פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4484/18 -
ב'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקש:
יונתן ורטיקובסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. מרעולים טיולים אתגר נופש
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
3. קיבוץ כפר בלום
4. קייקי כפר בלום ובית הלל בע"מ
5. צחי גלובין
6. מנשה אבין
7. דניאל למדן
8. גיל לוי
9. פרל אוטו ובניו בע"מ
10. קייקי כפר בלום אגודה שיתופית
בע"מ
11. כלל חברה לביטוח בע"מ
12. מוסרות בע"מ
13. עיזבון המנוח צבי אלטר ז"ל
באמצעות יורשיו
14. מועצה איזורית גליל עליון
15. זיוה ורטיקובסקי
16. ארץ הקייקים (1991) כפר בלום
בע"מ
17. מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובה
לבקשה
החלטה
ההליך שלפניי הועבר לטיפולי בשל חילופים בלשכת הרשמים.
עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 30.5.2018 (להלן: ההחלטה ). יצוין כבר בפתח הדברים שלא ניתן לחלוק על כך שההחלטה מהווה "פסק דין חלקי", ולוּ מן הטעם שהיא סיימה את הדיון ביחס לכל הנתבעים שהתובענה נגדם נדחתה. משיבים 1, 2, 5, 7, 8 ו-10 מסכימים לבקשת הארכה; ואילו משיבות 9, 11, 12 ו-14 מתנגדות לה.
עיינתי עיין היטב בטענות הצדדים. אכן, נוכח הדברים הברורים אשר צוינו בסעיפים 3 ו-231 להחלטה, ניתן להבין את רצונו של המבקש להמתין עד להתבהרות המצב המשפטי בכל הנוגע לסוגיית ההיוון (ע"א 3751/17 וע"א 4268/17, התלויים ועומדים בבית המשפט העליון). ואולם אף על פי כן, דומני כי בסופו של דבר הכף נוטה לעבר דחיית הבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור עד לחלוף "45 ימים לאחר קבלת פסק הדין הסופי של בית משפט קמא" (סעיף 9 לבקשת הארכה). ראשית , אין זה ברור שיינתן כלל פסק דין חדש (שכן כפי שצוין בסעיף 3 להחלטה, "אם בית המשפט העליון יותיר את המצב על כנו, כי אז החלטה זו תהפוך להיות פסק הדין בתיק"). שנית , אין זה ברור מתי תינתן הכרעה סופית בסוגיית ההיוון, ואפשר שהדבר עוד ייקח זמן (בדיקה במערכת המחשוב של בית המשפט העליון מעלה כי נכון להיום, ע"א 3751/17 וע"א 4268/17 קבועים לדיון לחודש דצמבר 2018). שלישית , בכל המקרים שבהם התובענה נדחית ביחס לחלק מן הנתבעים וממשיכה ביחס לנתבעים נוספים, ניתן לטעון כי יהיה זה יעיל יותר להמתין עם הגשת הערעור עד לסיום הדיון בערכאה הדיונית ביחס לנתבעים כולם. ואולם כידוע, לא זהו הדין ובמקרים מעין אלה נדרש התובע להגיש הליך ערעורי כנגד פסק הדין החלקי בסמוך לאחר נתינתו (בהתאם למועדים הקבועים בדין) וזאת חרף העובדה שההליך בערכאה הדיונית לא הגיע לכלל סיומו המוחלט. לא ראיתי טעם מבורר המצדיק להבחין בין המקרה שלפניי לבין אותם מקרים שהזכרתי זה עתה, ובפרט כך בשים לב לעובדה שהוגש ערעור על ההחלטה מטעם בעלי דין אחרים (ע"א 5405/18).
על רקע האמור לעיל, ובשים לב לעובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה שמונה ימים בלבד לאחר מתן ההחלטה (כך שהמשיבות לא יכולות היו לגבש אינטרס הסתמכות לגיטימי על סופיותה של ההחלטה) - רואה אני לאפשר למבקש להגיש את הערעור עד ליום 16.10.2018. אין צו להוצאות.
המזכירות מתבקשת לקשור את הערעור אשר יוגש בהתאם להחלטה זו עם ע"א 5405/18, כך ששני הערעורים יידונו במאוחד. באחריות המבקש להביא את הנחייתי זו לתשומת לב המזכירות בעת הגשת הערעור מטעמו.
ניתנה
היום, כ"ג בתשרי התשע"ט (2.10.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם