ע"א 6627/18 עמוס קוצר נ. ארז חבר, עו"ד הנאמן לנכסי המערער

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור (הגם שהבקשה הוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע), שבמסגרתה מבוקש לעכב את ההליכים המתנהלים נגד המבקש בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 1648/09 (להלן: הליך פשיטת הרגל ), עד שתתקבל הכרעה בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.5.2018 (כבוד השופטת

א' לושי-עבודי ) שדחתה את בקשת המבקש לביטול הליך פשיטת הרגל (להלן: הבקשה ו- ההחלטה ,

בהתאמה).

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

2.

לפני כתשע שנים נפתח הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש, עמוס קוצר, בעקבות בקשה שהגישה רשות המיסים , בתור נושה של המבקש (לעיל ולהלן: המבקש ). הבקשה הוגשה בגין חוב מס הכנסה שלא שולם, שנבע מהסכם שומה שנחתם בין המבקש לרשות המיסים בשנת 2006 (להלן: הסכם השומה ). בהסכם השומה נקבע כי המבקש ישלם מס בשיעור של 25% בגין הכנסות מחו"ל שנוצרו בין השנים 1998–2000, שנשמרו באותה עת בנאמנות בחו"ל; וכן נקבע כי תתווסף להכנסתו של המבקש בשנת 2001 הכנסה נוספת, בהתאם לנוסחה שפורטה בהסכם השומה. התשלום נושא הסכם השומה יכונה מעתה ואילך: חוב המס .

המבקש לא עמד בתשלום חוב המס כנדרש; וביום 20.12.2009 ניתן צו לכינוס נכסיו, בהסכמתו, תוך שהובהר כי הצו ייכנס לתוקף רק בחלוף שישה חודשים על מנת לאפשר למבקש לבוא בדברים עם רשות המיסים להסדרת חוב המס. משמגעים אלה לא נשאו פרי, נכנס צו הכינוס לתוקף ביום 20.6.2010 והוגשו תביעות חוב נוספות מטעם נושים אחרים. בהמשך הוכרז המבקש פושט רגל ומונה נאמן לנכסיו, הוא המשיב 1 (להלן: הנאמן ). כפי שעולה מההחלטה, בשלב זה המבקש חייב לרשות המיסים כ-2.8 מיליון ש"ח, וכ-2.3 מיליון ש"ח לנושים אחרים.

3.

ביום 3.5.2017 הגיש המבקש בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל (להלן: בקשת הביטול ). לדבריו, אותן "הכנסות מחו"ל" שעמדו ביסוד הסכם השומה לא הגיעו לידיו בסופו של דבר, ועל כן הוא אינו מחויב לשלם את חוב המס שמבוסס כלשונו על "הכנסות רפאים"; ורשות המיסים נדרשת להשיב לו את הכספים ששולמו לה עד כה. בהתאם, נטען כי יש לבטל את הליך פשיטת הרגל שהוא תולדה של חוב המס שנקבע בהסכם השומה.

ביום 23.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול. נקבע כי מקום שצו הכינוס ניתן בהסכמת המבקש ומשנעשו על ידו מספר ניסיונות להסדרת חוב המס מול רשות המיסים, המבקש אינו יכול להעלות כעת ובדיעבד טענות כלפי החוב עצמו. בתוך כך צוין כי בבקשת הביטול המבקש ממחזר טענות שהעלה זה מכבר בבקשות דומות שהגיש בשנים 2011 ו-2013 ובסופו של יום נמחקו על ידו; וממילא הובהר לו בהחלטות קודמות כי השגות בנוגע לתביעות חוב שאושרו אין לברר במסגרת הליך פשיטת הרגל, אלא בערעור אזרחי נפרד הכפוף להוראות הדין בנוגע להתיישנות, שיהוי וכדומה. כן נקבע כי מאחר שלמבקש חובות לנושים נוספים, מלבד חוב המס, גם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשתו לבטל את צו הכינוס שהוצא בעניינו.

החלטה זו היא שעומדת במוקד הערעור והבקשה לסעד זמני.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור

3.

