ע"א 8763/15 יואל זיו נ. גספא הנדסה בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ), ב-ת"א 37816-06-14, מתאריך 09.11.2015 – עד להכרעה בערעור.

2.

עניינה של הבקשה הינו, בתמצית, בהתליית תוקף קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד במסגרת פסק-הדין, מושא הערעור, בדבר פרשנותו ותחולתו של אחד מהסעיפים הכלולים ב"הסכם התחייבות ושיפוי" (להלן: הסכם ההתחייבות ), אשר נחתם בין הצדדים.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי וההליכים בבית המשפט המחוזי הנכבד

3.

המבקשים 3-1 וחברת מנהלת בר לב בע"מ (שלא צורפה כצד להליכים המתנהלים בין הצדדים; להלן: המנהלת ) היו בתקופה הרלוונטית בעלי מניות במבקשת 4 (להלן: אליתן

או החברה ), שבבעלותה זכויות החכירה לדורות בנכס מסוים, הבנוי על מקרקעין הידועים כחלק מחלקה 32 בגוש 18508 בפארק התעשייה בר לב הסמוך לכרמיאל (להלן: הנכס ). המשיבה 1 (להלן: גספא ) והמשיבה 2 (להלן: לב בר לב ) הינן שתי חברות פרטיות, שהינן בשליטתו ותחת ניהולו של מר עמית לוי (להלן: מר לוי ).

4.

בין הצדדים להליך דנן נוהל משא ומתן במטרה למכור את זכויותיה של אליתן

לחכירת ה נכס

– ל לב בר לב . בתוך כך, הוסכם בין הצדדים כי מכירת הזכויות תעשה רק לאחר ש גספא תרכוש את מניותיה של המנהלת ב אליתן . לפיכך, בתאריך 12.05.2013 נחתם הסכם התחייבות

בין הצדדים להליך דכאן (ובאותו יום נחתם גם הסכם לתיקונו של הסכם ההתחייבות ( להלן: התיקון להסכם ההתחייבות ) ), ובו הוצהר כי גספא

מתעתדת לרכוש את מניות המנהלת

למטרת רכישת הנכס

בלבד. כמו כן, הוסכם, בין היתר, בין הצדדים כי לאחר רכישת מניותיה של המנהלת על ידי גספא , תבצע אליתן את הפעולות הבאות:

א.

תקפיא את כל פעילותה, לרבות זו הבנקאית, ולמעט זו הנחוצה לשם קיום ההוראות של הסכם שיחתם להעברת הזכויות ב נכס

(ראו: סעיף 4.1 ל הסכם התחייבות ).

ב.

תקבל החלטה בדבר שינוי מורשי החתימה, כך שחתימתם של כל מורשי החתימה ביחד, כולל נציגתה של גספא ,

גברת אורית רוב ( להלן: גברת רוב )

– יחייבו את אליתן

(ראו: סעיף 4.2 ל הסכם ההתחייבות ).

בתיקון להסכם ההתחייבות הוסיפו הצדדים כי גברת רוב

מתחייבת לחתום על כל מסמך הנדרש לשם שחרור כספים או זכויות מ החברה , שבעלי המניות האחרים הוכיחו כי עילתם התגבשה טרם לרכישת מניותיה של ה מנהלת על ידי גספא (ראו: סעיף 4.2 ל תיקון להסכם ההתחייבות ) .

ב הסכם ההתחייבות סוכם עוד כי

לאחר חתימתו של הסכם להעברת זכויות החכירה ב נכס , תועבר הבעלות במניות שרכשה גספא מ המנהלת – לבעלי המניות הנותרים ב אליתן , ללא תמורה.

5.

היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, ובעקבות זאת המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד, בדרישה לאכיפתו של הסכם ההתחייבות , וכן לאכיפתו של הסכם למכירת זכויות החכירה בנכס , שנערך, לטענתם, בין לב בר לב

לבין אליתן . לשם השלמת התמונה יצוין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת גם באשר לשאלה מי מהצדדים זכאי לקבל את דמי השכירות ב נכס , וכן ביחס לזכות השימוש בו.

6.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את טענתם של המשיבים לפיה נכרת הסכם למכירתן של זכויות החכירה בנכס , וכן את טענתם לפיה הוסכם בין הצדדים שהם יחזיקו בחלק מ הנכס ללא תמורה.

