ע"א 9167/17 יוסף בן דוד נ. יערה קליפר

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר ) בת"א 63178-12-12 שניתן ביום 3.10.2017, עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקשים על פסק הדין.

2.

עניינו של פסק הדין בתביעה שהגישה המשיבה להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. המשיבה והמבקש 1 (להלן: המבקש ), כל אחד מהם רשום כבעל 50% ממניות המבקשת 3 והמבקשת 4. בפסק הדין נקבע כי התקיים קיפוח של המשיבה, וזאת בהסתמך בעיקר על טענת המשיבה כי המבקש העלים הכנסות אשר מתקבלות מעובדים זרים המגיעים מחוץ לארץ. על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי הסעד הראוי הוא "הפרדת כוחות בעקבות אובדן אמון" (עמוד 39 לפסק הדין), ובהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי כי המבקשים 1, 3 ו- 4 או מי מהם ירכשו את מניותיה של המשיבה. עוד נקבע כי הערכת שווי המניות תיעשה על-ידי המומחה אשר מונה על-ידי בית המשפט המחוזי בתחילת ההליך שם (להלן: המומחה ).

3.

המבקשים סבורים כי בית המשפט המחוזי שגה בפסק דינו, ומבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין עד הכרעה בערעור שהוגש על ידם, שכן לטענתם סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם. המבקשים טוענים כי נוכח קביעתו השגויה של בית המשפט המחוזי בדבר העלמת הכנסות מהמשיבה, לא יוכל המומחה לבחון שאלה זו באופן אובייקטיבי, שכן התוצאה הוכתבה לו מראש. עוד טוענים המבקשים כי בפסק הדין הואצלו סמכויות שיפוטיות אל המומחה, תוך שניתן תוקף מראש לחוות דעתו, שלא כדין. בכך נשללה זכות הטיעון מאת המבקשים ויכולתם לערער אחר קביעותיו של המומחה. מנגנון זה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כך נטען, מהווה פגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכויות יסוד של המבקשים. בנוסף, טוענים המבקשים כי מאחר שבערעורם הם קובלים על קביעת בית המשפט המחוזי כי הועלמו הכנסות, למעשה בדיקת המומחה עשויה להיות לשווא, תוך השחתת כספם לריק. לבסוף, טוענים המבקשים כי לא יגרם כל נזק למשיבה מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

4.

המשיבה טוענת כי הבקשה משוללת כל יסוד עובדתי ומשפטי, וכי כל מטרתה היא לסכל את ביצוע פסק הדין, ולכן דינה להידחות. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים בשל כך שהוא נסוב על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המשיבה כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, מאחר שלמעשה הסעד שנפסק הוא כספי. יתרה מכך, טוענת המשיבה כי עשויים להיגרם לה נזקים כבדים מעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עקב כך שהדבר ייתן שהות למבקשים להעלים מסמכים וראיות בנוגע לשווי החברות, ואף לרוקן את החברות מנכסיהן.

5.

ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק הדין עליו מבוקש להשיג. עיכוב הביצוע מותנה בכך כי המבקש יוכיח קיומם של שני תנאים, ביניהם שורר יחס של "מקבילית הכוחות" - כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון , פסקה 4 (26.11.2009); רע"א 2526/17 בית הספר החקלאי סליסין של בית ג'מאל נ' קדמת עדן בע"מ , פסקה 21 (25.4.2017); ע"א 7262/17 שמש נ' ישראלי , פסקה 5 (25.9.2017)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, שאז הנטייה תהא שלא לעכב את הביצוע אלא במקרים מיוחדים (ע"א 3198/12

מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ'

חברת נעם ברש בע"מ , פסקה 3 (22.8.2012); ע"א 2105/17 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ' פינס , פסקה 17 (19.6.2017); ע"א 9386/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 4 (12.12.2017)) .

בענייננו, ומבלי שאדרש לסיכויי הערעור, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הביצוע רק בחלקה. לא שוכנעתי כי ביצוע חלקו הראשון של פסק דינו של בית המשפט המחוזי - הערכת שווי המניות על-ידי המומחה - יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך שלא ניתן לפיצוי כספי. הווה אומר, אף אם תהא מלאכת המומחה לשווא כתוצאה מפסק הדין שיינתן בערעור שהוגש על-ידי המבקשים, סבורני כי הנזק הוא בעיקר ממוני - עלות חוות הדעת וכיוצא בזאת, ונזק זה ניתן לפיצוי כספי. כשם שהנטייה היא לא להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי אלא במקרים מיוחדים, כאמור לעיל, כך אין ככלל לעכב פסק דין רק בשל העלויות הכרוכות בביצועו. למותר לציין כי גם במקרה זה ניתן יהיה להורות על פיצוי כספי אשר ישיב את המצב לקדמותו.

אשר לעיכוב ביצוע חלקו השני של פסק דינו של בית המשפט המחוזי - רכישת המניות - השבת המצב לקדמותו בעניין זה אינה עניין של מה בכך לוּ יתקבל הערעור, ובנסיבות המקרה שלפניי סבורני כי נוטה הכף בכל הנוגע למאזן הנוחות לטובת המבקשים.

6.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שלא יעוכב ביצוע הערכת שווי המניות על-ידי המומחה, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. רכישת המניות תעוכב עד להכרעה בערעורם של המבקשים.