רע"א 6503/20 יעקב (סימו) אלבז נ. אלן ג'פרי פיינבלום

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא, השופטת יהודית שבח ) בת"א 44782-01-19 מיום 18.8.2020, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו. לצדה של בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ניל הנדל מיום 1.10.2020.

1.

ביום 17.1.2019 הגיש המשיב 1 תובענה כנגד המבקש והמשיבה 2, על סך של כ-10.6 מיליון ש"ח, בגין סכומים שלטענתו העביר למבקש כהלוואות לצורך פעילות עסקית, וטרם הוחזרו לו (להלן: התובענה ).

2.

ביום 3.6.2019 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופטת יעל בלכר ) במסגרת התובענה צו ארעי לעיכוב יציאה מהארץ נגד המבקש. ביום 23.6.2019, לאחר דיון במעמד הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו זמני לעיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ, ולצד זאת קבע כי " בנתוני התיק ובאיזון בין השיקולים [...] הצו יבוטל ו [המבקש] יוכל לצאת מן הארץ בהתקיים התנאים הבאים במצטבר: [ המבקש ] יפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודות מדד ובלתי מוגבלות בזמן בסכום זה וערבות צד ג' של תושב ואזרח ישראל שאינו חברה, בסך של 50,000 ₪ " (להלן: הצו המקורי , ו- ההחלטה מיום 23.6.2019 , בהתאמה).

3.

בראשית חודש דצמבר 2019 הפקיד המבקש את הערבויות שנקבעו בהחלטה מיום 23.6.2019, וביום 18.12.2019 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הצו המקורי. בחלוף כ-3 חודשים, הודיע המבקש לבית המשפט כי שב ארצה, וביקש להשיב לו את הערבויות שהפקיד בהתאם להחלטה מיום 23.6.2019. בהחלטה מיום 9.3.2020 הבהיר בית המשפט המחוזי כי על מנת שיושבו למבקש הערבויות עליו להתייצב במזכירות בית המשפט כדי שיוצא נגדו מחדש צו עיכוב יציאה מהארץ (להלן: ההחלטה מיום 9.3.2020 ). בהמשך לכך, ביום 12.3.2020 הושבו הערבויות למבקש והוצא נגדו צו חדש לעיכוב יציאה מהארץ (להלן: הצו החדש ).

4.

ביום 16.8.2020 הגיש המבקש לבית המשפט קמא " בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ", בטענה שהצו אמור לפקוע ביום 3.6.2020, משחלפה שנה מנתינתו. זאת, לטענת המבקש, בהתאם לתקנה 384(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: הבקשה ו- תקנה 384(ד) , בהתאמה). ביום 18.8.2020 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, בקבעו כי לולא הפקיד המבקש את הערבויות שנקבעו במסגרת ההחלטה מיום 23.6.2019 לשם יציאתו מן הארץ, אכן היה מקום לחשב את משך הזמן בו חל צו עיכוב היציאה מהארץ מיום מתן הצו המקורי (3.6.2019). ואולם, המבקש הפקיד ערבויות לשם יציאתו מהארץ והצו המקורי נגדו בוטל. נקבע כי משניתן צו חדש לעיכוב היציאה מהארץ נגד המבקש, תקופת הזמן הקבועה בתקנה 384(ד), שהיא כאמור שנה, צריכה להימנות ממועד מתן הצו החדש (12.3.2020). על כן, קבע בית המשפט קמא כי מועד פקיעת הצו החדש יחול רק ביום 12.3.2021. לאור זאת נדחתה הבקשה, והמבקש חויב בגינה בהוצאות לטובת המשיב 1 בסכום של 5,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

במסגרת בקשת רשות הערעור שב המבקש על טענתו כי יש למנות את התקופה בה חל צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו החל מיום 3.6.2019, שכן הצו החדש הוא המשכו של הצו המקורי. לדידו, משחלפה שנה מיום מתן הצו המקורי יש להורות על ביטולו, בהתאם להוראות תקנה 384(ד). לשיטת המבקש, החלטת בית המשפט קמא שגויה, מאחר שהיא מאריכה את תוקפו של צו עיכוב היציאה מהארץ, מפעם לפעם, מבלי לבחון מחדש האם מתקיימות עילות להטלת הצו. בכך, לטענת המבקש, יש כדי לרוקן מתוכן את הוראות הדין לעניין מועד הפקיעה של צווי עיכוב יציאה מן הארץ.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות ערעור, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים. אכן, צו עיכוב יציאה מהארץ הוא " סעד קיצוני, שמשמעותו המעשית היא הגבלה חמורה על חופש התנועה של הנתבע, העלולה לגרום לו לפגיעה בזכות חוקתית מהמעלה הראשונה " (רע"א 26/89 משרקי נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מב(4) 548, 552 (1989); ע"א 7499/18 Seberbank of Russia

נ' יצחק מבלון , פסקה 20 (4.11.2018); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 793 (מהדורה 13, 2020)). עם זאת, כידוע, ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה המבררת לעניין מתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ , פסקה ח' (3.11.2009); רע"א 8429/19 מבלון מבליאנוב נ ' Seberbank of Russia , פסקה 12 (6.2.2020)). ענייננו לא רק שאינו נמנה עם המקרים החריגים הללו, אלא שהוא מתייחס להחלטה נכונה לגופה באופן מובהק.

7.

בהחלטה מיום 23.6.2019, במסגרתה ניתן הצו המקורי, אִפשר בית המשפט למבקש להשתחרר ממנו באמצעות הפקדת הערבויות שנקבעו. המבקש מימש אפשרות זו, ובעקבות זאת בוטל ביום 18.12.2019 הצו המקורי, ומשכך, עבר מהעולם. אילו המבקש לא היה מגיש לאחר מכן כל בקשה בנושא דנן, מצב דברים זה היה נותר בעינו, וכנגד המבקש לא היה תלוי לעת הזו צו עיכוב יציאה מהארץ. ואולם המבקש היה מעוניין בשלב מסוים בהשבת הערבויות, ובקשתו נענתה בהחלטה מיום 9.3.2019, תוך שהובהר כי כנגד השבת הערבויות יוצא הצו החדש. משכך, צו עיכוב היציאה מהארץ הקיים בעניינו של המבקש הוא הצו החדש, שהוצא בפועל ביום 12.3.2020, ולא הצו המקורי שבוטל ביום 18.12.2019. צו חדש זה פוקע על פי תקנה 384(ד) בתום שנה מהמועד בו הוצא, דהיינו ביום 12.3.2021. מכאן שהחלטת בית המשפט קמא נכונה לגופה.

8.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, ובשים לב להוצאות שנפסקו לטובת המשיב 1 בבית המשפט המחוזי, אין צו להוצאות.