ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ. פלוני

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור ולפיו יעוקלו 2,627,274 ש"ח מסך הפיצויים שנפסקו למשיב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"א 53143-09-12 ביום 28.3.2017 (השופט א' דראל ), וזאת בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שעבר. הפיצויים שנפסקו שולמו למשיב על ידי המערערת והופקדו בחשבון המיועד לכך.

המשיב יליד 28.12.1989 נפגע בעת שרכב על אופנוע במסגרת עבודתו, בתאונת דרכים שארעה ביום 17.8.2011. כתוצאה מהתאונה איבד המשיב את הכרתו, הורדם, ונגרמו לו פגיעות מפושטות רבות, שברים וכן פגיעה מוחית. כך, הפך המשיב למוגבל מבחינה פיזית וקוגניטיבית גם יחד – וזאת על אף הליך שיקום מוצלח יחסית שעבר. המערערת, היא חברת הביטוח המבטחת את האופנוע בביטוח חובה, לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי המשיב, והמחלוקת כולה נסבה סביב שומת הפיצויים המגיעים למשיב בשל התאונה. יצוין כי לבדיקת התובע מונו חמישה מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה , הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה, הכירורגיה ורפואת שיקום. בהמשך לחוות הדעת הרפואיות הגישו הצדדים חוות דעת נוספות שבהן נדונו היבטים שונים בהערכת הנזק: עלויות דרכי השיקום, הניידות, והתאמת הדיור. הצדדים הוסיפו והגישו חוות דעת של מומחים בתחום הכללה ושוק ההון, שהתייחסו לאחוז הריבית הנכון להיוון כספי הפיצויים העתידיים. לאחר שמיעת הראיות, קבע בית המשפט את נכותו הרפואית המשוקללת של המשיב, בשיעור של 91%; ובהמשך לכך קבע את נכותו התפקודים בהתייחס להיבטים השונים של קשיי תפקוד המשיב בעת פירוט ראשי הנזק למיניהם. סופו של דבר פסק בית המשפט המחוזי כי על המערערת לפצות את המשיב בסך כולל של 6,719,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין; וזאת בגין כלל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, בניכוי קצבת נכות מעבודה. עוד נקבע בסעיף 226 לפסק הדין כי כספי הפיצוי (למעט הסכומים המיועדים לנותני עזרה בעבר בסך 334,000 ש"ח) יופקדו בחשבון נפרד על שם המשיב, וזאת עד למינוי אפוטרופוס לרכושו או כל הסדר אחר לניהול כספי הפיצויים (להלן: סעיף 226 לפסק הדין ). כן נקבע במסגרת הוראות סעיף 226 לפסק הדין כי הוצאת כספים מהחשבון האמור עד להסדרת העניין תיעשה באישור בית המשפט בלבד. פסק הדין בוצע במלואו על ידי המערערת, וסך של 7,275,603 ש"ח הופקד בבנק בחשבון נאמנות על שם המשיב, ומנוהל נכון לעכשיו על ידי בא כוח המשיב.

2.לאחר ששילמה את הפיצויים כאמור, ביום 7.5.2017 הגישה המערערת ערעור בהתייחס לסך של 2,627,274 ש"ח מתוך הפיצויים ששולמו – וזאת לנוכח שגיאות שנפלו, לטענתה, בפסק הדין בנוגע לגובה הפיצויים בשני ראשי נזק שנפסקו למשיב (ביחס לבסיס השכר ששימש לחישוב הפסדי השתכרות בעתיד, וביחס לסכום העזרה שנפסק לעתיד). בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני, שלפיו יורה בית משפט זה על עיקול זמני עד להכרעה בערעור של הסכום נושא הערעור, מסכום הפיצויים שנפסקו למשיב וששולמו לו כאמור – היא הבקשה שלפניי. יצוין כי מלכתחילה נתבקש מתן הצו במעמד צד אחד; ואולם לנוכח האמור בסעיף 226 לפסק הדין הוריתי על העברת הבקשה לתשובת המשיב.

