ע"א 7499/18seberbank of russia נ. יצחק מבלון

1.

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.10.2018 ( פש"ר

40217-03-18, השופטת ע' וינברג- נוטוביץ ). הסעד הזמני המבוקש הוא הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב 1, יצחק מבלון (להלן: המשיב ), עד להכרעה בערעור.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך דנן הוא בבקשה למתן צו כינוס שהגיש המבקש, בנק הפועל ברוסיה (להלן: הבנק ), כנגד המשיב. על פי האמור בפסק הדין מושא הבקשה, המשיב הוא איש עסקים ממוצא רוסי ששמו המקורי הוא איגור רחימוביץ ' מבליאנוב . ביום 26.1.2017 הוכרז המשיב פושט רגל על ידי בית המשפט המוסמך ברוסיה, ובהמשך לכך מונה מנהל לנכסיו. במסגרת הליך פשיטת הרגל ברוסיה הגיש הבנק תביעות חוב כנגד המשיב בסך כולל של כ-267 מיליון דולר. בסמוך לאחר מכן, עלה המשיב יחד עם משפחתו לישראל וקיבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 תחת זהות חדשה.

3.

הבנק פתח את ההליך למתן צו כינוס בישראל ביום 19.3.2018, לאחר שחוקרים פרטיים מטעמו איתרו את המשיב בישראל. במסגרת ההליך, ביום 23.8.2018 הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת הבנק, על מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב.

4.

בסופו של דבר, ולאחר שבחן את התנאים הנדרשים לצורך מתן צו כינוס לבקשת נושה, בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את בקשת הבנק.

5.

ראשית, בית המשפט המחוזי בחן את השאלה אם החייב עשה "מעשה פשיטת רגל" לפי סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:

פקודת פשיטת הרגל או הפקודה ). בהקשר זה הוסבר כי השאלה שבמחלוקת היא אם עזיבת המשיב את רוסיה, גם בהנחה שהדבר נעשה לשם התחמקות מנושים, היא מעשה פשיטת רגל בישראל בגדרה של החלופה הקבועה בסעיף 5(2) לפקודה, העוסק בפעולה שנעשתה בכוונה להתחמק מנושים או לדחותם. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו בשלילה, בהסבירו כי התחמקותו של חייב מנושיו בחו"ל על ידי שהות בארץ אינה עולה כדי מעשה פשיטת רגל שנעשה בעת שהותו בישראל בהתאם לפקודה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מכל מקום "גם אם ניתן היה לקבוע כי עסקינן במעשה פשיטת רגל, ספק אם הוכח כי החייב הגיע לארץ במטרה להתחמק מנושיו ", בין היתר בשים לב לכך שאשתו של המשיב שעלתה עמו לארץ נרשמה בשמה המקורי.

6.

שנית, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, למעלה מן הצורך, כי גם בכל הנוגע לשאלת קיומו של חוב שעליו ניתן לבסס בקשה למתן צו כינוס מתעורר קושי. זאת, מאחר שפסקי הדין שאישרו את תביעות החוב שהגיש הבנק נגד המשיב ושעליהם מבקש הבנק להסתמך ניתנו על ידי בית המשפט ברוסיה, ולא ננקטו הליכים לאכיפתם או להכרה בהם בארץ. עוד צוין כי הבנק אף לא נקט בהליך לאכוף את צו פשיטת הרגל שניתן ברוסיה נגד המשיב, וכי מכל מקום זה אינו אכיף (בהפניה לע"א 1297/11 לוין נ' זוהר (29.12.2013) (להלן: עניין לוין )).

7.

לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה שבו מבוקש לנקוט בהליכי פשיטת רגל מקבילים בישראל ובחו"ל, על בית המשפט לשקול בין היתר את התועלת לנושים מכך שההליך יתנהל בארץ. במקרה דנן, כך נקבע, הבנק לא טען לקיומם של נכסים של המשיב בישראל, וממילא לא הוכיח את דבר קיומם, הגם שלטענת הבנק התבצעו הליכי חקירה פרטיים בהקשר זה. בשים לב לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח שניהול הליכי פשיטת הרגל בישראל יניב תועלת לנושים.

