ע"א 4264/17 אורו מסעדה ואירועים(2010) בע"מ נ. ניסים קסנטיני

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' בלטמן-קדראי ), בת"א 21362-04-15, מיום 19.4.2017, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.המבקשת 1, חברת אורו מסעדה ואירועים (2010) בע"מ, המנהלת עסקי אירועים (להלן: המבקשת ) שכרה מאת דור אלון אולם, במושב גאליה, בו הפעילה אולם אירועים (להלן:

אולם האירועים ). המבקשים 4-2 הם בעלי השליטה ומנהליה של המבקשת. המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ), אשר הינם אב ובן, מנהלים עסק פרטי בתחום הספקת שירותים לאירועים.

3.ביום 3.11.2011, נחתם הסכם, בגדרו התחייבו המשיבים לספק למבקשת, באופן בלעדי, שירותי מוסיקה, הגברה, תאורה, אטרקציות וצילומי וידאו (להלן: ההסכם או ההסכם המודפס ). באותו יום, ובטרם חתימה על ההסכם המודפס, נחתם בין הצדדים הסכם בכתב יד (להלן: ההסכם בכתב יד ). יש לציין בנוסף, כי בשני הנוסחים, כאמור, נרשם כי תקופת ההסכם היא למשך שש שנים, בתוספת ארבע שנות אופציה.

4.ביום 10.11.2014, שלחה המבקשת למשיבים הודעה בדבר הפסקת ההסכם, במסגרתה נדרשו המשיבים לפנות את ציודם מאולם האירועים, עד ליום 1.12.2014, וזאת, לנוכח החזרתו של האולם לדור אלון (להלן: הודעת הפינוי ).

5.ביום 23.11.2014, מכרו המבקשים את זכויותיהם להפעלת אולם האירועים לחברת שמח זבולון בצאתך 431 בע"מ (להלן: חברת שמח זבולון ).

6.בחודש דצמבר 2014, ולאחר שהועברו לידיה הזכויות להפעלת אולם האירועים, הגיעה חברת שמח זבולון להסדר זמני להספקת שירותים מן המשיבים, עד לחודש אפריל 2015.

7.בחודש אפריל 2015, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תובענה כספית נגד המבקשים לתשלום סכום של 3,000,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו להם בשל הפרת ההסכם, לנוכח הפסקתו קודם לתום תקופתו.

8.ביום 19.4.2017, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, בגדרו נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בשאלה האם ההסכם ניתן לביטול חד צדדי, בנסיבות של מכירת אולם האירועים לצד ג'. במסגרת זו, נדרש בית משפט קמא לבחון את היחס בין ההסכם המודפס לבין ההסכם בכתב יד; את פרשנות סעיפים 3.10 ו-5.1 להסכם; ואת משמעות השינויים בין ההסכם המודפס להסכם שבכתב.

בפתח הדברים, עמד בית משפט קמא על טענת המבקשים, לפיה ההסכם בכתב יד הינו טיוטה להסכם המודפס, ודחה אותה, בקובעו, כי ההסכם בכתב יד " אף הוא בגדר הסכם, אלא שנדחה הוא מפני ההסכם המודפס, אשר נחתם במועד מאוחר לו ואשר אין מחלוקת כי הוא ההסכם המחייב ".

בהתייחס להוראת סעיף 5.1 להסכם, הקובעת כי " הצדדים מסכימים כי תקופת החוזה תהא למשך 6 שנים + 4 שנים אופציה עפ"י הסכם הנוכחי במידה ואורו יישאר אולם אירועים ", ובהינתן מכלול הראיות וכללי הפרשנות, בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, נקבע, כי:

"לפי סעיף 5.1 להסכם, הצדדים התקשרו לתקופה של שש שנים, ללא סייג, עם אפשרות להארכתה לתקופה נוספת של ארבע שנים. הארכה זו הותנתה בכך שבתקופת האופציה יעשה שימוש במקום לאולם אירועים"

בהמשך, בחן בית משפט קמא את הוראת סעיף 3.10 להסכם, אשר מטילה מגבלה הדדית על העברת הזכויות, אלא אם " הצד המעביר קבל את הסכמת משנהו לכך מראש ובכתב ", וקבע, כי מטרת הסעיף הינה להגביל גם את מכירת פעילות המבקשת לצד ג', ולפיכך " על פי סעיף 3.10 להסכם מנועים היו הנתבעים (המבקשים – א.ש.) להעביר עסקיהם באולם האירועים ללא קבלת הסכמת התובעים (המשיבים – א.ש.)".

