ע"א 7196/13 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ. בית שערי מגדל אשקלון (

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.7.2013 (ת"א 1919/06, השופטת ח' וינבאום וולצקי ).

2.

חברת שיכון עובדים בע"מ יזמה את הקמתו של פרויקט מגורים ומסחר בעיר גבעתיים (להלן:

המיזם ), ולצורך כך התקשרה עם המבקשת בהסכם קבלנות. המבקשת מצידה התקשרה עם המשיבה 2, א.י.מ.ב.ל ייזום פרויקטים והשקעות (1990) בע"מ (להלן: אימבל ) על מנת שזו תשמש כ"קבלן מפתח" לצורך ביצוע עבודות שונות במיזם, ובעיקר ביצוע של בניית קומות המרתף שלו. התמורה הכוללת שאותה אימבל הייתה אמורה לקבל עמדה על סך של כ-13,000,000 שקל בתוספת מע"מ. בשלב מאוחר יותר, הועברו חלק מן העבודות שאותן הייתה אמורה אימבל לבצע לאחריותה של חברה אחרת, ועל כן נקבע בין הצדדים כי התמורה הכוללת שלה תהיה אימבל זכאית תעמוד על 11,550,000 שקל. המשיבה 1, בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ (להלן: שערי מגדל ) מימנה את העבודות שבוצעו מכוח ההסכם שנחתם בין אימבל לבין המבקשת, וכל זכויותיה של אימבל לקבלת כספים מהמבקשת הומחו לה.

3.

ביום 11.7.2005 סילקה המבקשת את עובדי אימבל מאתר המיזם, בטרם הושלמו העבודות שהאחרונה התחייבה לבצען. בעקבות כך הגישו המשיבות תביעה כנגד המבקשת, ובה טענו כי היא חייבת להן סך של 6,718,801 שקל. המבקשת מצידה הגישה תביעה שכנגד, ובה טענה כי אימבל הפרה את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים הפרה יסודית, וכי הפרה זו גרמה לה לנזקים בסך של 7,570,540 שקל.

4.

בית המשפט קמא דחה את מרבית התביעה שהגישו המשיבות, וכן את מרבית התביעה שכנגד של המשיבה. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט קמא כי המבקשת חייבת לאימבל סך של 251,692 שקל בגין העבודות שהאחרונה ביצעה במסגרת המיזם. כן חייב בית המשפט קמא את המבקשת לשלם לאימבל סך של 100,000 שקל בגין ציוד בבעלותה שנותר באתר המיזם ובנוסף לכך סך של 517,000 שקל בגין הערבות הבנקאית שהפקידה אימבל וחולטה על-ידי המבקשת. בהתייחס לתביעה שכנגד של המבקשת קבע בית המשפט קמא כי המבקשת זכאית לקבל תשלום בגין 75 ימי איחור בבניית המיזם, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, ובסך הכול 449,453 שקל. בחשבון סופי נקבע אם כן כי המבקשת תשלם למשיבות סך של 419,329 שקל בתוספת הוצאות משפט (שסכומן ייקבע על פי קבלות שיציגו המשיבות) וכן סך של 80,000 שקל בגין שכר טרחתם של עורכי הדין של המשיבות.

5.

ביום 2.9.2013 הגישו המשיבות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא לבית משפט זה. במסגרת הערעור טענו המשיבות כי בית המשפט קמא שגה בכך שדחה את מרבית תביעתן, ועתרו לכך שבית משפט זה יגדיל את הפיצוי שנפסק להן בכ-5,550,000 שקל. בהמשך, ביום 23.10.2013 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט קמא, ובו טענה כי שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את רוב התביעה שכנגד שלה, ועתרה לכך שבית משפט זה יחייב את המשיבות לשלם לה פיצוי בסך של למעלה מ-3,000,000 שקל.

6.

בד בבד עם הגשת הערעור שכנגד של המבקשת היא הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט קמא. במסגרת הבקשה דנן טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שכנגד שהגישה הם "מצוינים", וזאת, בין השאר, בהתחשב בכך שבית המשפט קמא חייב את המשיבות בפיצוי בגין איחור של 75 ימים בבניית המיזם (ולא של 290 יום, כטענת המבקשת) וכן נוכח העובדה שבמרבית התקופה הרלוונטית פעלה אימבל ללא הסיווג הקבלני הנדרש על פי חוק. בהתייחס למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי הימנעות מלעכב את ביצועו של פסק הדין עלולה לגרום לה לנזק בלתי הפיך, מאחר שלא תוכל להיפרע מהמשיבות אם יתקבל ערעורה. המבקשת טוענת בהקשר זה כי מדו"ח חקירה כלכלית שנערכה לבקשתה על-ידי חברה בשם קבוצת מוקד חקירות (להלן: דו"ח החקירה ) עולה כי שערי מגדל, שלה המחתה אימבל את כל הכספים שהיא זכאית לקבל, איננה פעילה עוד, אלא שרויה בחובות עתק ואף תלויות ועומדות כנגדה תביעות בסך של כ-1,300,000 שקל. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שערי מגדל המחתה את כל הכספים שאותם היא זכאית לקבל לפי פסק דינו של בית המשפט קמא לידיו של חיים טורג'מן, שהוא אחיו של מנהל החברה, ולגרסתה של המבקשת המדובר בניסיון להברחת נכסים מנושיה של שערי מגדל.

