונה, אשר לגישת המשיבה טרם הוסדרו, לשנים 2021-2016, בסך של 863,953 ₪. המבקשת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד חיובי הארנונה. המבקשת טענה כי חיובי הארנונה בגין השנים 2019-2016 הם חיובים רטרואקטיביים, אשר הוצאו ללא סמכות ועקב שיקולים זרים הקשורים לסכסוך שהתגלע בין הצדדים. באשר לחיובי הארנונה לתקופה המתחילה בחודש מאי 2020, טענה המבקשת כי יש לבטלם מאחר שהחזקתה בנכס בתקופה זו נבעה מהפעלת זכות עיכבון, זכות שלעמדתה אינה יוצרת זיקה לנכס המקימה חיוב בארנונה.

5.

בפסק דינו מיום 28.1.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה ברובה. בית המשפט המחוזי קבע כי שומות הארנונה ביחס לשנים 2019-2016 מבוטלות בהיותן שומות רטרואקטיביות שהושתו על המבקשת בחוסר סמכות. באשר לתקופה בה נטען להפעלת זכות העיכבון, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת חבה בחיובי הארנונה בהיותה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס בתקופה זו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת מחזיקה בתחנה ומונעת מהמשיבה לעשות בה שימוש או להעבירה לגורם אחר, ואף מטעם זה קמה הצדקה לחיובה בארנונה. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקשת לשלם את חיובי הארנונה החל מחודש מאי 2020, וזאת עד למסירת החזקה בתחנה בפועל לידי המשיבה או גורם אחר.

הבקשה דנן

6.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ביום 10.3.2022. ביום 28.6.2022 הוגשה הבקשה דנן, בה נטען כי לאחר מתן פסק הדין, ביום 17.5.2022, קיבלה המבקשת דרישת תשלום על סך כ-1.3 מיליון ₪ בגין חובות ארנונה. כן נטען כי "עיון בדרישת התשלום/ההתראה, מלמד כי המשיבה החליטה לבזות את פסק הדין של בימ"ש קמא ולדרוש דרישות תשלום רטרואקטיביות – תוך הפרה בוטה של פסק הדין" . המבקשת מציינת כי עוד באותו היום פנה בא כוחה למשיבה וציין כי "דרישת התשלום לתקופה של לפני יוני 2020 סותרת את פסיקת בית המשפט המחוזי" וביקש לאפשר למבקשת לשלם את חוב הארנונה עליו הורה בית המשפט המחוזי בפריסה של 60 תשלומים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בטרם קיבלה מענה לפנייתה זו, עיקלה המשיבה מחשבונה סך של 1,026,809 ₪. בסיכומו של דבר, המבקשת עותרת למתן שלושה סעדים זמניים בערעור: צו עשה המורה על ביטול העיקול שהטילה המשיבה על חשבונותיה; צו עשה המורה למשיבה לפרוס את חובה של המבקשת ל-60 תשלומים שווים; וצו הצהרתי לפיו המשיבה תימנע מנקיטת הליכי אכיפה או גבייה עד להכרעה בערעור.

7.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי הותרת העיקול על כנו עלולה להביא "לפגיעה בלתי הפיכה במבקשת ולפיטורי עובדיה" . המבקשת צרפה לבקשתה מסמך שכותרתו "חוות דעת כלכלית" ובו נטען כי המבקשת "לא מסוגלת להמשיך ולהתנהל תזרימית תוך כדי עיקול בסך של מיליון ₪ על חשבונותיה" . כן נטען כי עיכוב בגביית החוב "לא יפגע פגיעה אנושה במשיבה" . לגישתה של המבקשת סיכויי הערעור גבוהים וזאת בשל כך שלטענתה פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנוגד להלכה שקבע בית משפט זה ביחס לחיוב בארנונה עת הופעלה זכות עיכבון.

8.

מנגד, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות משסיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים ומשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. לדבריה, בדרישת התשלום מיום 17.5.2022 "נפלה טעות בתום לב" וביום 8.6.2022 הוצאה למבקשת דרישת תשלום מעודכנת, אשר עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועומדת על סך של כמיליון ₪ (להלן: דרישת התשלום העדכנית ). המשיבה מדגישה כי דרישת התשלום העדכנית אינה כוללת חיובים רטרואקטיביים אלא אך חיובים החל מחודש יוני 2020 ואילך. כן נטען כי המבקשת לא ביססה את הטענות בדבר מצבה הכלכלי כראוי משלא צירפה לבקשתה דו"חות כספיים רלוונטיים. עוד נטען כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת שהוגשה משזו אינה עומדת בהוראות הדין. לגישת המשיבה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה בשים לב לכך שפריסת חובה של המבקשת מעבר לפריסת התשלומים שהוצעה לה על-ידי המשיבה, עשויה לפגוע בעמידה ביעדי הגבייה של המשיבה.