לנוכח האמור, ובהינתן העובדה כי המבקשים נמנעו מלהודיע למשיבים את עילתה האמיתית של הפסקת ההתקשרות עמם, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי " הוכחה עילת התביעה שעניינה הפרת ההסכם, ואף עילה של פעולה בניגוד למתחייב מהוראת סעיף 39 לחוק החוזים, נוכח פעילות בחוסר תום לב ".

לסיום, נתן בית משפט קמא את דעתו לשאלת הנזק והיקפו, וקבע, כי למשיבים נגרמו נזקי הסתמכות ונזק בלתי ממוני בגין הפרת ההסכם, בסכום כולל של 275,000 ₪ (להלן: סכום הפיצוי ).

אשר על כן, קיבל בית משפט קמא את התובענה, וחייב את המבקשים 3-1, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים את סכום הפיצוי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום 1.12.2014 ועד התשלום המלא בפועל.

הבקשה לעיכוב ביצוע

9.ביום 24.5.2014, הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, בגדרו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.

10.לטענת המבקשים, מאזן הנוחות נוטה, באופן מובהק לטובתם, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקשים ציינו, בהקשר לכך, כי המשיבים הינם " מעלימי כספים...חסרי מינימום של הוגנות ויושרה ", ועל כן כל סכום שישולם להם על-פי פסק הדין " ייבלע באמתחתם ", והסיכוי לגבותו בחזרה הינו אפסי. במילים אחרות, נטען, כי למשיבים לא תהיה יכולת כלכלית להשיב את סכום הפיצוי, במידה שבסופו של יום, יתקבל הערעור. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, סבורים המבקשים כי סיכויים אלו גבוהים, משום שלדידם, בית משפט קמא שגה, בין היתר, כאשר לא הפחית מסכום הפיצוי את שווי הציוד אותו נטלו המשיבים לרשותם.

תגובת המשיבים

11.לגישת המשיבים, הבקשה לעיכוב ביצוע אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. בהתייחס למאזן הנוחות, טענו המשיבים, כי אין בבקשה לעיכוב ביצוע " כל בדל ראיה " לתמיכה בטענה כי " הכספים שישולמו...יבלעו ", והמבקשים לא יוכלו להיפרע מהמשיבים ככל שהערעור יתקבל. אשר לסיכויי הערעור, נטען על-ידי המשיבים, כי הסיכויים שערעורם של המבקשים יתקבל על-ידי בית משפט זה הינם " קלושים ביותר ". זאת שכן, פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים, בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. מעבר לכך, סבורים המשיבים, כי הטענה בדבר הפחתת שווי הציוד הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, ומהווה ניסיון לנהל את התיק מחדש בפני ערכאת הערעור.

דיון והכרעה

12 . לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

13 . נקבע, לא אחת, בבית משפט זה כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות להנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין. מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' ( 08/06/2015);

ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). )). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014);

ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

14.שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) ). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

15.באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ).

בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

יש לציין בנוסף, כי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו (ע"א 7091/14

שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית

(10.12.2014);

ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.5.2014)).

16.ומן הכלל אל הפרט. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקשים, עד כדי עיכוב תשלום סכום הפיצוי. דומה, כי המבקשים לא עמדו בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתם, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום, יתקבל ערעורם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך.

אכן, כטענת המבקשים, נקבע בפסק הדין כי המשיבים נמנעו מלדווח לשלטונות המס אודות הכנסותיהם בפועל, ואף ניהלו את חשבונותיהם באופן מתוחכם. ואולם, אין בכך, לטעמי, כדי להשליך על יכולתם הכלכלית של המשיבים להשיב למבקשים את סכום הפיצוי, ככל שבסופו של דבר, יתקבל הערעור. לנוכח האמור לעיל, מסקנתי היא, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.

17.מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בקשר לסיכויי הערעור, שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט קמא.

18.סיכומו של דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים, במסגרת בקשה זו, בסכום של 2,000 ₪.