פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7252/15 - א'
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. התזמורת הקאמרית הישראלית
2. רו"ח בועז גזית - נאמן הקפאת הליכים
3. עיריית תל אביב
4. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
5. כונס הנכסים הרשמי
6. עובדי ונגני התזמורת
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית
המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו מיום 19.10.2015
בפר"ק 41048-09-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת איריס לושי-עבודי
בשם המבקשת:
עו"ד חגית שפיצר
בשם המשיב 2:
בעצמו
בשם המשיבה 3:
עו"ד פלאית אורנשטיין
בשם המשיב 4:
עו"ד מור נרדיה
בשם המשיב 5:
עו"ד שמרית מלמן
בשם המשיבים 6:
עו"ד גלילה הורנשטיין,
עו"ד אלון הורנשטיין
החלטה
1.
בפני בקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.10.2015 (פר"ק 41048-09-15, השופטת א' לושי-עבודי ).
רקע והליכים עד כה
2.
המשיבה 1, התזמורת הקאמרית הישראלית (להלן: התזמורת ), הפעילה בזירה הציבורית זה עשרות שנים, שרויה בשנים האחרונות במצב כלכלי קשה. זאת, חרף העובדה שהיא מקבלת כספי תמיכה מן המדינה. יצוין כי גם בשנת 2015 קיבלה התזמורת כספי תמיכה (בסך 1.4 מיליון שקל). סכום זה הועבר לה כמקדמה עד להשלמת בדיקתה של בקשת התמיכה השנתית שהגישה.
3.
העובדות הרלוונטיות פורטו בהרחבה בהחלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי, וכאן יובאו עיקריהן בלבד על סמך האמור באותה החלטה.
4.
בשנת 2013 חתמו התזמורת ומינהל התרבות במשרד התרבות והספורט (להלן: מינהל התרבות ) על הסכם שעניינו תכנית הבראה לתזמורת לשנים 2017-2012, וכלל אף מרכיב של קבלת הלוואה בסך 2 מיליון שקל ממשרד האוצר. חרף האמור, מצבה של התזמורת נותר קשה והיא נאלצה לעדכן את תכנית ההבראה שלה, אך התכנית המעודכנת שהציעה לא אושרה. בעקבות זאת, קיבלה התזמורת הודעה כי מינהל התרבות החליט להפסיק את העברתם של כספי התמיכה שנהגה לקבל באופן שוטף. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק ) החליט גם הוא על אי-חידוש מסגרת האשראי של התזמורת, וגם עיריית תל-אביב-יפו (להלן: העירייה ), אשר תומכת בתזמורת, הודיעה שלא תעביר את כספי התמיכה מטעמה עד שתאושר תכנית ההבראה המעודכנת. בעקבות זאת, ביום 24.9.2015 הגישה התזמורת בקשה להקפאת הליכים בבית המשפט המחוזי.
5.
בו ביום נתן בית המשפט המחוזי צו הקפאת הליכים זמני ומינה את רו"ח בועז גזית לנאמן בהקפאת ההליכים הזמנית (להלן: הנאמן ).
6.
ביום 6.10.2015 הגיש הנאמן דו"ח ראשוני על מצב התזמורת וביום 8.10.2015 התקיים דיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון האמור נעשו ניסיונות משמעותיים להביא את הצדדים לידי פשרה. על-פי האמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המדינה אף הביעה נכונות עקרונית להוסיף ולהעביר כספי תמיכה חודשיים בשיעור מופחת, על מנת לסייע באישור תכנית ההבראה המעודכנת ולאפשר את המשך הפעלתה של התזמורת.
7.
ביום 18.10.2015, לאחר שהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה, התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ובמהלכו התברר כי לשיטתו של משרד האוצר קיומה של תכנית הבראה שאושרה על ידו מהווה תנאי להמשך העברתם של כספי תמיכות לתזמורת. זאת, חרף העובדה שבידי התזמורת לא מצויים המשאבים הדרושים לצורך גיבושה של תכנית הבראה בעלת היתכנות.
8.
ביום 19.10.2015 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו, כאמור, ובה קבע כי חובותיה של התזמורת אינם "מן הגדולים ביותר שנראו בבתי-המשפט" וכי לתזמורת כושר החזר מסוים. כן נקבע בהחלטה כי לתזמורת אין כספים כלל וכי היא על סף קריסה, אך פירוקה לא יועיל לנושיה ויפגע בציבור בכללותו. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי המדינה לא הודיעה שיש להפסיק את התמיכה בתזמורת ולהביא לפירוקה וכי קיים רצון לגבש תכנית הבראה והסדר נושים שיאפשרו את המשך הפעלתה של התזמורת. לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי צו הקפאת ההליכים הזמני יוארך עד ליום 31.12.2015, כי משרד האוצר יעביר באופן מיידי את יתרת כספי התמיכה השנתיים שהתזמורת הייתה אמורה לקבל בסך 1.1 מיליון שקל וכי העירייה תעביר תמיכה בסך 175,000 שקל. כמו-כן, נקבע כי התזמורת תחדש את פעילותה, כי הצדדים יקיימו מגעים מואצים לגיבוש תכנית הבראה והסדר נושים, וכן כי הנאמן והמדינה יגישו דיווחים ביחס להתקדמות המגעים ולמצב התזמורת עד ליום 15.11.2015.
