רע"א 9711/17 chain stores of izhiman coffe נ. מאזן אזחמיאן

1.

מקורו של ההליך בסכסוך משפחתי-עסקי בנוגע לרישומו של לוגו המשמש את שני הצדדים בעסקיהם לקליית קפה, הכנת תערובות ומכירה. המבקשת, שבעליה הוא בן דודם של המשיבים, היא בעלת סימן המסחר שנרשם בשנת 2012. בשנת 2014 הגישו המשיבים - המשתמשים בלוגו דומה עד מאוד - בקשה למחוק את סימן המסחר. בין יתר טענותיהם, טענו המשיבים כי סימן המסחר של המבקשת הוגש לרישום בחוסר תום לב.

2.

הפוסקת בקנין רוחני ( י' שושני כספי ) דחתה את בקשת המשיבים על שלל הטענות, לרבות הטענה כי סימן המסחר הוגש לרישום בחוסר תום לב. בענין זה קבעה הפוסקת כי ככלל לא מוטלת חובה על מי שמבקש לרשום סימן מסחר ליידע את רשם סימני המסחר באשר לשימוש שנעשה בסימן המסחר על ידי מתחרים, זאת משום שקיומם של משתמשים נוספים באותו סימן מסחר הוא מצב שכיח וכן משום שלעתים עצם השימוש על ידי אחרים הוא שמתמרץ להגיש בקשה לרישום הסימן. אשר לנסיבות הענין קבעה הפוסקת כי לא הייתה מוטלת חובה על המבקשת ליידע את רשם סימני המסחר בעת הגשת הבקשה לרישום בדבר השימוש שנעשה בסימן המסחר על ידי המשיבים.

3.

ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט (השופט א' רומנוב ) קבע כי גם אם ככלל לא מוטלת חובת יידוע לגבי השימוש של מתחרים בסימן המסחר, אזי במקרה דנן לנוכח ה"היסטוריה" בין הצדדים - בני משפחה שעסקיהם התחילו מאותו שורש משפחתי - הייתה חובה להציג בפני רשם סימני המסחר תמונה מלאה לגבי השימוש בלוגו בטרם החלטתו בדבר רישום סימן המסחר. בית המשפט הוסיף כי השאלה לאיזה ענף מענפי המשפחה נתונה זכות השימוש בסימן המסחר איננה קלה, ואין מקום להכריע בה במסגרת ההליך הנוכחי.

4.

בבקשת רשות הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי יצר, שלא בצדק, חובת גילוי חדשה ומרחיקת לכת המהווה למעשה עילת מחיקה חדשה נוספת על העילות הקיימות בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה ) . הודגש כי הכרה בעילה זו תיצור חוסר ודאות ואף תכביד על המבקשים לרשום סימני מסחר שכן אלה יידרשו להשקיע משאבים רבים באיתור משתמשים נוספים על מנת לעמוד בחובת תום הלב. כן הודגש כי הדבר אף איננו רצוי מנקודת המבט של לשכת רשם סימני המסחר, שכן הכרה בעילה האמורה תחייב שינוי של סדרי הדין להגשת בקשות לרישום סימני מסחר. אשר למקרה הקונקרטי נטען כי המשיבים היו מנועים ומושתקים מלטעון למחיקה בשל התנהלותם בעבר בנוגע לרישום סימן המסחר, וכן כי ממילא התנהלות זו הייתה ידועה לרשם סימני המסחר באשר הדברים מופיעים במאגר סימני המסחר.

5.

המשיבים בתשובתם טענו כי בית המשפט המחוזי לא יצר עילה חדשה, והרחיבו את הטיעון לגבי עילות נוספות בהן לא עסק בית המשפט המחוזי משהגיע לתוצאה כי הגשת הבקשה נעשתה בחוסר תום לב.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

סעיף 39 לפקודה, שכותרתו "מחיקת סימן", קובע כך:

(א)

בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס, לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם, מחמת שהסימן אינו כשר לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום לפי סעיף 28.

(א1)

על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, יכול שתוגש בכל עת.

ניתן לראות, כי העילות המוכרות בפקודה למחיקת סימן מסחר הן אי כשרותו של הסימן (בהתאם לסעיפים 11-7 לפקודה) - כל עוד הטענה הועלתה בטרם חלפו חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום של סימן המסחר; או שהבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה שלא בתום לב - וטענה זו ניתן להעלות בכל עת.

בענייננו, הבקשה למחיקת סימן המסחר הוגשה בחלוף כשנתיים מיום הרישום, ולפיכך הועלו טענות משני הסוגים. הפוסקת דחתה הן את הטענות בנוגע לכשרותו של הסימן והן את אלה הנוגעות לחוסר תום הלב בהגשת בקשת הרישום. בית המשפט, כאמור, קיבל את טענתם בענין חוסר תום הלב בלבד, ולא דן ביתר הטענות (פסקה 7 לפסק הדין), ומכאן שהבקשה מתמקדת אך בסוגיית חוסר תום הלב.

8.

עילת חוסר תום הלב הקבועה בסעיף 39(א1) לפקודה, נוספה לפקודה במסגרת תיקון מס' 1 משנת 1999 לפי החוק לתיקון דיני הקנין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס-1999. חוק זה נועד להתאים את חוקי הקנין הרוחני לדרישות הסכם ארגון הסחר העולמי בדבר היבטים הקשורים לזכויות קנין רוחני (סעיף 1 לחוק), ובחלקו הגדול הוא נועד להרחיב את ההגנה על סימני מסחר מוכרים היטב, בהם סימנים בינלאומיים מפורסמים.

