ע"א 5843/18 עו"ד זאב הופמן נ. Fidam Select (בפירוק)

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.5.2018 (פש"ר 2989/09, הנשיא א' אורנשטיין ).

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

לצורך דיון בבקשה שבפני אציין את השלבים העיקריים בהתדיינות בין הצדדים, אך זאת רק במידת הפירוט הנדרשת.

3.

ביום 17.9.2009 הוגשה בקשה לכינוס נכסיו של החייב גד גריב גראנט איון (להלן: החייב ) ולהכרזתו פושט רגל. ביום 11.2.2010 ניתן צו לכינוס נכסי החייב (סגנית הנשיאה ו' אלשיך ), והמבקש מונה למנהל מיוחד לנכסיו.

4.

ביום 20.2.2014 הוכרז החייב פושט רגל והמבקש מונה לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). בהמשך לכך, במסגרת ההליכים, נמכרה דירה בבעלות החייב בבני ברק תמורת 2,210,000 שקל, וביום 14.4.2015 נפסק לנאמן ולכונס הנכסים יחד, בחלקים שווים, שכר טרחה בסך 153,574 שקל בתוספת מע"מ ו-25% משכר המימוש כמאמץ מיוחד.

5.

ביום 2.3.2016, משהובהר כי לא נותרו עוד נכסים הניתנים למימוש, ותוך שנקבע כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, ביטל בית המשפט המחוזי את הליכי פשיטת הרגל וקבע בפסק דינו שנושי החייב רשאים לנקוט נגדו בהליכים.

6.

ביום 8.1.2017 מינה בית המשפט המחוזי את עו"ד יריב שי ישינובסקי למנהל מיוחד (להלן: המנהל המיוחד ) לבדיקת תביעות החוב של המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ), הם שני הנושים בתיק: האחת – של חברת Fidam Select (בפירוק), היא המשיבה 1, והשנייה – של מר יונתן ליונס, הוא המשיב 2. ביום 12.2.2018 הגיש המנהל המיוחד הודעה על הכרעה בתביעות החוב של המשיבים, שקיבלה בהמשך את אישורו של בית המשפט המחוזי.

7.

ביום 13.2.2018 הגיש הנאמן בקשה ובה עתר לכך שייפסק לו שכר טרחה נוסף בסך 470,000 שקל בתוספת מע"מ בגין פעילותו בתקופה של למעלה משנה שחלפה מאז מומשה הדירה בבני ברק. בבקשה טען הנאמן כי עבודתו כללה יותר מ-1,000 שעות עבודה, בין היתר בשל התנהלות הצדדים וסירובם הממושך להגיע לידי פשרה. לטענתו פעילות זו מצטרפת למאמץ מיוחד שהשקיע בתיק מאז שנת 2009 – שהוקדש לאיתור החייב, ללימודם של אלפי המסמכים שנתפסו אצל האחרון בשפות שונות, ולהתמודדות עם היעלמותם של חלק מן הנושים והיעדר ייצוג של החייב בחלק מן ההליכים, דבר שהכביד על חקירותיו.

8.

ביום 24.5.2018 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו, שבגדרה פסק לנאמן שכר טרחה נוסף בסך 50 אלף שקל. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהבקשה, המבוססת על הערכת שעות עבודה, אינה תואמת את המסלולים לפסיקת שכר נאמן הקבועים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות השכר ), ואף נעדרת אסמכתאות התומכות אותה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי האמור בבקשה אינו מצדיק פסיקת שכר גבוה כמו זה שהתבקש, העולה על מחצית הסכום הקיים בקופת פשיטת הרגל, וכל זאת על סמך הערכה בלבד. בית המשפט המחוזי הבהיר עוד כי מאז שקיבל הנאמן את שכר טרחתו בעקבות מימוש הדירה לא בוצעה על ידו כל פעולה המזכה אותו בפסיקת שכר לפי המסלולים הקבועים בתקנות השכר. עוד צוינו בהחלטת בית המשפט המחוזי התנגדויות המשיבים, ובהן התייחסות לכך שהנאמן לא הביא את הצדדים לידי פתרון מוסכם, לסירובו לבדוק את תביעות החוב של הנושים חרף התרעת הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר ) בפניו כי עליו לעשות כן, ולעמדת הכנ"ר שלפיה שעות העבודה שבגינן מבוקש התשלום אינן משקפות בהכרח עבודה יעילה והכרחית. בצד דברים אלה, הסכים בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להתעלם כליל מפעולות הנאמן, וקבע כי הוא זכאי לשכר עבורן. במכלול השיקולים שפורטו, קבע בית המשפט על דרך אומדן כי יש לפסוק את שכר הנאמן לפי 100 שעות עבודה בשכר שעתי של 500 שקל, כפי שנפסק למנהל המיוחד, קרי 50 אלף שקל בצירוף מע"מ.