כן נדחתה טענתם של המבקשים לפיה הסכם ההתחייבות היה מותנה בקיום הסכם מכר תקף. לפיכך בית המשפט המחוזי הנכבד הורה ל אליתן לרשום את גספא כבעלת מניות ב אליתן , ולדירקטוריון אליתן לשנות את זכויות החתימה בשם אליתן , כך שחתימתם של המבקש 1 (להלן: מר פרנק ) , המבקש 2 (להלן: מר זיו ) , ו גברת רוב ביחד עם חותמת החברה

יחייבו את אליתן

– בהתאם להוראות סעיף 4.2 ל הסכם ההתחייבות . עם זאת, נקבע כי ההתחייבות להקפיא את פעילות אליתן

שהופיעה בסעיף 4.1 ל הסכם ההתחייבות

האמור היתה הוראת מעבר בלבד, ונפסק כי אליתן

רשאית לעסוק בנושאים שאינם ביצוע הסכם העברת הזכויות ב נכס – שלא נכרת. כמו כן בית המשפט המחוזי הנכבד הורה למבקשים למסור למשיבים פירוט של הפעולות שביצעו ב אליתן מהעת שנודע להם על הסכם העברת המניות מ המנהלת

ל גספא

–

ועד ליום מתן פסק הדין.

7.

לאחר מתן פסק-הדין, המבקשים הודיעו בתאריך 16.11.2015, כי בכוונתם לערער על פסק הדין, והגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד, בקשה לעיכוב ביצוע (להלן: הבקשה הראשונה ), אשר זהה במהותה לזו המונחת עתה לפני. בתאריך 23.11.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ה בקשה הראשונה , על יסוד שיקולי "מאזן הנוחות", ומחמת שהמבקשים לא הציגו, לשיטתו, תשתית עובדתית מספקת לביסוס טענותיהם, ואף לא תמכו את טיעוניהם בתצהיר.

הבקשה השנייה לעיכוב ביצוע

8.

בתאריך 20.12.2015, בד בבד עם הגשת הערעור על פסק-הדין, הגישו המבקשים את הבקשה דנן (להלן: הבקשה הנוכחית , או: הבקשה השניה ), ובגדרה הם חוזרים בעיקרם של דברים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד לעניין עיכוב הביצוע.

9.

המשיבים בתגובתם עתרו לדחייתה של בקשה השנייה על הסף, וזאת לנוכח ההלכה שנקבעה ב-ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015) (להלן: עניין הראל ), לפיה בעל-דין איננו רשאי להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט של ערעור, בנסיבות שבהן הערכאה קמא כבר דנה והכריעה בדבר.

10.

המבקשים, מצדם, הגישו תגובה לעמדת המשיבים, בגדרה הם מטעימים כי הבקשה דנן מבוססת על עובדות ונסיבות חדשות שנולדו רק לאחר החלטת בית המשפט קמא הנכבד ב בקשה הראשונה , ועל כן, האכסניה הראויה לדיון בטענותיהם, בהקשר זה, הינה במסגרת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע – בפני בית משפט זה.

לחילופין, המבקשים גורסים כי יש לראות ב בקשתם הנוכחית לעיכוב ביצוע – בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד ב בקשה הראשונה לעיכוב ביצוע. לחילופי חילופין, המבקשים עותרים, כי תינתן להם ארכה להגיש בקשת רשות ערעור כאמור, בתוך 3 ימים ממועד ההחלטה בעניין בקשתם.

זאת ועוד – בתאריך 30.12.2015 המבקשים הגישו הודעת עדכון, במסגרתה הם מצביעים על ראיות חדשות, לכאורה, שנתגלו להם רק לאחר ההכרעה ב בקשה הראשונה , המעידות על ה"כאוס", שמאפיין, לשיטתם, את התנהלותן של המשיבות, ואשר מתרחש עתה, בחסות פסק-דינו של בית המשפט קמא הנכבד – על רקע קיום הוראותיו. לטענת המבקשים, מר לוי , שהוא, כאמור, בעל השליטה במשיבות, פעל בניגוד לדין ומינה עצמו לדירקטור ב אליתן , וזאת מבלי לקבל את אישורם של יתר בעלי המניות, או של חברי הדירקטוריון ב חברה . לשיטת המבקשים, פעולה זו נעשתה כחלק מניסיונותיהן של המשיבות, באמצעות מר לוי , להשתלט על ה נכס , בו לטענת המבקשים המשיבים שוהים באופן בלתי חוקי ומבלי לשלם עבור השימוש שהם עושים בו.

11.

