ע"א 6011/13 בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ נ. שיכון ובינוי - סולל בונה

השופט נ' הנדל:

מונחים בפנינו שני ערעורים, מטעם כל צד, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 1919-06 (מפי כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ). כמו כן, הונחה בפנינו גם בקשת רשות ערעור, אולם לאחר הדיון בפנינו – המבקשת, חברת סולל בונה בע"מ (להלן: סולל בונה ), ויתרה על הבקשה, והיא נדחתה בהתאם. התיק עוסק בחוזה בנייה בין הצדדים שלא בוצע במלואו.

1.

להלן יפורט הרקע הנדרש לענייננו: סולל בונה התקשרה בחוזה לשם בניית מגדל מגורים בגבעתיים, בפרויקט שכונה "חלומות גבעתיים". הפרויקט כלל מגדל בן 3 קומות מרתף, קומת קרקע, ועוד למעלה מעשר קומות נוספות. סולל בונה התקשרה בחוזה נוסף עם חברת א.י.מ.ב.ל ייזום פרוייקטים והשקעות (1990) בע"מ (להלן: אימבל ), ובו התחייבה אימבל לבצע עבודות שלד ועבודות נוספות בשלושת קומות המרתף וגרעין המגדל. הכספים שהתקבלו לחברת אימבל בגין עבודות אלו הומחו לטובת חברת בית שערי מגדל (2003) בע"מ, המשמשת כמערערת יחדיו עם אימבל.

ההסכם שנחתם בין סולל בונה ובין אימבל כלל כמה מרכיבים הרלוונטיים לענייננו. ראשית, מדובר בהסכם תמורה פאושלית – דהיינו תמורה כוללת על ביצוע העבודות כולן. שיעור התמורה כולה, על כל שלבי החוזה השונים, הגיעה לסך של 12,890,000 ₪, ונקבע בחוזה כי בגין עבודות נוספות ישולמו סכומים נוספים בנפרד. בהמשך הועברו חלק מן העבודות לחברה אחרת, והתמורה הוקטנה אף היא לסך של 11,550,000 ₪. מועד השלמת העבודות נקבע ל- 13.01.05, ובחוזה נרשמה תניה הקובעת כי על כל יום איחור תשלם אימבל סך מסוים.

בתאריך 11.07.05, טרם הסתיימו כלל העבודות להן התחייבה אימבל, סולקה היא מהאתר על ידי סולל בונה. אימבל הגישה תביעה לבית משפט קמא ובו טענה כי היא סיפקה לסולל בונה שירותי בניה במשך למעלה משנה בשווי מיליוני שקלים. לדבריה, לקראת סיום מועד העבודות, ובשל אי רצונה של סולל בונה לשלם, ביטלה סולל בונה את החוזה בלא ששילמה את מרבית הכסף אותו הייתה חייבת. מהצד השני, הגישה סולל בונה תביעה כנגד אימבל. לטענת סולל בונה, הפרה אימבל את החוזה בכמה הפרות יסודיות, וביניהן – אי עמידה בלוחות הזמנים, ליקויים חמורים בטיב העבודות, ליקויי בטיחות ועוד. ליקויים חמורים אלו, יחד עם כשלים נוספים, גרמו לעיכובים בפרויקט, ואימבל ביקשה כי מועד העבודות יוארך עד לתאריך 30.04.05, ואף במועד זה לא הצליחה לעמוד. הדבר אילץ את סולל בונה לדרוש את פינוייה המיידי של אימבל מהאתר ולבסוף אף לפנותה בכוח, והסב לסולל בונה נזקים עצומים.

2.

בית משפט קמא דן ארוכות בטענות הצדדים, וקבע מספר קביעות עובדתיות. ראשית, נקבע כי סולל בונה ביטלה את החוזה כדין, בשל ליקויי בנייה וביצוע בעבודות הבניה של אימבל, ובשל עבירות בטיחות בפרויקט. בגין סיבות אלו עמדה לסולל בונה הזכות לבטל את החוזה עם אימבל, כפי שעשתה.

שנית, נקבע כי אמנם אימבל לא עמדה בלוח הזמנים, ותקופת האיחור נקבעה מהיום בו היו אמורות להסתיים העבודות – 13.01.05, ועד ליום בו סולקה אימבל מהאתר – 11.07.05. אולם, נקבע כי לאיחורים בתקופה זו היו אחראים שני הצדדים, מתוכם חודש אחד התרחש באשמת סולל בונה, ושאר התקופה – 150 ימים, הינה באחריות שני הצדדים באופן שווה. כך שאימבל אחראית על איחור בסך 75 ימים, עובדה ממנה נגזר סכום הקנס שעליה לשלם לסולל בונה.

שלישית, בית משפט קמא שקל ואיזן את טענותיהן הכספיות השונות של הצדדים בעניין חיובים נוספים. כך נדונו, בפירוט רב, טענות בדבר עבודות נוספות שביצעה אימבל, עלויות חומרים שהשאירה באתר, וסכומי כסף נוספים שטענה אימבל שהיא זכאית לקבל. גם טענותיה הכספיות של סולל בונה נדונו בהרחבה, כולל עלות קבלני משנה שאותם שילמה היא, חומרי בניה שסיפקה לאימבל, פיצויים וקנסות בהתאם לחוזה, עבודות תיקון והשלמה ועוד.

לאחר שבית קמא שקל את כל הטיעונים הרלוונטיים ובחן את חומר הראיות לעומקו, נפסק כי סולל בונה נותרה חייבת לאימבל סך נומינלי של 419,239 ₪, והוטלו עליה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3.

שני הצדדים הגישו ערעורים ארוכים על הכרעת בית המשפט המחוזי, ובהם טענות רבות כנגד הקביעות בפסק הדין. כך הועלו טענות לעניין חישוב תקופת האיחור, לגבי הסכומים הספציפיים המגיעים לכל אחד מהצדדים, וטענות נוספות.

4.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בעובדות הרלוונטיות, דעתנו היא כי אין ממש בערעורים אלו, שרובם מבקשים לחתור תחת קביעות עובדתיות. בית משפט קמא עשה עבודתו נאמנה בבחינת החומר הראייתי המורכב, איזן וחקר, והגיע לתוצאה ראויה. לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות או המשפטיות, ועל רקע זה לא מצאנו ממש בדברי הצדדים. יש לציין כי הקביעה לפיה כל אחד מהצדדים הפר את החוזה, משליכה על יכולתה של חברת אימבל לזכות בתביעתה באופן מלא.

5.

אנו קובעים כי דין שני הערעורים להידחות וזאת בנסיבות העניין, לאחר שיקול נוסף, ללא צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט א' שהם :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ע' ברון :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.