9.

בשלב זה, הגיש הנאמן בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 24.5.2018, ובמסגרתה ביקש להגיש דו"ח משלים המפרט את שעות עבודתו. בנוסף, ביקש הנאמן לעכב את העברת חלק מן הכספים לנושים.

10.

ביום 29.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה על כל חלקיה בקבעו שמדובר במקצה שיפורים אסור. בית המשפט המחוזי ציין כי בלאו הכי לא היה בכוחו של דו"ח משלים לסייע לנאמן, בהתחשב בכך שההחלטה בית המשפט שעליה הוא מלין לא נשענה רק על חסרונו של דו"ח כזה, כי אם על טעמים נוספים.

11.

ביום 7.6.2018 הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע חלקי של החלטתו, כך שסך של 420 אלף שקל בתוספת מע"מ ייוותרו בחשבון הנאמנות של תיק פשיטת הרגל, ועוד באותו יום עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע ההחלטה עד ליום 8.7.2018. ביום 29.7.2018 ניתנה ארכה להגשת הערעור לבית משפט זה עד ליום 6.8.2018 (הרשם ג' לובינסקי זיו ), ובהמשך לכך ביום 5.8.2018 האריך בית המשפט המחוזי את עיכוב הביצוע בהתאם.

הבקשה שבפני

12.

הנאמן הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד עמו הגיש את בקשת עיכוב הביצוע שבפני.

13.

בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בהסתמכו על דברי הכנ"ר שלפיהם הנאמן סירב לבדוק את תביעות החוב של הנושים ולא הצליח להביא את הצדדים לידי פתרון מוסכם. הנאמן מוסיף וטוען כי כל פעולותיו נעשו לטובת בירור התביעות ולמעשה ההסדר שהושג בסופו של יום זהה כמעט לגמרי לזה שהוא פעל עבורו. עוד טוען המערער כי היה על בית המשפט המחוזי לאפשר לו להשלים את פירוט שעות עבודתו, וזאת מן הטעם שהימנעותו מכך מלכתחילה נבעה מרצונו שלא להלאות את בית המשפט. המערער מלין על כך שבית המשפט המחוזי לא בחן כראוי את היקף שעות העבודה שלו ואת המסמכים המצויים בתיק, וטוען כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו היא בבחינת "חוטא יוצא נשכר", שעה שבאי-כוח הנושים הם שגרמו לשיטתו להתמשכות ההליכים בתיק.

14.

בבקשתו טוען הנאמן כי במישור מאזן הנוחות הכף נוטה לטובת עיכוב הביצוע, מן הטעם שאלמלא כן יתקשה לגבות את הכספים המגיעים לו אם ערעורו יתקבל. הנאמן גורס כי המשיבה 1 היא חברה זרה הרשומה בלוקסמבורג ומצויה בהליכי פירוק, וכי המשיב 2 נושא דרכון בריטי ואיתנותו הכלכלית מוטלת בספק. בהקשר זה מציין הנאמן כי הוא נכון לוויתור על הבקשה בעניינו של המשיב 2 אם זה ימסור ערבות בנקאית מתאימה לבית המשפט. בנוסף, טוען הנאמן כי סיכוייו בערעור גבוהים, ומפנה בעניין זה לדברי הרשם לובינסקי-זיו בהחלטתו מיום 29.7.2018 בבקשה להארכת מועד לפיהם הוא אינו סבור כי "סיכוייו הלכאוריים של הערעור כה קלושים".

15.

המשיבים מציינים בתגובותיהם כי הם מתנגדים לעיכוב הביצוע המבוקש. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות על הסף מטעמי שיהוי, מאחר שהנאמן מאחר באופן סדרתי בהגשת בקשותיו (ובכך מעכב את כספי המשיבים שלא כדין) ומשום שלא צורף תצהיר התומך בטענותיו העובדתיות.

