ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ. יו.בי.אמ טרוול בע"מ

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' סרוסי ), בה"פ 19658-09-16, מיום 18.1.2017, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.המבקשות 11-1 הינן חברות פרטיות, המפעילות משרדי נסיעות ברחבי הארץ (להלן: המבקשות ). יו. בי. אמ. טרוול בע"מ הינה חברה פרטית (להלן: המשיבה ), המאגדת מספר רב של משרדי נסיעות, על מנת לנהל בשם כולן משא ומתן מול ספקי שירותים בענף התיירות, כגון: חברות תעופה ומלונות (להלן: ספקי התיירות ), לצורך השגת עמלות משופרות, הטבות, ותנאים ייחודיים.

3.בסוף שנת 2002, ותחילת שנת 2003, חתמו המבקשות על הסכמי התקשרות עם המשיבה, במסגרתם, התחייבה כל אחת מן המבקשות לשלם למשיבה תשלום חודשי בסכום של 350$ (דולר ארה"ב) תמורת קבלת שירותים. נוסף על כך, הפקידה כל אחת מן המבקשות בידי המשיבה פיקדון חד-פעמי בסכום של 2,000$ (דולר ארה"ב).

4.ביום 18.6.2008, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תובענה כספית נגד המשיבה לתשלום סכום של 3,300,000 ₪, בגין החזר התקבולים שנתקבלו בידי המשיבה מספקי התיירות (להלן: ת"א 6368-06-08 ). לטענת המבקשות, המשיבה שימשה צינור להעברת התקבולים בלבד, ומשכך היא חייבת להשיב להן את הפרש התקבולים שלא הועברו אליהן. יש לציין, כי לאחר שהמבקשות הגישו חוות-דעת מומחה, במסגרת צו למתן חשבונות, תוקן כתב התביעה על-ידן, באופן שסכום התביעה הועמד על סך של 5,229,951 ₪.

5.ביום 6.10.2014, ניתן פסק דין בת"א 6368-06-08, בגדרו התקבלה התובענה, ובהתאם, חויבה המשיבה לשלם למבקשות את סכום התביעה במלואו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

6.המשיבה ערערה על פסק הדין שניתן בת"א 6368-06-08 לבית משפט זה (להלן: ע"א 8051/14 ). ביום 22.2.2016, ניתן פסק הדין בע"א 8051/14, במסגרתו נקבע, כי הסכום הכולל שנפסק בפסק הדין שניתן בערכאה הדיונית יופחת ב-26%; וכי המשיבה תשלם למבקשות תשלומים רבעוניים בסך של 280,000 ₪, עד לסילוק מלוא החוב המופחת.

7.בהמשך, ולאחר מתן פסק הדין בע"א 8051/14, פנתה המשיבה אל המבקשות, בדרישה להעביר לידיה חשבוניות מס בסכום כולל של 2,650,000 ₪, בגין התשלומים ששולמו על-ידה עד כה. המבקשות סרבו להיעתר לדרישה זו, וטענו כי רק לאחר שהמשיבה תוסיף את סכום המע"מ על כל אחד מן התשלומים ששולמו על-ידה, יונפקו לה חשבוניות מס.

8.ביום 15.5.2016, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד " בקשה להבהרת פסק הדין ", אשר ניתן בת"א 6368-06-08, במסגרתה, נדרש בית המשפט להבהיר, כי הסכום שנפסק לטובת המבקשות אינו כולל מע"מ (להלן: בקשת ההבהרה ). ביום 16.5.2016, דחה בית המשפט המחוזי על הסף את בקשת ההבהרה, בקובעו, כי הוא " סיים את תפקידו עם מתן פסק הדין ואין פרוצדורה שבדין להבהרת פסק הדין ". למעלה מן הנדרש, ציין בית המשפט, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, בין היתר, בשל העובדה כי המבקשות לא התייחסו למרכיב המע"מ באף לא אחד מן ההליכים שניהלו.

9.ביום 15.6.2016, הגישו המבקשות לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת ההבהרה (להלן: רע"א 4821/16 ). ביום 27.7.2016, ניתן פסק דין ברע"א 4821/16, בגדרו, נדחתה בקשת רשות הערעור " באשר היא נעדרת הצדקה דיונית ומהותית כאחד ".

10.לנוכח סירובן של המבקשות להמציא לידי המשיבה חשבוניות מס, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למתן צו הצהרתי – במסגרת הליך של המרצת פתיחה – המחייב את המבקשות להעביר למשיבה חשבוניות מס בגין מלוא הסכומים ששולמו על-ידה, ובגין כל תשלום עתידי שישולם להן על-ידה, בהתאם לפסק הדין שניתן בע"א 8051/14.

11.ביום 18.1.2017, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי.