בבקשתה טוענת המערערת כי הסעד המבוקש נדרש על מנת שבמקרה שתזכה בערעורה, ניתן יהיה לממש את הזכייה. באשר למאזן הנוחות נטען כי מכיוון שממילא קבע בית המשפט המחוזי הסדרים במסגרת סעיף 226 לפסק הדין במטרה למנוע שימוש בכספי הפיצויים שלא למטרות שלשמם יועדו, ומכיוון ששני ראשי הנזק שעליהם נסוב הערעור הם ראשי נזק הצופים פני עתיד, הרי שלא צפוי להיגרם למשיב נזק כלשהו כתוצאה ממתן צו העיקול. כן נטען כי הסיבה שבגינה לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזה בוצע במלואו על ידי המערערת, היא שבית המשפט נתן כאמור הוראות מפורטות בפסק דינו בנוגע להפקדת כספי הפיצויים ועל כן מילאה המערערת אחר הוראותיו.

מנגד טוען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים והוא אף עתיד להגיש מצדו ערעור על פסק הדין. יתרה מכך, לשיטתו אף המערערת בדעה כי סיכויי הערעור נמוכים, וראיה לכך מוצא המשיב בכך שהמערערת בחרה שלא להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אלא שילמה את מלוא הסכום שנפסק ורק אז הגישה בקשה לעיקול זמני של הסכום נושא הערעור. כך, לדידו, הסיבה לכך שבחרה המערערת דווקא בסעד של עיקול זמני היא שביודעה שסיכויי הערעור נמוכים – ועל כן מרבית הסיכויים שהסכום שאותו מבקשת המערערת לעקל יוותר בסופו של יום בידי המשיב – העדיפה המערערת סעד של עיקול זמני על מנת שלא יהא עליה לשלם בגין הסכום המעוכב הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כדין. עוד נטען כי הסיבה להגשת הערעור כולו נעוצה אך בכך שהמערערת הבינה שבכוונת המשיב להגיש מצדו ערעור על פסק הדין; וגם מכך ניתן ללמוד כי המערערת עצמה לא מייחסת סיכוי ממשי לערעור שהגישה. אשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי המערערת מכל מקום לא הרימה את הנטל להראות כי יקשה עליה לקבל מהמשיב את החזר הסכום שעליו היא מערערת במקרה שתזכה בערעורה. יתרה מכך, לנוכח הוראות בית המשפט המחוזי בדבר ניהול הכספים, שאליהן אף מפנה המערערת, הרי שאין כל חשש כי המערערת לא תוכל להיפרע מהמשיב במקרה שערעורה יתקבל. לבסוף מבקש המשיב כי אם תתקבל הבקשה, יורה בית המשפט כי ככל שהערעור יידחה, תחויב המערערת להוסיף לסכום שעליו הוטל העיקול הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כדין.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, מתן סעד זמני בערעור מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש במובן זה שאי מתן הסעד הזמני יקשה על השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור . בין השיקולים קיים יחס של "מקבילית כוחות", ועם זאת ככלל השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ראו: ע"א 5578/16 סוילם נ' סוילם (12.9.2016), בפסקה 7; ע"א 3926/16 אוסטרוביצקי נ' מקובר 24 (1995) בע"מ – בפירוק

(10.8.2016), בפסקה 7). במקרה שמדובר בסעד כספי, והוא המקרה שלפנינו, מאזן הנוחות ייטה ככלל לטובת המשיב, וזאת מכיוון שהנזק שייגרם למבקש מביצוע פסק הדין איננו, על פי רוב, בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (16.11.2016), בפסקה 16) . במקרה דנן לא מצאתי כי יש לסטות מן הכלל האמור, וזאת משום שהמערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולפיו עליה להראות כי עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יעוקל הסכום המבוקש וערעורה יתקבל. כאמור, וכפי שאף מציינת המערערת, הכספים ששולמו על ידה במסגרת פסק הדין הופקדו בחשבון נפרד המנוהל על ידי בא כוח המשיב, ושומה עליו לפעול לפי ההוראות שהתווה בית המשפט המחוזי לניהול הכספים, כמפורט בסעיף 226 לפסק הדין. במצב דברים זה, ועל אף שמדובר בסכום גבוה יחסית, לא הצליחה להצביע המערערת על כל חשש ממשי כי לא תוכל להיפרע מהמשיב במקרה שתזכה בערעורה, או כי עשוי להיגרם לה נזק אחר המצדיק את קבלת הבקשה שלפניי. משכך, לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה; ואין מקום להיענות לבקשה ולהורות על עיקול זמני של סכום הפיצויים נושא הערעור.

4.סוף דבר, הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסך של 3000 ש"ח.