8.

בית המשפט המחוזי הורה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן נגד המשיב יבוטל בחלוף חמישה ימים ממועד מתן פסק הדין. בהמשך הוארך הצו האמור ב-48 שעות נוספות לבקשת הבנק.

9.

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי הוגשה בקשת הצטרפות מטעם VTB bank

(להלן: הבנק הנוסף ), עוד בנק הפועל ברוסיה אשר על-פי הנטען מחזיק בפסקי דין כספיים כנגד המשיב בשווי כולל של למעלה מ-300 מיליון שקלים. הבנק הנוסף ביקש לתמוך בבקשת הבנק למתן צו כינוס כנגד המשיב. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תגובות לבקשת ההצטרפות, אולם בסופו של דבר פסק דינו ניתן לפני שהוכרעה הבקשה בעניין. ביום 17.10.2018, למחרת מתן פסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי בקשת ההצטרפות התייתרה ועל כן הורה על מחיקתה. בהליך הערעור צורף הבנק הנוסף כמשיב.

הבקשה שבפני

10.

כאמור בפתח הדברים, הבנק הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובו הוא מעלה שלל טענות. בעיקרו של דבר, הבנק טוען בערעור כי בית המשפט המחוזי שגה בניתוח מרכיביו של סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל, וכי למעשה משמעות פסק דינו היא כי נושה זר לעולם לא יוכל לנקוט הליכי פשיטת רגל נגד חייב שברח ממנו למדינת ישראל. לטענת הבנק, מדובר בקביעה גורפת ושגויה, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפקודה ותכליתה. עוד טוען הבנק כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שאין תועלת בנקיטתו של הליך פשיטת רגל, מאחר שקיומם או היעדרם של נכסים בישראל הוא רק שיקול אחד שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע אם יש לנהל הליך כזה בישראל, ובהתחשב בכך שהליך כזה יאפשר ביצוע של חקירות ובדיקות לצורך איתור נכסיו של המשיב. הבנק אף מדגיש את בקשת ההצטרפות של הבנק הנוסף, בשים לב לכך ששניהם יחד מהווים כ-67% מסך הנשייה.

11.

בבקשה למתן סעד זמני – היא הבקשה שבפני – נטען כי יש מקום להורות על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב עד להכרעה בערעור. הבנק טוען כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים, בהתחשב בהשלכות הקשות ומרחיקות הלכת של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה חוזר הבנק על עיקרי הטענות שהעלה בערעורו, ומפנה לפסיקה ולספרות מקצועית שלטענתו סותרות את קביעותיו של בית המשפט המחוזי. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוען הבנק כי קיים חשש ממשי שהמשיב יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת על מנת להתחמק מנושיו , וכי חשש זה נלמד מהתנהגותו של המשיב עד כה, ובפרט מ"בריחתו" מרוסיה לישראל. הבנק מוסיף כי לאחר הגשת הבקשה למתן צו כינוס שינה המשיב את מקום מגוריו בארץ למקום שאינו ידוע. הבנק מדגיש בהקשר זה את סכום החוב הגדול של המשיב לבנק – למעלה מ-100 מיליון דולר, ומציין כי למשיב עוד חובות כבדים לנושים אחרים, ובכלל זה לבנק הנוסף. בסיכומו של דבר, הבנק טוען כי אי הוצאת צו כאמור תותיר אותו ואת הנושים האחרים מול שוקת שבורה, ללא יכולת לנהל הליכים שמטרתם להביא לפירעון החובות, כך שבמידה רבה הערעור יהפוך לתיאורטי.

12.

ביום 23.10.2018 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב יציאתו של המשיב מהארץ עד למתן החלטה אחרת, וכן על הגשת תגובות לבקשה.

