ע"א 9839/17 הביטאט בעמ נ. GROUPE CAFOM

בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור ולעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה ) בת"א 29227-03-16 מיום 13.11.2017, בגדרו הורה בית המשפט על דחיית התביעה והתביעה שכנגד בכפוף לביטולם ומחיקתם של סימני המסחר נושא המחלוקת, וכן הורה כי אם לא יגיעו הצדדים להסכמה בתוך 90 יום באשר לשימוש בסימן "הביטאט" – שני הצדדים לא יהיו מנועים מלהשתמש בו.

הרקע לבקשה

1.

במהלך שנות ה-70 פתח המבקש 2 (להלן: מאירוביץ' ) חנות רהיטים בישראל תחת הסימן "הביטאט ". באותה העת היו רשומים בישראל סימני מסחר " HABITAT " שנמצאו בבעלות חברת Habitat Design Limited

(להלן: סימני המסחר הראשונים ו- חברת HDL

בהתאמה) . בשנת 1976 הגיש מאירוביץ' בקשה למחיקת סימני המסחר הראשונים ולרישום הסימן "הביטאט" ו-" habitat " (להלן: סימן "הביטאט" ) כסימן מסחר על שמו. לאחר שחברת HDL הודיעה כי לא תשיב לבקשה למחיקת סימני המסחר הראשונים, אלו בוטלו, וביום 28.2.1979 קובל לרישום הסימן "הביטאט" על שמו של מאירוביץ' (סימני מסחר מס' 42243, מס' 42244, מס' 42245, מס' 42246 ומס' 42248, להלן: סימני המסחר הרשומים ).

2.

בשנת 2015 פורסמה הודעה על כוונתן של המשיבות 3-1, חברות זרות המחזיקות בזכויותיה של רשת " habitat " שהוקמה בשנת 1964 בלונדון, שנכנסו בנעליה של חברת HDL , להתחיל להשתמש בסימן "הביטאט" בישראל, באמצעות שיתוף פעולה עם המשיבה 4. עקב כך, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בה ביקשו: לאסור על המשיבות לעשות שימוש בסימן "הביטאט" בקשר עם ציבור הצרכנים בישראל; לאסור על המשיבות לשווק או למכור את מוצריהן תחת הסימן "הביטאט" בתחומי מדינת ישראל; וכן לאסור על המשיבות לבצע כל פעולה שעלולה להטעות את הציבור לחשוב שקיים קשר בין המשיבות לבין המבקשת 1. המשיבות הגישו תביעה שכנגד בגדרה ביקשו צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשים לעשות כל שימוש בסימן "הביטאט".

3.

להשלמת התמונה יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 23.6.2016 הסכימו הצדדים כי המצב הקיים יישמר עד להכרעה בתובענות.

4.

בפסק הדין, שניתן ביום 13.11.2017, קבע בית המשפט המחוזי כי במועד רישום סימני המסחר, היה מאירוביץ' מודע לפעילותה של חברת HDL ברחבי העולם תחת השם " habitat " ולמוניטין הבינלאומי שרכשה. בית המשפט דחה את עדותו של מאירוביץ', שטען שלא ידע על פעילותה של רשת " habitat " עובר להגשת בקשת המחיקה, לאחר שמצא אותה לא אמינה. נקבע כי מאירוביץ' ביקש ליהנות מהמוניטין של חברת HDL מתוך ידיעה שהאחרונה לא עשתה שימוש ממשי בסימני המסחר הראשונים בישראל ופעל לרישומם של סימני המסחר בחוסר תום לב. בהתאם, דחה בית המשפט את תביעתו של מאירוביץ' והורה על מחיקתם וביטולם של סימני המסחר הרשומים על שמו. יחד עם זאת, בית המשפט לא מצא מקום ליתן גם את הסעד שהתבקש על ידי המשיבות. נקבע, כי המשיבות חדלו בחוסר תום לב כלפי המבקשים, כשנמנעו מלנקוט בהליכים אפקטיביים כדי להגן על סימני המסחר הראשונים, וזאת במשך כ-40 שנה, בהן השקיעו המבקשים בקידום ושיווק רהיטים תחת הסימן "הביטאט". לפיכך, נקבע כי נטילת סימן המסחר על ידי המשיבות כעת לאחר שהושבח על ידי המבקשים תהווה עשיית עושר ולא במשפט, ואין מקום לאכוף את זכותן של המשיבות לעשות שימוש בלעדי בסימן "הביטאט". לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי בהתחשב באינטרס הציבורי המחייב הבחנה בין הסימן בו עושים המבקשים שימוש לסימן הזהה בו מבקשות להשתמש המשיבות, על הצדדים להסכים על אופן השימוש בסימן "הביטאט" כך שניתן יהיה להבחין בין הסימנים. נקבע, כי ככל שהצדדים לא יעשו כן בתוך 90 יום ממועד מתן פסק הדין, המשיבות לא יהיו מנועות משימוש בסימן habitat " " וזאת מבלי למנוע מהמבקשים את השימוש בסימן "הביטאט".

5.

ביום 19.11.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ארעי של הוראות פסק הדין הנוגעות למחיקת וביטול סימני המסחר הרשומים עד למועד הגשת ערעור לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב מחיקת סימני המסחר הרשומים באופן ארעי עד להכרעה בבקשה. ביום 17.12.2017, בטרם הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע ומתן סעד זמני, היא הבקשה שלפניי. בהחלטתי, שניתנה באותו היום, הוריתי כי סימני המסחר הרשומים לא ימחקו או יבוטלו עד להחלטה אחרת.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והתגובות לה

6.

בבקשה שלפניי עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע הוראת פסק הדין המורה על מחיקת סימני המסחר הרשומים, וכן לעיכוב ביצוע ההוראה הקובעת כי בהעדר הסכמה בין הצדדים, רשאיות המשיבות בחלוף 90 יום ממתן פסק הדין להשתמש בסימן "הביטאט", מבלי לפגוע בזכותם של המבקשים לעשות כן. בנוסף, עותרים המבקשים לסעד זמני המורה על "המשך שמירת הסטטוס קוו הנוהג מזה למעלה מ-45 שנים" וזאת עד להכרעה בערעור. לשיטת המבקשים, תכלית הבקשה היא לְשָמֵר את המצב שהיה קיים בשוק הישראלי במשך שנים רבות ביחס לסימן "הביטאט" ולמנוע את הטעיית הציבור.

המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בבירור, וכן כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר. בנוגע להוראת המחיקה, טוענים המבקשים כי דחיית הבקשה תגרום להם לנזק בלתי הפיך, תוך פגיעה בזכותם הקניינית בסימני המסחר הרשומים, בעוד שקבלתה לא תגרום כל נזק למשיבות. לטענתם, אם ימחקו סימני המסחר הרשומים, יוכלו צדדים שלישיים לעשות שימוש בסימן דומה או זהה באופן שיטעה את הציבור ויגרום לדילול של הסימן ולפגיעה במוניטין המבקשים, ואף יוכלו לנסות ולרשום את סימן "הביטאט" על שמם, במטרה ליהנות מהמוניטין שצברו המבקשים. במידה שחששות אלו יתממשו, יהיה קשה לאמוד ולכמת את הנזק שייגרם להם, באופן שהנזק למעשה אינו בר פיצוי. המבקשים טוענים עוד כי נזקם עלול להיות חמור יותר, במקרה בו לא ניתן יהיה להחזיר את סימני המסחר הרשומים לתוקף לאחר מחיקתם, וכי על המבקשים יהיה לפעול לרישומם של סימני מסחר חדשים. לעומת זאת, למשיבות לא יגרם כל נזק ממשי מעיכוב ביצוע הוראת המחיקה, שכן, ביצועה אינו נדרש כדי לאפשר את השימוש המקביל בסימן "הביטאט" על ידי המשיבות בהתאם לפסק הדין. עוד לטענתם, השנים הרבות שחלפו ממועד רישום סימני המסחר הרשומים והתנהלותן של המשיבות בתקופה זו מעידים על כך שאין כל דחיפות במחיקתם. בנוגע להוראת פסק הדין שעניינה שימוש מקביל בסימן "הביטאט", טוענים המבקשים כי פעולתו של מותג המשיבות בשוק הישראלי במקביל לפעולתו של מותג המבקשים תגרום להם לנזק בלתי הפיך. לטענתם, שימוש מקביל יגרום להטעיית ציבור הצרכנים שעלול לסבור כי קיים קשר בין המותגים השונים או להתבלבל ביניהם, מה שעלול לגרום, לשיטתם, לנזק בלתי הפיך וקשה לכימות לנתח השוק של המבקשת בשוק הריהוט והעיצוב בישראל. בהקשר זה טוענים המבקשים כי מתקיים חשש לדילול ופגיעה במוניטין שלהם כמותג המשווק מוצרי יוקרה, וזאת לאור שיווקו של מותג המשיבות כמותג "ביניים" המוכר את מוצריו במחירים נמוכים יחסית. מנגד, טוענים המבקשים כי ככל שיגרם נזק כלשהו למשיבות, הרי שמדובר באובדן רווח צפוי – נזק שניתן לכימות.

אשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי אלו גבוהים מאוד, וכי בפסק הדין נפלו שגיאות מהותיות. בין היתר, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בדחותו את טענותיהם המקדמיות בעניין התיישנות, שיהוי וקיומו של השתק פלוגתא, כי לא התקיימו התנאים הנדרשים להוכחת חוסר תום ליבו של מאירוביץ', וכן כי לא הוכח שהמשיבות 3-1 הן אכן חליפותיה של HDL בכל הנוגע לזכויותיה בישראל.

7.

המשיבות, בתגובתן, מבקשות לדחות את הבקשה על שני חלקיה. כטענה מקדמית, מציינות המשיבות כי הצדדים לא קיימו מגעים בניסיון להגיע להסכמה, כהוראת פסק הדין, ולטענתן המבקשים פעלו בחוסר תום לב עת הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בטרם חלפו 90 הימים המנויים בהחלטת בית המשפט המחוזי. לשיטתן, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. לגופה של הבקשה, טוענות המשיבות כי לאחר מתן פסק הדין השתנתה נקודת האיזון בין זכויות הצדדים באופן שנוטה במובהק לטובתן, וכי המבקשים לא הוכיחו שביצוע פסק הדין יגרום להם נזק בלתי הפיך. בנוגע להוראת השימוש המקביל, טוענות המשיבות כי היענות לבקשה לעיכוב ביצוע תגרום להן לנזק בלתי הפיך בכך שתעכב את אפשרותן של המשיבות 3-1 להיכנס לשוק הישראלי באמצעות המשיבה 4, לאחר שזו הושהתה כבר במהלך כל תקופת ניהול ההליכים עד כה, וכי ייתכן שעיכוב זה אף יסכל את שיתוף הפעולה בין המשיבות 3-1 לבין המשיבה 4 וידיר את רגליהן מכניסה לשוק הישראלי. אשר להוראה בדבר מחיקת סימני המסחר הרשומים, לטענת המשיבות ביצוע ההוראה לא יגרום למבקשים כל נזק, שכן במידה שיתקבל ערעורם ניתן יהיה לחדש את הרישום. לעומת זאת, עיכוב מחיקת סימני המסחר עלול להביא לפגיעה במשיבות; ראשית, כיוון שיתקלו בקשיים ברישום סימני מסחר על שמן, ושנית לנוכח הסיכון כי המבקשים יעבירו את זכויותיהם בסימני המסחר הראשונים לצדדים שלישיים, ויאלצו את המשיבות להיגרר להליכים משפטיים נוספים. אשר לסיכויי הערעור, טוענות המשיבות כי אלו נמוכים, שכן הערעור מתרכז בקביעות עובדתיות בהן ככלל לא תתערב ערכאת הערעור.

המשיבות מוסיפות כי "לחילופין", הן מסכימות לצרף לכל פרסומיהן סימן בצורת בית לצד הסימן "הביטאט" על מנת ליצור הבחנה בין המותג שלהן לבין זה של המבקשים, וזאת עד להכרעה בערעור.

8.

המבקשים ביקשו להשיב לתגובת המשיבות, ולאחר קבלת רשות, הגישו ביום 23.1.2018 כתב תשובה מטעמם. בכתב התשובה טענו המבקשים, בין היתר, כי המשיבות לא סיפקו כל הסבר או אסמכתה לטענתם כי עיכוב הביצוע ידיר את רגליהן מפעילות בישראל וכן כי הצעתן החלופית של המשיבות, אליה הם מתנגדים, מלמדת כי באפשרותן לפעול בישראל גם מבלי להשתמש בסימן "הביטאט".

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, על צרופותיהן, סבורני כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל.

10.

ככלל, אין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין ובעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו בסמוך למועד הזכייה ( תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ; ע"א 8721/16

אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (23.1.2017)). על מנת לחרוג מכלל זה על המבקשים להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכן כי סיכויי הערעור טובים, כאשר היחס בין השניים הוא של "מקבילית כוחות" ( ע"א 9320/16 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל (2.1.2017); ע"א 9494/16 עבדאל מונעם נ' נשר ( 26.9.2017 )). אולם, למאזן הנוחות ניתן משקל הבכורה מבין שני התנאים (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 2777/17 מוחמד נ' מרעי (23.5.2017)).

11.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, אף שבמסגרת לכאורית זו אין ביכולתי לדון בטענות המבקשים לגופן, בזהירות המתבקשת ניתן לומר כי נראה שחלק מטענות המבקשים לכל הפחות ראויות להישמע בפני ערכאת הערעור, הגם שחלק אחר מן הטענות מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב.

12.

אשר למאזן הנוחות, הגעתי למסקנה כי זה נוטה לטובתם של המבקשים. בנסיבות העניין, ביצוע פסק הדין עלול לגרום למבקשים לנזק כלכלי, הן כתוצאה מהטעיית ציבור הצרכנים ככל שמותג המשיבות יכנס לשוק, והן כתוצאה מפעילותם של צדדים שלישיים שעלולים לערוך שימוש בסימן "הביטאט" או בסימן דומה, במצב דברים בו ימחקו סימני המסחר הרשומים. אמנם, לא שוכנעתי כי נזקם של המבקשים, ככל שיגרם, לא ניתן יהיה להוכחה ולאומדן כלל ולפיכך יהיה בלתי הפיך, כטענת המבקשים (ראו למשל ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ , נט(6) 490, 503 (2005) ), אולם, מתוך ההכרה בקושי שבהוכחת נזק בגין פגיעה בזכויות הקניין הרוחני, ובשים לב לשנים הארוכות בהן נהנו המבקשים מהגנתם של סימני המסחר ולפי האמור בפסק הדין אף הביאו לפיתוחו של מותג עצמאי ויצרו לעצמם מוניטין, סבורני כי ביצוע פסק הדין יקשה על השבת המצב לקדמותו היה ויתקבל ערעור המבקשים.

מן העבר השני, אין לבטל את טענות המשיבות כי עיכוב ביצוע פסק הדין יביא לעיכוב כניסתן לשוק, וכי משניתן פסק הדין, עומדת להן הזכות ליהנות מפירותיו. עם זאת, טענת המשיבות לפיה העיכוב עלול לסגור לחלוטין את חלון ההזדמנויות לכניסתן לשוק נטענה בעלמא, ואף לא נטען כי המשיבות החלו בביצוע פעולות כלשהן לשם שיווק מוצריהן בישראל, שעיכובן עלול לגרום להן לנזק קונקרטי. לכך יש להוסיף את העובדה שבמשך כ-40 שנה נמנעו המשיבות מלהלין על המצב הקיים, ואף הסכימו להקפאתו עד למועד מתן פסק הדין בהליך דלמטה. במצב דברים זה, סבורני כי ניתן לצמצם במידה רבה את היתכנותו של נזק למשיבות באמצעות קביעת מועד הדיון בערעור בהקדם.

13.

סוף דבר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור. הערעור יקבע לשמיעה בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן. הבקשה להרחבת הצו לעיכוב ביצוע ארעי שהוגשה ביום 11.2.2018 מתייתרת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.