ע"א 7784/18 עיריית בית שאן נ. מתחם השלושה בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) בת"א 9681-02-16 מיום 8.10.2018.

1.

מקורה של הבקשה בסכסוך חוזי שהתגלע בין המבקשות למשיבה בקשר להפעלת פרוייקט תיירותי ב"מתחם הסראיה " (להלן: המתחם ), הממוקם בקרבת הגן הלאומי בית שאן. במסגרת הסכם שנחתם בין המבקשת 2 למשיבה, קיבלה האחרונה את הזכות להשכיר ולהפעיל את המתחם, ובין היתר נדרשה לבצע עבודות שונות לפיתוחו. בתביעתה לבית המשפט קמא עתרה המשיבה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב התנהלותן של המבקשות בקשר ליישום ההסכם.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה והורה למבקשות לשלם למשיבה סך של כ-3,633,000 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית, הצמדה והוצאות משפט בסך 100,000 ₪ (ללא מע"מ). מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש לעכב את תשלום הכספים עד להכרעה בערעור.

3.

לטענת המבקשות, מאזן הנוחות נוטה לטובתן שכן ככל שיתקבל הערעור וישולמו הכספים, המצטברים לסך של 4,300,000 ש"ח, יגרם למבקשת 1 (להלן: העירייה ) נזק בלתי הפיך. את טענתם זו מבססות המבקשות על שני אדנים: הראשון – מהסדר נושים שצורף לבקשה נלמד כי הכספים מיועדים, לפחות בחלקם, לכסות חוב של חברה מסוימת הנמצאת בהקפאת הליכים ולה חלק מהזכויות מהפרויקט במתחם, כך שאם ישולמו הכספים לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו; השני – מצבה הכלכלי של העירייה והימצאותה בתוכנית הבראה שנועדה להביאה לאיזון תקציבי. בהקשר זה נטען כי תשלום פסק הדין יביא לכך שהעירייה לא תעמוד בתוכנית ההבראה וכפועל יוצא תאלץ לשלם סך של 18,5000,000 ש"ח. המבקשות מדגישות כי העירייה היא גוף ציבורי, כשאין חשש שתעשה מעשה שיכשיל את ביצוע פסק הדין או שתגיע לחדלות פירעון. לשיטתה, הנזק שיגרם לעירייה גדול מהנזק הצפוי למשיבה, ולאור מאזן הנוחות וסיכויי הערעור שלשיטתה גבוהים, יש להיעתר לבקשה.

4.

המשיבה מצידה סבורה כי דין הבקשה להידחות. במישור מאזן הנוחות נטען כי המבקשות לא ביססו את הטענה שתשלום פסק הדין יביא לאי עמידה בתוכנית ההבראה, ואין להסתפק בטענה כללית בדבר קיומו של נזק בלתי הפיך. העירייה נהגה בחוסר תום לב והתחמקה מתשלום חובותיה בגין עבודות שהמשיבה ביצעה לפני שנים רבות, ודחייה נוספת בתשלום תביא לכך שחוטא יצא נשכר. עוד נטען כי לא הובאו ראיות לכך שמצבה הכלכלי של המשיבה לא יאפשר את גביית הכספים בחזרה, והליך ההקפאה המתנהל בעניינה של החברה האחרת – המחזיקה רק בשישית מהאחזקות במשיבה – אינו מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. מנגד, נטען כי המשיבה היא חברה רווחית ויציבה. המשיבה הרחיבה גם לעניין סיכויי הערעור וטענה כי לא נפל פגם בפסק הדין המצדיק את קבלת הערעור, כשבבקשתן המבקשות כלל לא פירטו את טענותיהן ולא התמודדו עם נימוקי פסק הדין. על כן לשיטת המשיבה, אין לחרוג מהכלל לפיו לא יעוכב ביצועו של פסק דין כספי.

5.

לבקשתי, הגישו המבקשות הודעה משלימה בעניין ההשלכות של ביצוע פסק הדין על העמידה בתוכנית ההבראה. לטענתן, עד למועד הנוכחי עמדה העירייה בתנאי התוכנית, וככל שתעמוד ביעד הגרעון השוטף לשנת 2018 צפויה היא לקבל הטבה כספית נוספת. עוד נטען כי לעירייה אין מקורות חלופיים למימון החוב וכי ביצוע פסק הדין יוביל לא רק להפסד הטבות כספיות אלא גם לעיכוב תשלומים לעובדים ולספקים ולפתיחת הליכי הוצאה לפועל – דבר שיביא מבחינת העירייה לקריסתה הכלכלית.