7.

שערי מגדל מתנגדת לבקשה. ראשית, היא טוענת שיש לדחות את הבקשה על הסף שכן המבקשת כלל לא ערערה על הפיצוי שנפסק לטובת המשיבות, אלא רק על דחיית מרבית התביעה שכנגד מטעמה, ומכאן שמדובר בחיובים חלוטים שלא ניתן לבקש את עיכוב ביצועם. שנית, טוענת שערי מגדל כי לבקשה לעיכוב ביצוע לא צורף תצהיר כדין, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף. לגופו של עניין, טוענת שערי מגדל כי סיכויי הערעור שכנגד של המבקשת הם קלושים, וכי למעשה מדובר ב"משקל נגד מלאכותי" לערעור שהגישו המשיבות על פסק דינו של בית המשפט קמא. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענת שערי מגדל כי דו"ח החקירה שעליו מסתמכת המבקשת הוא מופרך וכולל עובדות ומסקנות שגויות. שערי מגדל טוענת, בהקשר זה, כי כל התביעות שהוגשו נגדה ומפורטות בדו"ח החקירה הסתיימו לפני זמן רב –

רובן נדחו, ומכל מקום, שערי מגדל פרעה כל חיוב שהוטל עליה במסגרתן. היא מוסיפה וטוענת כי בניגוד לאמור בדו"ח החקירה שערי מגדל משלמת את חובותיה באופן סדיר, ואין לה תיקים בהוצאה לפועל בגין חוב קיים. שערי מגדל מדגישה עוד כי אינה מצויה בהליכי פירוק, מעולם לא ניתנו צווי כינוס לנכסיה והיא אינה מוגדרת כלקוח מוגבל בבנקים. שערי מגדל מציינת כי היא אכן המחתה את זכויותיה על פי פסק דינו של בית המשפט קמא לחיים טורג'מן, אך מדובר בהמחאת זכות רשומה שנעשתה כדין ולא

בניסיון להברחת נכסים. לפיכך, טוענת שערי מגדל כי המבקשת לא תתקשה להשיב את המצב לקדמותו את יתקבל ערעורה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה להן על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא רק בהתקיים שני תנאים מצטברים – מאזן הנוחות (כאשר זה נוטה לטובת המבקש) וסיכויי הערעור (שצריכים להיות טובים). חשוב לציין כי חיוב כספי, כמו זה שבו עסקינן, אינו מעוכב כעניין שבשגרה, מאחר שביצועו של תשלום כספי אינו נחשב לבלתי הפיך (ראו למשל:

ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון , בפסקה 5 (11.8.2013)).

9.

בענייננו, המבקשת סומכת כאמור את טענותיה לעניין מאזן הנוחות על דו"ח החקירה, שנערך עבורה על-ידי קבוצת מוקד חקירות. כידוע, יש לתמוך את התשתית העובדתית העומדת בבסיסה של בקשה לעיכוב ביצוע בתצהיר (ראו: חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי

377 (מהדורה שלישית, 2012)). בנסיבות העניין, המבקשת תמכה את בקשתה בתצהירה של דיאנה שטיינברג (להלן: דיאנה ), המשמשת כחוקרת בחברה אשר הכינה את דו"ח החקירה. דא עקא, דיאנה לא הצהירה כי ערכה את דו"ח החקירה או נטלה חלק בעריכתו, וכן לא הצהירה כי הטענות העובדתיות המופיעות בבקשה לעיכוב ביצוע (המתבססים על דו"ח החקירה) הם אמת. ממילא היא גם לא הבהירה כיצד עובדות אלה נודעו לה. שערי מגדל, לעומת זאת, מכחישה כאמור חלק ניכר מהטענות העובדתיות הכלולות בבקשה לעיכוב ביצוע, ותומכת את תגובתה בתצהיר מפורט של אברהם טורג'מן, מנכ"ל החברה. בנסיבות אלה, איני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח כי הימנעות מלעכב את ביצועו של פסק הדין עלולה לגרום לה לנזק בלתי הפיך.

10.

לנוכח האמור לעיל, איני נדרשת להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור שכנגד של המבקשת. די לי בכך שאציין כי המבקשת ערערה אף היא על פסק דינו של בית המשפט קמא. כמו כן, לכאורה יש טעם בטענתה של שערי מגדל לפיה מקום בו המבקשת כלל לא ערערה על הפיצויים שנפסקו לזכות המשיבות (אלא רק עתרה להגדלת סכום הפיצויים שנפסקו לזכותה) אין בסיס להורות על עיכוב תשלומם של אותם פיצויים.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, תשא המבקשת בהוצאות שערי מגדל בסך של 12,000 שקל.