בהחלטה מתאריך 20.01.2016 הוריתי למשיבים להגיב הן לעניין הבקשה לעיכוב הביצוע, והן לעניין הנסיבות החדשות להן טענו המבקשים. בתגובתם של המשיבים נטען כי התנהגות המבקשים מעידה על כך שאין להורות על עיכוב ביצוע, שכן המבקשים עושים ב חברה ככל העולה על רוחם , מבלי לערב את גספא או את גברת רוב בהחלטותיהם. בנוסף, לטענתם, המבקשים הפרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, בכך שהם סרבו להעביר את רישום הבעלות במניות על שמה של גספא , ולא העבירו לידיהם את פירוט הפעולות שבוצעו ב אליתן , כאמור בפסק הדין. המשיבים טוענים עוד כי המבקשים לא הוכיחו שדחיית הבקשה תסב להם נזקים שאינם ניתנים לתיקון באם יתקבל ערעורם. לטענתם, למעט דרישה לאישור תשלום שכר טירחתו של עורך הדין שייצג את המבקשים בהליך מושא הערעור – לא נדרשה גברת רוב לחתום על דבר. עוד לגישתם של המשיבים, עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יסב להם נזקים כבדים, באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו, שכן החלטה כאמור תאפשר למבקשים להדיר את רגליהם של המשיבים מן החברה

לחלוטין, להבריח ממנה נכסים, ולקפח את זכויותיה של גספא כבעלת מניות מיעוט ב חברה .

12.

זה המקום לציין כי בתגובה שהגישו המשיבים בתאריך 16.02.2016, בהתאם להחלטה מתאריך 09.02.2016 שהתירה להם לעשות כן, נטען כי החברה

הגישה תביעת לפינויה של גברת רוב

מ הנכס , וכי בתגובה לתביעה הנ"ל טענה גברת רוב

כי יש לדחותה על הסף, שכן היא עצמה לא הסכימה להגשת תביעת הפינוי האמורה, או לניהולה. לטענת המבקשים, פעולות אלו, ותגובתה של גברת רוב מוכיחות שמאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול להוביל לשיתוק פעולתה של ה חברה ולקריסתה, ולפיכך הן מטות את הכף לטובת היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

13.

חרף ריבוי כתבי הטענות שהוגשו לבקשת הצדדים, עוד טרם שניתנה החלטתי בבקשה דנן, הגישו המבקשים שתי בקשות נוספות שסווגו כבקשה להחשת החלטה, ואולם בפועל גם בגדרן טענו המבקשים טענות עובדתיות רבות נוספות באשר להתנהלותן של המשיבות, המפרטות את הדרכים שבהן נוקטות המשיבות, לטענתן, כדי להערים קשיים על התנהלותה של החברה . לגישת המבקשים, האירועים הנוספים שהם תיארו בבקשותיהם הנ"ל – מעידים על התנהלותן הפסולה של המשיבות, אשר יש בה כדי להוכיח את טענתם כי דחיית בקשתם תסב להם נזקים חמורים, ועלולה להוביל אף לקריסתה של ה חברה .

14.

המשיבות בתגובתן לבקשות אלו שהוגשו בהתאם להחלטתי טענו כי הבקשות האמורות מעידות על חוסר תום ליבם של המבקשים. ראשית, לטענתן, המבקשים פעלו באופן פסול מבחינה דיונית, שכן הם הגישו מסמך הכולל טיעונים מקיפים בגדר בקשה להחשת החלטה. שנית, המשיבות שוללות בכל מכל את טענותיהם של המבקשים באשר להתנהלות הנטענת כלפי המשיבות.

דיון והכרעה

15.

הלכה היא כי בנסיבות שבהן הוגשה לערכאה הדיונית בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין במלואו (בניגוד לעיכוב ביצוע חלקי, או זמני), והבקשה נדחתה – ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתה של הערכאה הדיונית, אך אין אפשרות להגיש בקשת עיכוב ביצוע "מקורית" לערכאת הערעור באופן אשר מתעלם הלכה למעשה מקיומה של החלטה שיפוטית תקפה באותו העניין (ראו: עע"מ 5422/15 פלוני נ' רשות מנהל מקרקעי ישראל , פיסקה 2 (10.8.2015); ע"א 3576/15 דיין נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פיסקה 3 (3.8.2015); עניין הראל פיסקאות 16-14). במסגרת זו – של בקשת הרשות לערער – ניתן לכלול גם בקשה להגשת ראיות חדשות לגבי נסיבות חדשות שנוצרו על פי הנטען (עיינו עוד: פיסקה 20 להלן).

16.

יישום הקביעות הנ"ל על המקרה שלפני מוביל למסקנה כי משניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין עיכוב ביצוע פסק דינו – הדרך הדיונית שבה היה על המבקשים לנקוט היתה הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ואין להם עוד זכות להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה. לפיכך, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – להידחות .

