ע"א 2105/17 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ. עו"ד עמית פינס

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ), בתיק פר"ק 52399-02-16, מיום 13.2.2017, עד להכרעה בערעור על ההחלטה.

Law

רקע עובדתי והחלטתו של בית המשפט המחוזי

2.בשנת 2014, ביצעה חברת ס. טנוס בניה ופיתוח בע"מ (להלן: החברה או חברת טנוס ) עבור חברת אריגים תוצרת ארצנו בע"מ (להלן: חברת אריגים או

המבקשת 1 ) עבודות בניה במסגרת פרויקט " I-way " בקריית אתא (להלן: הפרויקט ). בהמשך, ובעקבות מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, סילקה חברת אריגים את ידה של חברת טנוס מהפרויקט, והגישה נגדה תובענה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב בסכום של כ-20,000,000 ₪ (להלן: התיק האזרחי ).

3.ביום 17.1.2016, ובמסגרת הליך גישור שהתנהל בתיק האזרחי, חתמו הצדדים על הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ), בגדרו התחייבה חברת אריגים לשלם לחברת טנוס סכום של 4,250,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: סכום הפשרה ). בהמשך להסכם הפשרה, חתמו הצדדים על כתב הסכמה (להלן: כתב ההסכמה ), בגדרו, התחייבה חברת טנוס להמציא לחברת אריגים, בתוך 45 ימים, אישור מהקונסטרוקטור של הפרויקט, לפיו היא סיימה את כל עבודות הפרויקט שבתחום אחריותה (להלן: אישור הקונסטרוקטור ). כחלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה, חתמה הגב' מישאלה שולמן (להלן: הערבה ) על ערבות אישית לתשלום סכום הפשרה לחברת טנוס, ללא תנאים ובאופן בלתי חוזר.

4.ביום 20.1.2016, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ובסמוך לאחר מכן, מסרה חברת אריגים לחברת טנוס שתי המחאות, האחת בסך 4,250,000 ₪, בגין סכום הפשרה, והשנייה בסך 722,500 ₪, בגין המע"מ (להלן: ההמחאות ).

5.ביום 24.2.2016, ובמסגרת הליך פירוק שמתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ניתן צו הקפאת הליכים כנגד חברת טנוס (להלן: צו הקפאת ההליכים ), בגדרו מונו המשיבים 1 ו-2 כנאמנים על נכסי החברה (להלן: המשיבים 1 ו-2 או הנאמנים ).

6.ביום 9.3.2016, הודיעה חברת אריגים לחברת טנוס, כי הורתה לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק או המשיב 3 ) לבטל את ההמחאות, בשל הפרת הסכם הפשרה, ואי המצאת אישור הקונסטרוקטור.

7.לפיכך, הגישו הנאמנים לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להורות לחברת אריגים ו/או לערבה להעביר לקופת ההקפאה סכום של 4,972,500 ש"ח, בגין ההמחאות, בטענה כי ביטול ההמחאות על-ידי חברת אריגים נעשה שלא כדין, ובניגוד לצו הקפאת ההליכים.

8.ביום 19.4.2017, ניתנה ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, בגדרה, נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בשאלה האם התחייבותה של חברת אריגים כלפי החברה לפי הסכם הפשרה תלויה בהתחייבותה של חברת טנוס הנוגעת לקונסטרוקציה של הפרויקט, לרבות המצאת אישור הקונסטרוקטור.

לאחר בחינת ההוראות הרלוונטיות בהסכם הפשרה ובכתב ההסכמה, ובכלל זה, הסיפא של סעיף 1.6 להסכם הפשרה וסיפא סעיף 1 לכתב ההסכמה, קבע בית משפט קמא, כי:

"משמעות הדברים היא לפי ההתנסחות בה בחרו הצדדים, עת היו מיוצגים על ידי עורכי דין, לא קיים כל קשר בין התחייבותה של אריגים לשלם את סכום הפשרה בתביעה שהגישה נגדה החברה, לבין התחייבויותיה של החברה לספק אחריות בגין ליקויים עתידיים (משמעותיים) בקונסטרוקציה של המבנה, וכן להמציא אישור של קונסטרוקטור בדבר טיב העבודות שבוצעו.

מדובר בשני חיובים עצמאיים, המופיעים בסעיפים נפרדים בהסכם הפשרה ואשר אין ביניהם כל זיקה או תלות...

עסקינן, כאמור, בשתי התחייבויות נפרדות שאינן תלויות זו בזו ואינן קשורות אחת לשנייה, במובן זה שכל חיוב הינו עצמאי ואינו תלוי בקיום הצד השני את חיוביו. חיוב אריגים לשלם לחברה את סכום הפשרה אינו תלוי, אפוא, בקיום התחייבויות החברה בנושא הקונסטרוקציה, והוא עומד איתן על שני רגליו"

לנוכח האמור, ולאחר שיתר טענותיה של חברת אריגים נדחו, אחת לאחת, קיבל בית משפט קמא את בקשת הנאמנים, והורה לחברת אריגים ו/או לערבה לשלם לקופת ההקפאה את סכום הפשרה בתוספת מע"מ. כמו כן, חייב בית משפט קמא את חברת אריגים לשלם לקופת ההקפאה הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000; ולבנק הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

הבקשה לעיכוב ביצוע

9.ביום 7.3.2017, הגישו המבקשים ערעור על החלטתו של בית משפט קמא לבית משפט זה, בגדרו, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, המונחת לפניי.