במסגרת הבקשה עותר המבקש, שמייצג את עצמו, לעיכוב ההליכים המתנהלים נגדו במסגרת הליך פשיטת הרגל. לגישתו שגה בית המשפט בכך שדחה את בקשת הביטול מבלי שקיים דיון בבקשה ומבלי שניתנה למבקש הזדמנות להציג, בעל-פה ובפירוט, את טענתו כי הוא חויב בתשלום מס הכנסה (כאמור, במסגרת הסכם השומה) בגין הכנסות שמעולם לא התקבלו בידיו. המבקש חוזר על הטענה כי הליך פשיטת הרגל נפתח נגדו שלא בצדק, על יסוד תביעת חוב של רשות המיסים שאין לה כל תוקף; והליך זה הוא שהביא את המבקש למצב של חדלות פירעון, ומכאן – לקיומם של חובות נוספים. לפיכך, נטען כי לא היה מקום לקבוע בהחלטה כי יש להוסיף לנהל את הליך פשיטת הרגל בשל יתר החובות של המבקש; שכן ככל שיתקבל הערעור ויבוטל חוב המס, המבקש יוכל לפרוע את חובותיו כלפי הנושים הנוספים באמצעות הכספים שיוחזרו לו מאת רשות המיסים. במישור מאזן הנוחות, טוען המבקש כי עיכוב הליך פשיטת הרגל לא יסב נזק כלשהו לנושיו, שכן דחיית הערעור תביא ממילא לחידושו של ההליך; בעוד המשך ניהול הליך פשיטת הרגל, מכביד מאוד על המבקש – אדם בן 76 הסובל מ"מצוקה קשה ומתגברת" – מנציח את העוול שנגרם לו; ועלול לדרדר את מצבו הבריאותי והנפשי.

4.

הנאמן עומד על כך שאין מקום לשנות מהמצב הקיים ולהורות על עיכוב הליך פשיטת הרגל. לדבריו, סיכויי הערעור נמוכים שכן אף אם יתקבלו טענותיו של המבקש לעניין חוב המס, יש להוסיף ולנהל את הליך פשיטת הרגל בגין יתר תביעות החוב שהוגשו נגד המבקש. ובהקשר זה צוין כי רוב תביעות החוב הנוספות מאושרות וחלוטות, ומסתכמות בסך של 2.3 מיליון ש"ח. לצד האמור, הנאמן מצטרף לקביעת בית המשפט המחוזי כי חוב המס מקורו בשומה עצמית חלוטה, שיש לראותה כצו חלוט שניתן לנקוט בגינו הליך פשיטת רגל; ובתוך כך הודגש כי צו הכינוס ניתן בהסכמת החייב ולאחר שנעשו ניסיונות מצידו להסדרת חוב המס מול רשות המיסים. כן נטען כי אין כל בסיס לטענת המבקש, שנטענה לראשונה בערעור ובבקשה, שלפיה הוא יוכל להשתמש בכספים שהועברו על ידו זה מכבר לרשות המיסים על מנת לשלם את חובותיו לנושיו האחרים; שכן לפי כללי ההתיישנות המבקש לא יהיה רשאי לדרוש את השבת הכספים ששולמו כדין לרשות המיסים. ועוד עומד הנאמן על כך שהמבקש כבר העלה טענות בעבר כלפי חוב המס ומצא שלא לבררן בסופו של דבר, ועל כן אין מקום לקבל את הערעור שסב על בקשת הביטול שהוגשה בשיהוי ניכר. במישור מאזן הנוחות, טוען הנאמן כי המבקש לא הצביע על נזק בלתי הפיך שצפוי להיגרם לו אם יימשכו הליכי פשיטת הרגל בעניינו – שממילא מתנהלים כבר קרוב לתשע שנים; בעוד עיכוב הליך פשיטת הרגל יביא למעשה לביטולו. כן נטען כי הסרת המגבלות שמוטלות על החייב בשלב זה במסגרת הליך פשיטת הרגל, תקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו. בשולי דבריו, הוסיף הנאמן כי המבקש הוא חייב חסר תום לב שעושה ככל שביכולתו על מנת להתחמק מתשלום חובותיו.