לגופם של דברים טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות – הן במישור מאזן הנוחות והן במישור של סיכויי הערעור. לטענתם, סיכוייו של הנאמן בערעור נמוכים, בהתחשב בכך שהתערבותה של ערכאת הערעור בקביעת שכר טרחה של בעל תפקיד נעשית במקרים נדירים בלבד, והנאמן לא הראה כי מדובר במקרה שכזה. לשיטתם, הנאמן לא התמודד כלל עם נימוקיו של בית המשפט המחוזי ובהם העובדה שהנאמן נמנע מלהכריע בתביעות החוב ובשל כך נדרש מינויו של המנהל מיוחד, וכן אי-התייחסותו של הנאמן לכך שדרישתו לשכר טרחה שעתי אינה נתמכת בהסדר הקבוע בתקנות השכר. אשר ליתר טענותיו של הנאמן, ובהן פירוט שעות עבודתו והנימוקים שבעטיים יש להכיר בבקשתו לשכר טרחה נוסף, נטען כי אלה לא הועלו בפני בית המשפט המחוזי, ולכן מדובר בהרחבת חזית. בנוגע למאזן הנוחות, טוענת המשיבה 1 כי הנאמן לא הציג כל תשתית עובדתית המלמדת כי יתקשה להיפרע ממנה, וכל שהוכח בקשר אליה הוא היותה תאגיד זר בפירוק . המשיב 2 טוען גם הוא כי לחשש שהביע הנאמן ביחס למצבו הכלכלי אין על מה לסמוך. בהקשר זה מציין המשיב 2 כי הנאמן יודע מידיעה אישית כי המשיב 2 הוא אדם אמיד, ומציין כי נכסיו בישראל מוערכים בעשרות מיליוני שקלים, ובהקשר זה מונה את חלקם. אשר לחשש שמביע הנאמן על רקע אזרחותו הזרה של המשיב 2, נטען כי המשיב 2 הוא אזרח ישראלי המתגורר בישראל עם משפחתו, וכין אין בכוונתו לעזוב את ישראל לבלי שוב עם הכספים הנדונים.

16.

הכנ"ר סבור גם הוא כי סיכויי הנאמן בערעור אינם נחזים להיות גבוהים. יחד עם זאת, מאחר שהמשיבה 1 היא חברה חדלת פירעון, ועל רקע החשש שהועלה ביחס לאיתנותו הכלכלית של המשיב 2, עמדת הכנ"ר היא כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר עיכוב ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור.

17.

ביום 15.10.2018 התקבלה תשובת הנאמן לתגובות המשיבים, בהתאם להחלטתי מיום 3.10.2018. בתשובתו שב הנאמן על טענותיו בדבר סיכויי הערעור שלטענתו אינם קלושים, ובדבר מאזן הנוחות, בהתייחס לדברי בית המשפט המחוזי באשר לקשיי הגבייה שייתקל בהם אם ערעורו יתקבל. בהקשר זה הנאמן מעלה טענות רבות בעניינה של המשיבה 1 שכוונו בעיקרן נגד המכתב שצירפה מטעם המפרק מבלי שאומת. בנוסף לכך, טוען הנאמן כי לא נדרשה הגשת תצהיר מטעמו בנסיבות שבהן הדברים עולים מכתבי בית הדין שהוגשו בתיק. בתשובה לטענות השיהוי נטען כי העיכוב נבע מטעמים בריאותיים, וכי מכל מקום מדובר באיחור קל.

דיון והכרעה

18.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

19.

השיקולים החלים על בקשות לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות . על כך יש להוסיף, כי כפי שטענו המשיבים, כאשר בקשה לעיכוב ביצוע נסבה על חיוב כספי הנטל המוטל על המבקש הוא כבד יותר, ועליו להראות כי תשלום הסכום שנפסק נגדו יגרום לנזק בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 7196/13 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ (4.12.2013)). מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה באופן חלקי, תוך הבחנה בעניין זה בין שני המשיבים. המשיבה 1 היא חברה בפירוק, ויש לכאורה חשש כי הנאמן יתקשה לגבות את כספיו אם יזכה בהם בערעור. מנגד, לא נראה כי החברה תינזק במידה דומה אם העברת הכספים אליה תוסיף להתעכב. לכך מתווספת גם עמדת הכנ"ר בעניין זה. לעומת זאת, בכל הנוגע למשיב 2 המצב הנוהג הוא שונה. טענותיו של הנאמן בדבר איתנותו הכלכלית של המשיב 2 הועלו בעלמא, בלא שצורפה כל ראייה לחששות האמורים. מנגד המשיב 2 הצביע על אינדיקציות הפוכות. על כן, בעניין זה לא ראיתי לאמץ את עמדת הכנ"ר.

20.

אשר על כן: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהסכום שנפסק לטובת המשיבה 1 יעוכב בחשבון הפש"ר, ואילו תשלום הסכום שנפסק לטובת המשיב 2 לא יעוכב. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.