10.לטענת המבקשים, סיכויי הערעור טובים, משום שלדידם, בית משפט קמא שגה, בין היתר, כאשר חייב את חברת אריגים לקיים את חיוביה לפי הסכם הפשרה, ו" פטר " את הנאמנים מקיום חיוביה של חברת טנוס על-פי אותו הסכם; ובקובעו, כי חברת אריגים אינה זכאית לבטל את ההסכם מחמת פגמים בכריתתו, או מחמת הפרתו. אשר למאזן הנוחות, סבורים המבקשים שזה נוטה באופן מובהק לטובתם, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקשים ציינו, בהקשר לכך, כי " כאשר הזוכה על פי פסק הדין הוא בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון אשר צפוי להעביר את כספי הזכייה לצדדים שלישיים, מצדיק הדבר עיכוב ביצוע ". במילים אחרות, נטען, כי מדובר בסכום מהותי, שאין בידי הנאמנים להשיבו, ככל שהערעור יתקבל.

תגובת המשיבים 1 ו-2

11.לעמדת הנאמנים, הבקשה לעיכוב ביצוע הינה " ניסיון נוסף לדחות את הקץ לביצוע החיובים הכספיים אשר הוטלו על המבקשים ". בהתייחס למאזן הנוחות, טענו המשיבים 1 ו-2, כי תנאי זה אינו מתקיים בעניינם של המבקשים, משום שבכוונתם להעביר את סכום הפשרה לנושה המובטח, קרי: הבנק, כנגד כתב שיפוי. נטען, בהקשר לכך, כי אין כל חשש שהבנק, אשר הינו בעל איתנות פיננסית, לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו, במידה שהערעור יתקבל . בכל הנוגע לסיכויי הערעור, סבורים הנאמנים, כי מדובר בערעור " חסר כל בסיס, אשר מוטב היה אילו לא היה מוגש כלל ". זאת שכן, במסגרת החלטתו המנומקת והמפורטת, דחה בית משפט קמא את טענות המבקשים, תוך ניתוח מעמיק של הראיות, ושל התנהלותה חסרת תום הלב של חברת אריגים.

תגובת המשיב 3

12.בפתח תגובתו, הבהיר הבנק, כי כלל הזכויות של חברת טנוס, לרבות הזכות לקבלת סכום הפשרה מחברת אריגים, הומחו על-ידה לטובתו בהמחאת זכות על דרך השעבוד. כלומר, סכום הפשרה שתשלם חברת אריגים לחברת טנוס, יועבר לידי הבנק בהתאם להמחאת הזכות. על כן, כך נטען על-ידי המשיב 3, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, שכן ברור הוא כי, ככל שבסופו של יום יתקבל הערעור – יוכל הבנק להשיב, בנקל, את הכספים אשר יופקדו על-ידי המבקשים, בהתאם להחלטה. אשר לסיכויי הערעור, טען הבנק כי סיכויים אלה הינם " קלושים עד אפסיים ", מאחר שהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא מבוססת על עובדות ונתונים שהובאו על-ידי הצדדים, ושאין לגביהם כל מחלוקת.

תגובת המשיב 4

13.המשיב 4 (להלן: המשיב 4 או

הכונס הרשמי ) סבור כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. לגישתו של הכונס הרשמי, המבקשים לא הצביעו על שגגה שנפלה בהחלטתו המפורטת של בית משפט קמא, ומשכך, סיכויי הערעור אינם גבוהים. גם באשר למאזן הנוחות, הדגיש הכונס הרשמי, כי אין כל חשש שהכספים לא יושבו למבקשים, ככל שהם יזכו בערעורם, בהינתן כי הזכות לקבלת סכום הפשרה הומחתה לבנק – אשר הינו נושה מובטח של החברה בסכום של כ-20,000,000 ₪.

דיון והכרעה

14 . לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב להידחות.

15 . נקבע, לא אחת, בבית משפט זה כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות להנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין. מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' ( 08/06/2015);

ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). )). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014);

ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

16.שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) ). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

17.באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ).

בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

יש לציין בנוסף, כי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו (ע"א 7091/14

שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית

(10.12.2014);

ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.5.2014)).

18.ומן הכלל אל הפרט. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקשים, עד כדי עיכוב תשלום סכום הפשרה. דומה, כי המבקשים לא עמדו בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתם, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום, יתקבל ערעורם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך.

אכן, כטענת המבקשים, מדובר בסכום ששיעורו אינו מבוטל, ושמיועד, לכאורה, לקופת ההקפאה. יחד עם זאת, וכפי שהבהירו הן המשיבים 1 ו-2, הן הבנק, והן הכונס הרשמי בתגובותיהם, בשל המחאת הזכות על דרך השעבוד, אשר יצרה חברת טנוס לטובת הבנק, ואשר הוכרה על-ידי הנאמנים – סכום הפשרה יועבר ישירות לבנק, בהיותו נושה מובטח של חברת טנוס, כנגד כתב שיפוי. לפיכך, ובהינתן העובדה כי, המשיב 3 הינו תאגיד בנקאי יציב בעל איתנות פיננסית, אין כל חשש, כי ככל שבסופו של יום ערעורם של המבקשים יתקבל, הם לא יצליחו לגבות את כספם בחזרה מן המשיב 3. יתרה מזאת, במסגרת תגובתו, הדגיש הבנק, באופן מפורש וחד משמעי, כי הוא " אמון על החזרתם (של כספי הפשרה – א.ש.) במידת הצורך "; וכי " לא תהיה מניעה להשיב את המצב לקדמותו ". לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.

19.מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בקשר לסיכויי הערעור, שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט קמא.

20.סיכומו של דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

במסגרת בקשה זו, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבים 1 ו-2, בהוצאות המשיב 3, ובהוצאות המשיב 4, בסכום של 2,500 ₪ לכל קבוצת משיבים – ובסה"כ 7,500 ₪.