9.
בהתייחס להחלטה זו הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע זמני לבית המשפט המחוזי. המדינה ביקשה כי ביצוע ההחלטה ידחה ב-14 יום על מנת לתת לה שהות לשקול הגשת ערעור. בקשה זו נדחתה בהחלטתה של השופטת לושי-עבודי מיום 25.10.2015, אשר קבעה כי "כל יום שעובר ללא הפעלת התזמורת מנציח את המעגל השוטה בו נתונים הצדדים ולבסוף עלול הדבר להקשות עד מאד על גיבוש הסכם הבראה או אפילו למנוע הסכם הבראה אף אם הצדדים עדיין ירצו בו".
הבקשה שבפני והתגובות לה
10.
ביום 27.10.2015 הגישה המדינה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד עמו הגישה את הבקשה שבפני, המכוונת לכך שבית משפט זה יורה על התניית ביצוע ההחלטה בהעמדת ערבויות נאותות, שיבטיחו את השבת הסכומים למדינה אם יתקבל ערעורה, או לחלופין יורה על עיכוב ביצוע חלקי של ההחלטה. המדינה טוענת כי סיכויי הערעור טובים משום שהעברת הכספים נוגדת את הדין ואת הנהלים, בשים לב לכך שהיא נעשית שלא לפי ההליך הקבוע בדין ובמבחני התמיכות המקובלים. החלטתו של בית המשפט המחוזי, כך נטען, מהווה החלטה מינהלית בעניינה של התזמורת, באופן שעוקף את התנאים הנדרשים בדין לאישור תמיכות. עוד טוענת המדינה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן בשים לב למצבה הגירעוני של התזמורת אין סיכוי מעשי להשבת הכספים אם יתקבל הערעור וכי העברת הסכום מושא הבקשה לא יביא להבראתה של התזמורת. לבסוף טוענת המדינה כי העברת הכספים כבר עתה תייתר את הדיון בערעורה.
11.
ביום 27.10.2015 הוריתי לצדדים להגיש את תגובתם לבקשה.
12.
הנאמן הודיע בתגובתו כי הוא מתנגד לבקשה, משום שבכל יום שחולף קטן הסיכוי להבראתה של התזמורת. על מנת שהסיכוי להבראה יתממש ותימנע סגירתה של התזמורת, כך טען, יש להפעילה באופן מיידי. הנאמן טוען בנוסף כי סיכויי הערעור קלושים, שכן המדינה עצמה הסכימה במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי שהתזמורת זכאית לקבלת תמיכה בשנת 2015. כמו כן, טען הנאמן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התזמורת משום שאם לא יועבר הכסף באופן מיידי – תפורק התזמורת, וכתוצאה מפירוקה יגרם נזק גם לנושיה ולעובדיה. הנאמן הוסיף וטען כי הוא סבור שקיים סיכוי טוב להבראת התזמורת. במישור הדיוני, טען הנאמן כי היה על המדינה להגיש בקשת רשות ערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה
(17.6.2015) (להלן: הלכת מסארוה ).
13.
העובדים מצטרפים לעמדת הנאמן. לטענתם, עיכוב ביצועו של פסק הדין יוביל לסתימת הגולל על פעילותה של התזמורת, אשר אינה פעילה זה למעלה מחודש ימים ובינתיים נגרמים לה נזקים נוספים.
14.
כונס הנכסים הרשמי סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מעוררת קושי במובן זה שהיא כופה על המדינה את העברתם של כספי התמיכות בניגוד להוראות הדין ומבלי שהתזמורת עומדת בתנאים לקבלתם. על כן, כך סבור כונס הנכסים הרשמי, יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע לפחות עד למועד שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לקבלת עדכונים מהנאמן ומהמדינה אודות ההתקדמות בגיבוש תכנית ההבראה, קרי ה-15.11.2015. כונס הנכסים הרשמי הודיע כי הוא ייטול חלק בניסיון להביא את הצדדים להסכמה בנוגע לתכנית ההבראה.
15.
הבנק, אשר טוען כי הוא אחד מנושיה המרכזיים של התזמורת, סבור שאין כל בסיס לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו, המדינה לא החליטה עד לרגע זה על סגירת התזמורת, ובפועל היא "מגלגלת" את החלטת הסגירה לפתחו של בית המשפט. הבנק טוען שהמדינה נתנה אישור דה-פקטו להעברת כספי התמיכות לשנת 2015 לידי התזמורת בכך שהמשיכה להזרים אליה את התשלומים על חשבון סכום התמיכה השנתי ואף הביעה נכונות להמשיך ולהעביר כספים נוספים עד לסוף השנה. הבנק מציין כי ללא הזרמת הכספים לא ניתן יהיה לגבש תכנית הבראה ולכן אין לראות בכספים שיוזרמו לתזמורת כספים היורדים לטימיון.