13.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, מלכתחילה לא היה מקום להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, ואף כעת אין מקום לכך, מה גם שהבנק לא הפקיד ערבון וכתב התחייבות כנדרש ואף לא תצהיר ערוך כדין (התצהיר שצירף הבנק לבקשה אומת באופן טלפוני בלבד על-ידי בא-כוח הבנק). לגוף הדברים, טוען המשיב כי סיכויי הערעור שהגיש הבנק הם נמוכים שכן בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בבקשה למתן צו כינוס נגדו והוא נעדר סמכות בינלאומית לדון בכך. כמו כן, המשיב סומך את ידיו על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין תועלת בקיומם של הליכי פשיטת הרגל בישראל, ומדגיש כי הצהיר בפני בית המשפט המחוזי שאין לו נכסים בישראל או בכל מקום אחר בעולם, שכן נכסיו הוקנו למנהל המיוחד שמונה לו ברוסיה.

14.

המשיב מוסיף וטוען כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. בהקשר זה המשיב טוען כי הבקשה אינה מבססת חשש ממשי לכך שיש בכוונתו לצאת מהארץ, בהתחשב בכך שלא הוכח כי עזב את רוסיה על מנת להתחמק מנושיו . לטענת המשיב הוא אכן משתף פעולה עם נושים שונים – לרבות עם הבנק – במסגרת ההליכים ברוסיה ואף נפגש עם נושים שונים כאן בארץ במספר הזדמנויות. המשיב טוען כי אף שאין בכוונתו לצאת מהארץ לתקופות ממושכות או לצמיתות, עצם קיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ מונע ממנו להגיש בקשה לקבלת ויזה לארצות הברית. בהקשר זה מציין המשיב כי בני משפחה רבים שלו נמצאים בארצות הברית, ובכלל זה אמו הקשישה, ילדיו ונכדו. על כן, כך נטען, מניעת האפשרות לבקרם תוביל לפגיעה בזכויותיו, וזאת בנוסף לפגיעה הכרוכה תמיד בהוצאתו של צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד אדם.

15.

בתגובה שהוגשה מטעמו הביע הבנק הנוסף תמיכה בבקשה למתן סעד זמני. לטענת הבנק הנוסף, סיכויי הערעור של הבנק הם גבוהים, שכן הטענות המועלות בו הן טענות משפטיות עקרוניות שאינן מבוססות על נסיבות קונקרטיות או על ממצאי מהימנות. בהקשר זה מעלה הבנק הנוסף טענות נוספות בעניין הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי לסעיפי הפקודה, שעל-פי הנטען היא שגויה. כמו כן, הבנק הנוסף טוען כי נסיבות העניין מקימות חשש ממשי לכך שאם תידחה הבקשה המשיב עלול להימלט מהארץ. בהקשר זה, מדגיש הבנק הנוסף כי בד בבד עם המעבר מרוסיה לישראל המשיב שינה את שמו הפרטי ושם משפחתו, כי בהמשך, לאחר שהוגשה נגדו הבקשה למתן צו כינוס, שינה את כתובת מגוריו הרשומה בישראל לכתובת לא ידועה, כי קיימים נגדו "סכומי חוב עצומים" המקימים חשש אינהרנטי להימלטות, כי למשיב משפחה בארצות הברית המחזקת את החשש להימלטות, וכי בניגוד לנטען על ידו המשיב אינו משתף פעולה עם הליכי פשיטת הרגל ברוסיה.

16.

בתגובה שהוגשה מטעם כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס ) נטען, אם כי בזהירות, שסיכויי הערעור של הבנק אינם גבוהים בשים לב להלכה שנקבעה בעניין לוין . הכונס הבהיר כי קבלת הערעור מחייבת מעבר של מספר משוכות לא פשוטות, בהינתן העובדה שהבנק אינו חולק על כך שפסקי החוץ הרלוונטיים אינם אכיפים בארץ.

17.

לעומת זאת, בכל הנוגע למאזן הנוחות, מציין הכונס כי זה נוטה לעבר קבלת הבקשה. הכונס מדגיש כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי הודה המשיב בחלק לא מבוטל מהעובדות שעליהן עומד הבנק, ובכלל זה אישר ששהה תקופות ארוכות אצל משפחתו בארצות הברית וביקר במקומות שונים בעולם. כמו כן, מציין הכונס כי יש אינדיקציות לכך שמרכז חייו של המשיב אינו בישראל, וכי ניתן להתרשם שאם לא יוצא צו עיכוב יציאה מהארץ והמשיב יצא מישראל, הדיון בערעור יהיה עקר.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, ושקלתי את הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

19.

