ע"א 3638/15 אורי שגיא נ. פרדי פייביש

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה

(כב' השופטת

ע' חן-ברק ), בתיק פש"ר 17469-01-13, מיום 7.3.2015, עד להכרעה בערעור, אותו הגישו המבקשים על פסק הדין.

Law

רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

ביום 22.2.2012, ניתן פסק דין על-ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' וגנר ), בגדרו התקבלה תביעת לשון הרע (ת.א

3799-02), אשר הגישו המבקשים נגד המשיב 1 (להלן: תביעת לשון הרע ). במסגרת פסק דין זה, חוייב המשיב 1 לשלם למבקשים פיצוי סטטוטורי בסכום של 50,000 ₪ לכל אחד.

3.

המשיב 1 הגיש ערעור על פסק הדין, אשר ניתן בתביעת לשון הרע (ע"א 38325-04-12). בית המשפט המחוזי, דחה את ערעורו של המשיב 1, בכל הנוגע לשאלת החבות. ברם, באשר לגובה הנזק, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית משפט השלום על מנת להכריע מחדש בשאלת היקף הפיצוי.

4.

ביום 9.1.2013, הגיש המשיב 1 לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה למתן צו כינוס, ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 14.2.2013, ניתן נגד המשיב 1 צו כינוס נכסים (להלן: צו הכינוס ), במסגרתו, מונה הכונס הרשמי לשמש ככונס הנכסים של המשיב 1 (להלן: הכונס הרשמי או

המשיב 3 ). ביום 5.5.2013, מונה עו"ד ליאור מזור כמנהל מיוחד לנכסי המשיב 1.

5.

יצויין,

כי לנוכח העובדה,

כי התיק בתביעת לשון הרע הוחזר לפתחו של בית משפט השלום, לאחר שניתן צו הכינוס – עוכבו ההליכים בתיק זה, ולא ניתן פסק דין משלים בשאלת היקף הפיצוי.

6.

ביום 29.1.2014, הגישו המבקשים לכונס הרשמי תביעות חוב נגד המשיב 1, וזאת בהתבסס על פסק הדין שניתן בתביעת לשון הרע.

7.

ביום 8.12.2014, ובהתאם להצעת המשיב 1 לפרוע כ-12% מסכום הנשיה, התקבל הסדר נושים כפי שהוצע על-ידי המשיב 1, ואושר מעבר לרוב הדרוש על-פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: הסדר הנושים או ההסדר ). המבקשים, אשר היוו כ- 2% מערך הנשיה, התנגדו להסדר הנושים.

8.

ביום 7.3.2015,

ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, במסגרתו אישר בית משפט קמא את הסדר הנושים

; ומינה את עו"ד ליאור מזור כנאמן לביצוע הסדר הנושים (להלן: הנאמן או המשיב 2 ).

בפתח פסק הדין, נתן בית משפט קמא את דעתו להצעת המשיב 1, בקובעו, כי " הצעת החייב סבירה וכי יש בה כדי להועיל לציבור הנושים בהתייחס להליכי פשיטת הרגל ".

לאחר מכן, התייחס בית משפט קמא להתנגדותם של המבקשים להסדר הנושים, וקבע, בהקשר זה, כי:

"אין בידי לקבל התנגדות הנושים שגיא ונור (נושים שחלקם בנשייה הינו מזערי כאשר הצעת ההסדר זכתה ברוב של 97%), שכן טענתם לפיה לא חשף החייב בפני הנושים את מלוא האינפורמציה – לא הוכחה, ואין אף לקבל טענתם כי התנהגות החייב פסולה ומונעת אישור ההסדר.

נושא שומת הנכס, וכן הכדאיות הכלכלית במימושו הוסבר והובהר ע"י ב"כ החייב בישיבה מיום 22.2.2015, והדברים לא נסתרו.

משפסק דינו של כבוד השופט וגנר בוטל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (ככל שהדבר נוגע לפסיקת הפיצוי), ובהתחשב בעיכוב ההליכים החל בגין הליכי הפש"ר, אין מקום להעביר ההכרעה מחדש לכבוד השופט וגנר".