הכונס הרשמי (להלן: הכונס ), טוען כי ככל שהמבקש חפץ לעכב את המשך הליכי פשיטת הרגל, לרבות עיכוב התשלום החודשי והגשת הדו"חות החודשיים, עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט של פשיטת הרגל; ואין מקום להיעתר לכך במסגרת בקשה למתן סעד זמני בערעור. לעמדת הכונס עיכוב הליך פשיטת הרגל יסב נזק לנושיו של המבקש שממתינים שנים רבות לגבות את חובם, זאת במיוחד בשים לב לשיעור החובות. הכונס תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול ומדגיש כי צו הכינוס בעניין המבקש ניתן בהסכמתו, בהיותו מיוצג על ידי עורך דין; וכי ממילא עומדים למבקש חובות נוספים ובשיעור גבוה, כך שאף אם יתקבלו טענותיו בנוגע לחוב המס – לא יהא בכך כדי להביא לסיום הליכי פשיטת הרגל. רשות המיסים מצטרפת לעמדותיהם של הנאמן והכונס ועומדת על כך שאין מקום לברר את השגות המבקש כלפי שומת מס חלוטה במסגרת הליך פשיטת הרגל. רשות המיסים מוסיפה כי היעתרות לבקשה בעניין זה משמעה שינוי המצב הקיים, ומתן הסעד הסופי שהתבקש במסגרת הערעור – ולטענתה לא לשם כך נועדה בקשה למתן סעד זמני.

דיון והכרעה

5.

לאחר בחינת הבקשה והתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

כידוע, על מנת להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור יש לבחון התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור גבוהים ו"מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש. היחס בין שני שיקולים אלה הוגדר בפסיקה כ"מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך. ויצוין כי על דרך הכלל, שיקול "מאזן הנוחות" הוא המכריע מבין השניים ( ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 3 (4.6.2017);

ע"א 5578/16 סוילם נ' סוילם , פסקה 7 (12.9.2016)).

7.

בענייננו, המבקש לא הצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו כתוצאה מהמשך הליך פשיטת הרגל, שכאמור מתנהל שנים רבות. לעומת זאת, ניכר כי שינוי המצב הקיים עלול לערער את יכולת הפירעון של הנושים מן המבקש; ודברים אלה אמורים במיוחד מקום שבית המשפט המחוזי, וכך גם הנאמן והכונס, מצאו לציין כי תום ליבו של המבקש בהליך פשיטת הרגל מוטל לכל הפחות בספק. עוד יצוין, כי אף אם תתקבל טענת המבקש שלפיה חוב המס חסר תוקף – ומבלי להביע עמדה בשאלה זו – עדיין עומדים למבקש חובות נוספים ובשיעור ניכר לנושים אחרים, ועל כן דומה כי הדרך לביטול הליך פשיטת הרגל עוד תיארך זמן וכרוכה בצליחת משוכות לא מבוטלות. וכאן המקום לציין שלנוכח חובותיו הנוספים של המבקש, כלל לא ברור כי ביטול הליך פשיטת הרגל ישרת את טובתו, שכן לא מן הנמנע שבמצב כזה נושיו יפעלו לגביית החובות במסגרת הליכי הוצאה לפועל, על כל המשתמע מכך (ראו והשוו: ע"א 6607/18 ביבס נ' עופר שפירא, עו"ד- המנהל המיוחד , פסקה 12 (25.10.2018)).

משאלה פני הדברים, איני רואה מקום למתן סעד זמני שמורה כאמור על שינוי המצב הקיים ועל השהיית הליך פשיטת הרגל; על אחת כמה וכמה מקום שזהו אף הסעד הסופי שמבוקש במסגרת הערעור (ראו והשוו: עע"מ 2377/16 עו"ד צמיר ככונס נכסים נ' עיריית הרצליה , פסקה 13 (8.9.2016); עע"מ 1137/16 ועדת המשנה לתכנון ובניה תל אביב נ' רטן , פסקה 7 (24.2.2016)). למען הסר ספק, יובהר כי המבקש רשאי לפנות בבקשה מתאימה במסגרת הליך פשיטת הרגל בהתייחס למגבלות שחלות עליו, ככל שהוא סבור כי יש לכך הצדקה.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.