בהינתן העובדה, כי " שתי ערכאות שיפוטיות, ביניהן בית המשפט העליון, קבעו באופן ברור וחד משמעי כי סכומי הכסף שנפסקו למשיבות כוללים בתוכם את מרכיב המע"מ ", הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי " המשיבות (המבקשות – א.ש.) חייבות בהוצאת חשבונית על הסכומים שנפסקו לטובתן...מרכיב המע"מ כלול בסכומי הכסף שנפסקו למשיבות לפי החלטות בית המשפט ".

בהתייחס לטענת המבקשות, כי חיובן בהוצאת חשבוניות מס, ללא הוספת מרכיב המע"מ, משמעו, הפחתת הסכום שנפסק להן בע"א 8051/14, ציין בית משפט קמא, כי:

"אכן, לו ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, בטוחני כי המשיבות (המבקשות – א.ש.) היו מכלכלות את צעדיהן אחרת בחישוב הסכומים שנתבעו על ידן, תוך התייחסות למרכיב המע"מ. מקובלים עלי, בהקשר זה, דבריו של ב"כ המבקשת (המשיבה – א.ש.) כי, בסופו של יום, מדובר ב'טעות בכדאיות העסקה'...".

לנוכח האמור, ולאחר שדחה את טענת המבקשות להשהות את ההכרעה בהמרצת הפתיחה עד לקבלת עמדת רשויות מע"מ, קיבל בית משפט קמא את הבקשה למתן צו הצהרתי, וחייב את המבקשות להנפיק למשיבה חשבוניות מס (כל אחת על-פי חלקה) בגין מלוא הסכום ששולם להן, קרי: בסך של 3,180,000 ₪, בהתאם לפסק הדין בע"א 8051/14, ובגין כל תשלום עתידי שישולם להן על-פי פסק הדין הנ"ל.

הבקשה לעיכוב ביצוע

12.ביום 5.3.2017, הגישו המבקשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, בגדרו, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.

13.לטענת המבקשות, מאזן הנוחות נוטה, באופן מובהק לטובתן, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקשות ציינו, בהקשר לכך, כי לאחר שניתן פסק הדין בת"א 6368-06-08, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ביצועו בטענה, כי מימוש פסק הדין יביא לקריסתה הכלכלית. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, סבורות המבקשות כי סיכויים אלו גבוהים, משום שלדידן, בית משפט קמא שגה, בין היתר, כאשר התעלם מכך שרשויות מע"מ הן הגוף המוסמך לקבוע מסמרות בעניין קיומו של מע"מ, בנסיבות המקרה; ועת נתן צו עשה במסגרת הליך של המרצת פתיחה.

תגובת המשיבה

14.לגישת המשיבה, יש לדחות על הסף את הבקשה לעיכוב ביצוע בשל העובדה שאינה נתמכה בתצהיר. גם לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי הבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הוגשה ב" עזות מצח של ממש ", אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין. בהתייחס למאזן הנוחות, טענה המשיבה, כי לא עלה בידי המבקשות להוכיח, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לגרום להן לנזק בלתי הפיך. אשר לסיכויי הערעור, נטען על-ידי המשיבה, כי הסיכויים שערעורן של המבקשות יתקבל על-ידי בית משפט זה הינם " קלושים ". זאת שכן, הליך הערעור הינו ניסיון חמישי של המבקשות לבצע מקצה שיפורים באשר לתוצאות ההליכים הקודמים. מעבר לכך, סבורה המשיבה, כי פסק דינו של בית משפט קמא " נכון ומנומק היטב ", ואין כל בסיס לטענות שהועלו על-ידי המבקשות בערעור.

דיון והכרעה

15 . לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

16 . נקבע, לא אחת, בבית משפט זה כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות להנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין. מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' ( 08/06/2015);

ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). )). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014);

ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

17.שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) ). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

18.באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ).

בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להחזיר את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ

(12.11.2014)).

19.ומן הכלל אל הפרט. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקשות, עד כדי עיכוב הוצאת חשבוניות מס בגין כל התשלומים ששולמו להן על-ידי המשיבה על-פי פסק הדין בע"א 8051/14, ובגין כל התשלומים העתידיים אותם התחייבה המשיבה לשלם להן. דומה, כי המבקשות לא עמדו בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתן, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום, יתקבל ערעורן, ייגרם להם נזק בלתי הפיך. מקובלת עליי, בהקשר זה, עמדת המשיבה, כי הליך הוצאת חשבוניות המס אמור להתבצע על-ידי המבקשות מול רשויות מע"מ. על כן, ובמידה שבסופו של דבר יתקבל הערעור, יוכלו המבקשות לבטל את חשבוניות המס שהוצאו על-ידן לטובת המשיבה, ולהוציא תחתן חשבוניות זיכוי, תוך התקזזות ישירה מול רשויות מע"מ, ללא מעורבות של המשיבה. לפיכך, מסקנתי היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות.

20.מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בקשר לסיכויי הערעור, שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית משפט קמא.

21.סיכומו של דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה, במסגרת בקשה זו, בסכום של 3,500 ₪.