17.

למעלה מן הצורך אציין כי לאחר עיון בבקשה שלפני ובחילופי התגובות שהגישו הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח, שנסיבות העניין הן כאלו המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין, ולפיכך גם לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

אביא בקצרה את טעמי להחלטתי זו מיד בסמוך.

18.

בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ועל כן, ככלל, הגשת ערעור על פסק הדין איננה מובילה לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). במסגרת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין – על מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד – סיכויי ההצלחה בערעור; ו השני

– כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וזאת באם ביצוע פסק הדין עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, או לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל (ראו, למשל: ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , פיסקה 13 (7.1.2013); ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש (11.8.2015); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1103 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: גורן ); ע"א 2946/15 רשבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פיסקה 5 (09.06.2015); ע"א 7019/14 שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י פיסקה 9 (09.03.2015)). בין שני התנאים, הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", דהיינו: ככל שסיכויי הערעור נראים כגבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך. ואולם, ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ראו: ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי 370 (מהדורה שלישית, 2012)).

19.

מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור כאן, הרי שאף אם יש ממש בטענות המבקשים באשר לתכליתו של הסכם ההתחייבות וכוונת הצדדים בעת עריכתו – אין בכך כדי להוביל, בנסיבות, למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, שכן דומה כי המבקשים לא עמדו בנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה משמעותית לטובתם, ושלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם ערעורם יתקבל.

גם בחינת האיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים מקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לבין הנזק שייגרם למבקשים מדחייתה של הבקשה מעלה כי ידם של המשיבים על העליונה. טענותיהם הרבות של הצדדים במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע והתגובות לה, מעידות על כך שלא שוררים ביניהם, בעת הזו, יחסי אמון הנדרשים להפעלה תקינה של ה חברה , ואף דומה כי לא ניתן להצביע בבירור על מי מהם שנוהג בתום לב, או שלא בתום לב. בנסיבות אלו, ועד לתום הדיון בערעור, נראה שקיומה של זכות חתימה משותפת לשני הצדדים מהווה איזון ראוי ביחסי הכוחות. זאת, בפרט בהתחשב בכך שחרף טענותיהם של המבקשים לפיהן המשיבים מסכלים את פעילותה התקינה של ה חברה

– בפועל לא נמנעה מהם היכולת לפנות לערכאות, ולהגיש תביעה לסילוק ידה של גספא ושל נציגתה, גברת רוב , מה נכס .

20.

מן המקובץ לעיל עולה עוד כי הודעת העידכון מטעם המבקשים והשתלשלות האירועים שפירטו המבקשים בתגובותיהם השונות, אינם מהווים, למעשה, שינוי נסיבות כזה שהיה בו כדי להטות את הכף לטובת קבלת מבוקשם, אף אם היו נוקטים בדרך שנקבעה כמתאימה לכך. לפיכך, בנסיבות אלה, אין צורך להכריע ולקבוע מסמרות בסוגיה הפרוצדורלית הנוספת שמעלים המבקשים, ובטענתם לפיה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע שנתנה הערכאה הדיונית בטרם הגשת ערעור – יש להגיש לערכאת הערעור.

למעלה מן הצורך אציין כי גם אם יש ממש בטענה כי על פי התקנות ,

משעה שהוגש ערעור, הסמכות לעכב ביצוע של פסק דין או ליתן סעד זמני נתונה לערכאת הערעור בלבד, ולפיכך יש להגיש לערכאה זו גם בקשות לעיון חוזר, שברגיל יש להגישן לערכאה שנתנה את ההחלטה המקורית (ראו: גורן

בעמ' 1113) – דומה עלי כי על הדבר להיעשות במשורה, ורק במקרים בהם שינוי הנסיבות הוא מובהק, ויש בו כדי לשנות מן התוצאה. הטעם לכך נעוץ בעובדה שקבלת בקשה לעיון מחדש בהחלטה לעיכוב ביצוע שניתנה על ידי הערכאה הדיונית, משמעה, למעשה, לאפשר מעין ערעור בזכות על ההחלטה הנ"ל, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה ב עניין הראל ,

לפיה השגה על החלטות כאמור תעשה ככלל בדרך של בקשת רשות ערעור.

21.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית . נוכח טענות הצדדים בדבר דחיפות הצורך להכריע בערעור – המזכירות מתבקשת לבדוק את האפשרות לקבוע את מועד הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן. בנסיבות העניין – לא יעשה צו להוצאות.