לא בכדי אפוא נסב חלק מהפסיקה שעסקה בסוגיית חוסר תום הלב סביב רישום סימני מסחר דומים או זהים לסימני מסחר מוכרים היטב, בינלאומיים, שלא נרשמו בישראל. כך בענין ורסאצ'ה (בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 60509 Gianni Versace S.p.A נ' וורסצ'ה 83 בע"מ (29.6.2008)) נקבע כי רישום סימן מסחר הזהה לשם של מותג אופנה בינלאומי מוכר היטב בישראל מהווה חוסר תום לב. וכך גם בענין הביטאט (ת"א 29227-03-17 הביטאט בע"מ נ'

CAFOM

(13.11.2017)) נקבע כי שימוש בסימן מסחר במטרה ליהנות משם של מותג בינלאומי מוכר היטב מהווה חוסר תום לב (באותן נסיבות לא היה בכך כדי להצדיק מתן צו מניעה, אולם אין זה משנה לענין הקביעה בדבר חוסר תום הלב. כן יצוין כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה שטרם התברר - ע"א 9839/17). עוד על השימוש בעילת חוסר תום הלב במטרה להגן על סימני מסחר מוכרים היטב: עמיר פרידמן סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה א 661-657 (מהדורה שלישית, 2010), להלן: פרידמן .

לצד האמור, בפסיקה נעשה שימוש בעילת חוסר תום הלב גם כאשר רישום סימן המסחר נעשה למטרות הגנתיות, היינו על מנת למנוע ממתחרים מלהשתמש בסימן או לייצר מוצרים מסוימים. כך למשל, בענין פיליפס (בש"א (ת"א) 16540/06 Koninklijke Philips Electronics N.V

נ' שריג אלקטריק בע"מ (28.11.2006)) נקבע כי רישום סימן מסחר של ראש משולש של סכין גילוח במטרה למנוע מאחרים לייצר ולשווק מכונת גילוח בעלת ראש משולש, לאחר שהפטנט בענין פקע, עולה כדי חוסר תום לב.

לבסוף, שימוש נוסף שניתן לו ביטוי בפסיקה - והוא רלבנטי מאוד לענייננו - קשור בחובת הגילוי הנוגעת לסימן המסחר ולשימוש בו בעת הרישום. בענין במבינו (בקשה לביטול ולמחיקת סימן מסחר מס' 69909 עיני נ' גוטמן (29.3.2004)) - הנזכר גם בהחלטת הפוסקת בענייננו - נקבע כי ככלל אין חובת גילוי לגבי משתמשים נוספים. בין היתר נקבע כי "אין כל טעם לכך ש[מבקש הרישום] ימסור לרשם את דבר קיומם של אותם משתמשים, שהרי אין מידע זה יכול לשמש את הרשם כלל וכלל. הרשם לא יזמן את אותם משתמשים להביע את עמדתם לגבי הבקשה לרישום. אין זה השלב הנכון לערבם בהליכי הרישום, כי אם השלב הנכון הוא שלב פרסום הבקשה להתנגדויות, או, אם נרשם הסימן, במסגרת בקשה לביטולו". ל עומת זאת, בענין מיקס (בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 188570 ג'וני בגים - מיקס בע"מ נ' מיקס שירותי מוסיקה 2005 בע"מ (15.7.2011)) נקבע כי רישום סימן מסחר ללא יידוע הרשם אודות חברה אחרת המשתמשת בסימן המסחר שלה זכויות בו והיא אף הגישה תביעה בענין זה לבית משפט, עולה כדי חוסר תום לב (נקבע כי הדבר אף עולה כדי רישום סימן הגנתי).

9.

הנה כי כן, אין ממש בטענת המבקשת לפיה בית המשפט המחוזי יצר עילה חדשה למחיקת סימן מסחר. בית המשפט - בעקבות הפוסקת בקנין רוחני - בחן את השאלה האם אי גילוי המידע בנסיבות המסוימות של המקרה היה בו משום חוסר תום לב בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 39(א1) לפקודה. כמתואר לעיל, הפוסקת קבעה כי ככלל לא מוטלת על המבקש לרשום סימן מסחר חובת גילוי בנוגע למתחרים אחרים, וכי

בנסיבות הענין הקונקרטי לא הייתה מוטלת חובה כאמור. עם זאת, לא נקבע כי בכל הנסיבות אי גילוי מידע איננו נדרש, ובהחלט ניתן להעלות על הדעת נסיבות שבהן אי גילוי מידע רלבנטי יהווה חוסר תום לב ( ענין מיקס

הנזכר לעיל ; פרידמן , בעמ' 661). מכאן שקביעתו של בית המשפט לפיה בנסיבות הענין הקונקרטי הייתה מוטלת חובה לגלות מידע בעת הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר - מבלי להידרש לגופה - אין בה משום קביעה עקרונית או תקדימית והיא נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי.

ניכר אפוא כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים להליך, ולפיכך אין היא מגלה עילה למתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה הנוהגות בפסיקה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ש"ח.