9.

לבקשתה, ובהתאם להחלטתי מיום 11.7.2022 הגישה המבקשת ביום 12.7.2022 תשובה לתגובת המשיבה בה טענה כי דרישת התשלום העדכנית מעולם לא הומצאה לה, כי על פי דרישת תשלום זו מועד התשלום נקבע תוך "5 ימים" וכי הוטל עיקול על חשבונותיה בטרם חלף מועד זה. כן נטען כי דרישת התשלום המעודכנת כוללת חוב עבור יתרת המחצית השנייה של שנת 2022 שלא ניתן עדיין לגבותו, וכי חיוב הארנונה צריך לעמוד, לכל היותר, על סך 700,000 ₪.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, וביתר המסמכים שצורפו על-ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו או להורות על מתן סעד זמני, והדבר נכון גם כאשר מדובר בערעור מנהלי (ראו: עע"ם 7344/16 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים , פסקה 13 (11.11.2016)). סעד זמני בערעור ינתן במקרים חריגים בלבד והוא מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – האחד, כי סיכויי הערעור טובים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, במובן זה שאם לא ינתן הסעד הזמני והערעור יתקבל – יתעורר קושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל: עע"ם 1719/15 זכאי נ' עיריית חיפה , פסקה 10 (17.4.2016); עע"ם 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל חיפה , פסקה 12 (11.1.2018)). כמו כן, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור מקום בו מדובר בחיוב כספי (ראו: ע"א 7375/16

זכרנקו נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (15.11.2016); עע"ם 8415/17 עיריית גבעתיים נ' אמיר יעקבי , פסקה 14 (26.11.2017)). במקרים אלו על מבקש הסעד להוכיח כי יתקשה לגבות את כספו אם יזכה בערעור או כי הוצאת החיוב אל הפועל תפגע במצבו הכלכלי כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך (עע"ם 3447/12 מפעלי תרנא מלונאות ונופש בע"מ נ' עיריית חדרה לרבות מנהל הארנונה , פסקה 5 (3.5.2012)).

11.

בנסיבות העניין, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. טענתה העיקרית של המבקשת היא, שחיובה בארנונה וכן העיקול שהוטל על חשבונותיה מנוגדים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, לא שוכנעתי כי אלה הם פני הדברים. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשת "לשלם את חיובי הארנונה החל מחודש מאי 2020" . ואכן, דרישת התשלום העדכנית כוללת על פניה חיובים אך ביחס לשנים 2022-2020 (למעט סכום של כ-300 ₪ המיוחס לכאורה לשנת 2018). מעיון בנספחים שצרפה המבקשת לבקשתה עולה, כי גם העיקול שהוטל על חשבונותיה הוא בסך של כמיליון ₪, ולא בגובה דרישת התשלום המקורית.

12.

זאת ועוד. דין טענתה של המבקשת בדבר מצבה הכלכלי כטעם למתן הסעדים המבוקשים להידחות. טענה זו מעוגנת במסמך הנושא את הכותרת "חוות דעת כלכלית" אולם אינו ערוך כחוות דעת מומחה, וממילא אין בו כדי לתמוך בטענותיה. מכל מקום, אף אם היה ממש בטענות המבקשת בהקשר זה, לא היה בכך כדי לסייע לה, שכן כלל נקוט הוא כי אין במצב כלכלי כאמור כשלעצמו כדי לשמש עילה למתן סעדים זמניים בכל המתייחס לחיובי הארנונה החלים על המבקשת (ראו והשוו: עע"ם 7044/16 כחלון נ' עיריית הרצליה , פסקה 10 (14.12.2016); עע"ם 5888/18 מדיה תקשורת ע"ר נ' עיריית פתח תקווה , פסקה 10 (19.8.2018)). אוסיף כי מחילופי המכתבים שצירפה המבקשת לבקשתה עולה, כי עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לאופן פריסת תשלומי המבקשת בגין חיובי הארנונה, ומיותר לציין שאין זה מתפקידו של בית המשפט להסדיר למבקשת פריסת תשלומים נוחה של חיוביה. ולבסוף, חזקה על רשות מקומית כי תשיב למבקשת כל סכום ששילמה ביתר ככל שערעורה יתקבל (ראו: עע"ם 1917/15 לוציאן נ' עיריית יבנה , פסקה 4 (1.4.2015)).

סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.