6.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובנספחים המצורפים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט בפסקה 10 שלהלן.

7.

כידוע, הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים, והזוכה זכאי להנות מפרי זכייתו. על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי הערעור טובים, כשבין השניים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות". כמו כן, כאשר עסקינן בפסק דין כספי, תהא הנטייה שלא לעכב את ביצועו, שכן לרוב מימוש פסק הדין אינו מוביל לנזק בלתי הפיך שאי אפשר לתקנו על דרך ההשבה (בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן , בפסקה 9 (22.2.2012) ; ע"א 7196/13 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ , בפסקה 8

(4.12.2013);

ע"א 4946/16 סעד נ' פקיד שומה אשקלון , בפסקאות 14-12 (12.9.2016)). לכן, על המבקש להוכיח שקיים חשש כי לא יוכל להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו ופסק הדין יבוצע, ועליו לבסס את טענתו בראיות (ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ , בפסקה 17 (3.7.2014); ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , בפסקה 18 (20.1.2016)).

8.

בענייננו, בפסק הדין התקבלו חלק מטענות המשיבה, ונקבע כי בעקבות הפרת ההסכם על ידי המבקשות עליהן לשלם פיצוי מוסכם, זאת בנוסף להחזר השקעות המשיבה בגין עבודות הפיתוח שביצעה במתחם. מבלי להידרש לטענות הספציפיות המועלות בערעור, דומה שאין חולק כי לפי ההסכם המשיבה הייתה זכאית להחזר מסויים בגין העבודות. לעניין גובה הסכום והקביעה בדבר עצם הפרת ההסכם על ידי המבקשות, ניצבת בפני האחרונות המשוכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על סמך הראיות שהובאו בפניה. על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כי בנסיבות אלה סיכויי הערעור מטים את הכף לטובת המבקשות באופן מובהק.

9.

ומכאן לשיקולי מאזן הנוחות, שבענייננו יש לתת להם משקל מוגבר.

המבקשות לא ביססו את החשש מפני כושר הפירעון של המשיבה ואת הטענה כי מצבה הכלכלי לא יאפשר את החזרת המצב לקדמותו. נטען כי חברה אחרת שלה יש זכויות במשיבה נמצאת בהקפאת הליכים, והוצג הסדר נושים לפיו ההתדיינות המשפטית מושא הערעור היא אחד מהמקורות להסדר. עם זאת, מדובר באחזקה באמצעות שרשרת חברות בשיעור נמוך של שישית מהזכויות בלבד. מנגד, לא הוצגו ראיות בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה עצמה, ולטענת המשיבה היא חברה רווחית ויציבה. עוד טענה המשיבה כי אין כל החלטה בהליך הקפאת ההליכים המחייבת את המשיבה להעביר כספים לבעלי מניותיה ולקופת הכינוס. בהתחשב בכל אלה, איני סבור כי המבקשות עמדו בנטל להוכיח כי יתקשו להשיב לידיהן את הכספים אם יתקבל הערעור, בפרט לא את חלק הארי שבהם.

עם זאת, אין לכחד כי עסקינן בסכום כסף משמעותי, ולא נעלם מעיני מצבה הכלכלי של העירייה והימצאותה בתוכנית הבראה. העירייה תמכה את טענותיה בעניין זה בתצהיר מטעם גזבר העירייה, ולפיו תשלום הכספים בעת הנוכחית יביא לכך שלא יינתנו לעירייה הטבות כספיות בשווי מיליוני שקלים וכי יעוכבו תשלומי התחייבויותיה לעובדים ולספקים, באופן שיוביל לנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה. לא ניתן להתעלם מהחשש שביצוע פסק הדין יערער עוד יותר את מצבה הכלכלי של העירייה ויפגע בתושביה ובציבור הרחב, והרי נזק לציבור הוא בבחינת שיקול שיש להתחשב בו במסגרת מאזן הנוחות (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ , בפסקה 7 (24.2.2010) (להלן: עניין סאג'ור ); ע"א 6398/11 עיריית עכו נ' אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ , בפסקה 10 (14.2.2012)).

10.

במצב דברים זה, מצאתי כי האיזון ההולם בין מכלול השיקולים והאינטרסים הנוגדים ימצא בקבלת הבקשה באופן חלקי. על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין כך שיעוכב כל סכום מעבר לסך של 2,000,000 שקלים (ראו והשוו לעניין סאג'ור ול ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן

(1.12.2005)).

11.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות. כמו כן, המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעור לדיון בהקדם על פי אילוצי היומן.