לפיכך, הורה בית משפט קמא לנאמן להכריע בשאלת הפיצוי המגיע למבקשים בתביעת לשון הרע.

9.

ביום 22.4.2015, ובהמשך לפסק דינו, ביטל בית המשפט המחוזי את צו הכינוס, אשר ניתן בעניינו של המשיב 1, ובמקומו ניתן למשיב 1 צו הפטר חלוט מחובותיו ברי התביעה (להלן: צו ההפטר ).

10.

כמו כן, ביום 28.4.2015, העמיד הנאמן את גובה תביעת החוב של כל אחד מן המבקשים על סך של 30,000 ₪, וביחד 60,000 ₪.

הבקשה לעיכוב ביצוע

11.

ביום 27.5.2015, הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה. ביום 20.7.2014, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.

יצויין, כי עובר להגשת הערעור, ביום 17.5.2015, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, וביום 30.6.2015, הורה בית משפט קמא למבקשים " להגיש הבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט העליון ".

12.

לטענת המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, משום שלדידם, בית משפט קמא שגה עת אישר את הסדר הנושים, מבלי שעמד לנגד עיניו מכלול הנתונים אודות נכסיו של המשיב 1 ושוויים; כאשר בחר להתעלם מן העובדה ששוויים של נכסי המשיב 1 עומד על מיליוני שקלים; ובכך שנמנע מלהורות על ביצוע שומה עדכנית לכלל נכסיו של המשיב 1, לרבות למשק חקלאי שבבעלותו של המשיב 1. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורים המבקשים כי זה נוטה לטובתם, שכן, ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא

ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, מאחר שכספי ההסדר יחולקו לצדדים שלישיים, הם הנושים. נטען בנוסף, לעניין זה, כל עוד לא בוצע הסדר הנושים, וכספי ההסדר טרם חולקו לנושים, אין בפנינו מעשה עשוי, ובשל כך אין מניעה לעכב את פסק הדין.

תגובת המשיב 1

13.

בפתח תגובתו, טען המשיב 1, כי בהתחשב במעמדו הנוכחי – כחייב מופטר – אין מקום, בשלב זה, לעכב את ביצועו של פסק הדין; וכי " עיכוב הביצוע יביא למצב של 'סחטנות מיעוט' כאשר חייבים ונושים ידעו שאפילו התנגדות של אחוזים ספורים בנשייה עשויה להביא לעיכוב הליכים ". מעבר לכך, סבור המשיב 1, כי סיכויי הערעור קלושים, הן בשל איחור בהגשת הערעור, והן לגופו של עניין. נטען, בהקשר זה, כי סיכויי המבקשים להביא לביטול הסדר הנושים, אשר התקבל ברוב של כ-98%, נמוכים ביותר, שכן, " בית משפט של חדלות פירעון " אינו נוטה, אלא במצבים חריגים ביותר, להתערב בשיקול דעתה של אסיפת נושים. כמו כן, לשיטתו של המשיב 1, מאחר שהמבקשים נמנעו מלהביא

חוות-דעת מומחה, מטעמם, המצדדת בהתנגדותם לאישור ההסדר, הם מושתקים מלהעלות, כעת, טענות הנוגעות ל שוויים של נכסי המשיב 1 , לרבות טענות לגבי שוויו של המשק החקלאי. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המשיב 1, ולטובת יתר הנושים, הזכאים לקבל את כספי ההסדר. המשיב 1 טען, לעניין זה, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, ובסופו של יום ידחה הערעור, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך, משום שהוא ימשיך להיות נתון בהליכי פשיטת רגל, על אף שהסדר הנושים אושר ברוב של כ-98%; חרף העובדה

שכספי ההסדר הועברו על-ידו לנאמן; ולמרות שניתן לגביו, זה מכבר, צו הפטר חלוט. עוד ציין המשיב 1, כי לא זו בלבד שהערעור הוגש באיחור, אלא שאף הבקשה

לעיכוב ביצוע

הוגשה לבית משפט זה בשיהוי ניכר (בחלוף של למעלה מ-30 ימים ממועד הגשת הערעור), ומטעם זה בלבד, דינה להידחות.

תגובת הנאמן

14.

הנאמן סבור, כי המבקשים אינם עומדים בהוכחת הדרישות הנדרשות לשם עיכוב ביצוע פסק הדין. לגישתו של הנאמן, סיכויי הערעור הינם קלושים, הן לאור האיחור, לכאורה, בהגשת הערעור על פסק הדין; והן בשים לב להלכה, לפיה אין להתערב בפסקי דין שאישרו הסדרי נושים, אלא במקרים בהם נמצא פגם היורד לשורש העניין, בהליך שבגדרו אושר ההסכם. בכל הנוגע למאזן הנוחות,

טען הנאמן, כי במידה שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור, עלול להיווצר קושי לגבות כספים שכבר חולקו לנושים במסגרת ההסדר. לפיכך, יש מקום, לדעת הנאמן, להציע תוצאה מאזנת, בגדרה, בשלב זה, תעוכב חלוקת הדיבידנד לנושים עד להכרעה בערעור.

תגובת הכונס הרשמי

15.

הכונס הרשמי מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, ובכלל זה, לעיכוב חלוקת הדיבידנד לכלל נושי החייב. לעמדתו של הכונס הרשמי, סיכויי הערעור אינם גבוהים,

שכן פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים מובהקים, בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. עם זאת, ובהתחשב במאזן הנוחות, הכונס הרשמי אינו מתנגד לעכב את חלוקת סכום החוב שאושר למבקשים על-ידי הנאמן, קרי: 60,000 ₪ בלבד, מבלי לעכב את חלוקת הדיבידנד ליתר הנושים.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי, כך שתעוכב חלוקת הכספים שאושרו למבקשים על-ידי הנאמן , ביום 28.4.2015 (60,000 ₪).

17 .

הלכה היא, כי ככלל, אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו. בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליו . מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' ( 08/06/2015);

ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). )). בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014); ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות " – במובן זה, שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013)).

18.

עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014 )).

19.

בכל הנוגע לדרישת מאזן הנוחות, נקבע, כי בית משפט לא ייטה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי גרידא . ההנחה היא כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו איננו בלתי הפיך, וכי אם יתקבל ערעורו, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ). לפיכך, פסק דין, שעניינו סעד כספי, יעוכב רק במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

20.

ומן הכלל אל הפרט.

אפתח בנושא מאזן הנוחות במקרה דנא, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקשים. עיכוב הביצוע, בנידון דידן, משמעו, עיכוב ביצועו של הסדר הנושים, היינו, עיכוב חלוקת כספי ההסדר לכלל הנושים; ועיכוב מתן צו ההפטר למשיב 1. לא עלה בידי המבקשים להראות, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך. השתכנעתי, דווקא, כי עיכוב ביצוע פסק הדין,

עלול להסב למשיב 1 נזק שאינו בר תיקון, שכן הוא יוסיף להיות נתון בהליכי פשיטת רגל, שעה שניתן לגביו צו הפטר חלוט. עם זאת, מקובלת עליי עמדתם של הנאמן ושל הכונס הרשמי, לפיה, במידה שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ולבסוף יתקבל הערעור, תיתכן הכבדה מסוימת לגבי האפשרות לגבות כספים שכבר חולקו לנושים במסגרת ההסדר, ומשכך עלול להיווצר קושי בהשבת המצב לקדמותו. לפיכך, אני סבור כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי , באופן שחלוקת הכספים שנפסקו לטובת המבקשים על-ידי הנאמן, במסגרת תביעת החוב, תעוכב עד להכרעה בערעור. לאור האמור לעיל, אינני מוצא צורך לחוות את דעתי בנוגע לסיכויי הערעור, שהוגש על ידי המבקשים לבית משפט זה.

21.

סיכומו של דבר – הבקשה מתקבלת באופן חלקי. אני מורה לנאמן לעכב

חלוקת סכום החוב שאושר למבקשים על-ידי הנאמן (60,000 ₪ ), עד להכרעה בערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.