16.
העירייה הודיעה כי אין לה כל עמדה ביחס לבקשה וכי היא העבירה את הכספים שנדרשה להעביר לפי החלטתו של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
17.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
18.
כידוע, הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע תיעשה על יסוד שקילתם של שני שיקולים – מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. בין שני השיקולים הללו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות" (ראו, למשל: ע"א 1272/15 נובוקרטין בע"מ נ' הייר אקספרס בע"מ , פסקה 11 (19.2.2015)), אולם מאזן הנוחות הוא העיקרי שבהם (ראו: ע"א 939/14 אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ' פירט , פסקה 15 (23.3.2014)). בנסיבות העניין שבפנינו אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה של התזמורת. המדינה טוענת, כאמור, שמאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן כספים שתעביר לידי התזמורת לא יושבו אליה אם ערעורה יתקבל. מנגד, בהתאם לקביעותיו של בית המשפט המחוזי ולתגובת הנאמן, אם לא יועברו הכספים לידי התזמורת באופן מיידי – יתייתר ההליך כולו. משמעות עיכובה של העברת הכספים, כך נקבע, היא שלא ניתן יהיה לגבש הסכם הבראה והתוצאה היא פירוק התזמורת. נוסף על כך, על-אף שהסכום שבו עסקינן אינו זעום, דומה שאין זה אחד מאותם מקרים שלהם השלכות משמעותיות על הקופה הציבורית, בה בשעה שמנגד, מצידה של התזמורת, מדובר בסכום כסף חיוני ואף קריטי לקיומה. בשולי הדברים אציין גם כי מדובר בהחלטה בעניין חיוב כספי, אשר אינה מעוכבת כדבר שבשגרה (ע"א 7196/13 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ , פסקה 8 (4.12.2013)). עוד ניתן להוסיף, כי בניגוד להליך אזרחי רגיל שבו מבקשת המדינה עיכוב ביצוע, העברת הכספים לידי התזמורת במקרה זה לא תוביל לאובדנם הגמור מהיבטו של האינטרס הציבורי, מאחר שהם ישמשו להגשמת התכלית של הבראת התזמורת, מתוך חתירה לנסות ולאפשר את המשך הפעלתה, עניין שדומה כי אף המדינה מכירה בחשיבותו.
19.
לנוכח מסקנתי זו באשר למאזן הנוחות, אין לי צורך להידרש גם לסיכויי הערעור. המדינה העלתה טענות שונות בקשר למגבלות החלות על העברת כספי תמיכות לגוף שגרעונו המצטבר עולה על אחוז מסוים הקבוע בנהלים, מבלי שאושרה באופן סופי תכנית הבראה לגוף הנתמך. אולם, במסגרת כתבי הטענות שהגישו הצדדים לא התבררה כל צורכה שאלת ה"ממשק" בין הפעלתם של הכללים הרגילים למתן תמיכות, הקבועים בעיקר בנוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה ולדיון בהן, י"פ התשע"ג 3172 (להלן: הנוהל ), לבין מצב שבו נדרשת החלתם בתנאים שבהם מתקיים הליך של הקפאת הליכים בפיקוחו של בית משפט. שאלה זו תוכל להתברר, מטבע הדברים, במסגרת הדיון בערעור. עם זאת, לא למותר לציין – גם אם מבלי להכריע בסוגיה זו בכללותה – כי כללי התמיכות מאפשרים להעביר את כספי התמיכה השנתיים מקום שבו אישרה ועדת התמיכות את תכנית ההבראה שהציע המוסד הנתמך, בהתאם לסעיף 8(כג) לנוהל, וכי בענייננו קיימת נכונות מוצהרת של הצדדים לפעול לגיבושה של תכנית הבראה בהקדם האפשרי. בנסיבות אלה, די לי, לעת עתה, בקביעה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המדינה לצורך דחיית הבקשה.
20.
ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע או בקשת רשות ערעור – בשולי הדברים, אציין כי הצדדים העלו טענות שונות גם ביחס לשאלה אם היה על המדינה להגיש במקרה זה בקשת רשות ערעור בהתאם להלכת מסארוה . לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אין לי צורך להידרש לטענות שהועלו באשר לנפקותה של הלכת
מסארוה ביחס לבקשה מושא החלטה זו. כאמור, דינה של הבקשה להידחות אף לפי אמות המידה החלות על בקשה לעיכוב ביצוע ב"גלגול ראשון". משכך, ממילא הייתה הבקשה נדחית גם אילו הייתה נדונה כבקשת רשות ערעור.
21.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין תישא המדינה בהוצאות לטובת קופת התזמורת בסך 7,500 שקל.
ניתנה היום, י"ז בחשון התשע"ו (30.10.2015).
ש ו פ ט ת