כידוע, בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור נבחנת על פי שני מבחנים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים להליך. המדובר בתנאים המקיימים יחס של "מקבילית כוחות", אם כי ככלל ניתנת הבכורה לשיקול מאזן הנוחות (ראו: ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פסקה 14 (16.11.2016); ע"א 8389/17

דניאל אלכס א.ש אחזקות בע"מ נ' לקסל

אסטבלישמנט , פסקה 16 (14.12.2017); ע"א 6389/17 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 11 (25.2.2018)).

20.

בענייננו, אני סבורה כי השיקול של מאזן הנוחות הוא שמכריע את הכף לטובת היענות לבקשה. אכן, צו לעיכוב יציאה מן הארץ יינתן רק אם בית המשפט שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהאדם אשר כנגדו מכוון הצו עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת, בהתחשב בכך שמדובר בסעד שמשמעותו המעשית היא הגבלה חמורה על חופש התנועה של הצד שכנגדו מכוון הצו (ראו: רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ , פסקה ח' (3.11.2009) (להלן: עניין דוד ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 947 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: גורן )). עיקרון זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור (ראו: רע"א 9877/08 טרוים נ' גאידמק , פסקה ז' (24.11.2008)). במקרה דנן, דומה כי אכן קיים חשש סביר כאמור. בית משפט זה קבע בעבר כי הראיה הדרושה להוכחת החשש הסביר להימלטות "אינה חייבת להיות ישירה, אלא יכולה להיות חלק ממערכת של ראיות נסיבתיות" (ר"ע 558/85 אילין נ' רוטנברג , פ"ד מ(1) 553 (1985); עניין דוד , בפסקה ט'; גורן , בעמ' 950). כפי שאף עלה מעמדתו של הכונס, הצטברות הנסיבות בעניינו של המשיב – ובכלל זה עזיבתו את רוסיה כאשר מתנהל נגדו הליך פשיטת רגל; עובדת קיומו של חוב משמעותי של המשיב (גם אם גובהו המדויק ושאלת אכיפתו בישראל מצויים במחלוקת); העובדה ששינה את שמו; וכן העובדה שיש לו בני משפחה בחו"ל שאצלם שהה בעבר תקופות ממושכות – מבססות כולן חשש סביר כי אם לא יינתן הצו והמשיב יצא את הארץ, הדבר יסכל את הדיון בערעור.

21.

בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להידרש לסוגיה של סיכויי הערעור, אשר הצדדים התייחסו אליה בהרחבה בטענותיהם. אסתפק בכך שאציין כי חלק לא מבוטל מהערעור עוסק בשאלות משפטיות, להבדיל משאלות שבממצאי עובדה ומהימנות.

22.

בצד האמור, בשים לב להשלכה של הצו על זכויותיו של המשיב, אני מורה כי הבנק יפקיד בקופת בית המשפט ערבון על סך 120,000 שקלים, לצורך הבטחת נזקיו של המשיב (ראו: עניין דוד , בפסקאות י'-י"א). כמו כן, הבנק יגיש תצהיר מתוקן אשר יאושר בדרך שמאשרים תצהיר שנערך בחו"ל על פי דין, וככל שהדבר לא נעשה עד כה, הבנק אף יפקיד התחייבות עצמית כנדרש. הבנק יפעל בהתאם לכל האמור בתוך 21 ימים מיום מתן החלטה זו. ככל שלא יעשה כן, יפקע הצו. לבסוף, אני מורה כי היומן יקבע את הדיון בערעור ככל הניתן במועד קרוב, ולכל המאוחר עד סוף חודש פברואר 2019.

23.

סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 22 לעיל, הבקשה לסעד זמני מתקבלת. ניתן בזאת צו לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ, עד להכרעה בערעור. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות.