ע"א 7583/18 חברת י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה ( 1992) בע"מ נ. מס הכנסה-

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 8.8.2018 ( ע"ם 37353-09-15, השופטת ע' הוד ), עד להכרעה בערעור שהוגש עליו.

2.

המבקשת היא חברה פרטית העוסקת בהקמת פרויקטים בתחומים שונים, בין היתר בתחומי התברואה והתחזוקה. המבקשת הגישה ערעור על צווי מס הכנסה שהוצאו לה ביחס לשנים 2013-2011 ובמסגרתם נקבעה לה שומה לפי מיטב השפיטה. במסגרת הדיון בערעור הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלה אם נכרת בין המבקשת למשיב הסכם שומה מחייב ביחס לשנים הרלוונטיות, אם לאו.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת בקבעו כי לא נכרת בינה לבין המשיב הסכם שומה מחייב ביחס לשנים הרלוונטיות. בפסק הדין נקבע, על בסיס סקירה מפורטת של הראיות והעדויות שנשמעו, כי הסכם תקף בין המשיב למבקשת חייב קבלת אישורים של גורמים מסוימים ברשות המסים ובהיעדרם לא השתכלל כל הסכם. עוד נקבע כי המבקשת הייתה מודעת לדרישה זו. מעבר לכך, נקבע כי המסמך שנטען לגביו כי הוא מהווה את ההסכם האמור נעדר פרטים מהותיים, ועל כן לא ניתן לומר כי מתקיימות לגביו הדרישות למסוימות ולגמירות הדעת. למעלה מן הצורך, צוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי אף אם היה נמצא שאכן מדובר בהסכם מחייב, הרי שהוא אינו מתייחס לכל שנות המס הרלוונטיות, אלא לשנת 2011 בלבד.

4.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובו היא מעלה שלל טענות. בתמצית, המבקשת שבה וטוענת כי בינה לבין המשיב נחתם הסכם שומה ביום 1.12.2013, וכי ההתנערות ממנו מצד המשיב מהווה ביטול חד צדדי ופסול שלו בחוסר תום לב. המבקשת גורסת כי הטענה שההסכם היה מותנה באופן כלשהו באישורים הועלתה לראשונה בתצהירים שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי ולא קיבלה ביטוי בהסכם עצמו או במשא ומתן שנוהל לגביו. על רקע זה, נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא מוטעה ומבוסס על התרשמות שגויה מעדי המשיב, תוך התעלמות מ"ראיות מכריעות" שהציגה המבקשת.

5.

בד בבד עם הערעור המבקשת הגישה את הבקשה דנן, המכוונת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור שהגישה הם גבוהים, ובהקשר זה היא מפנה להודעת הערעור שבה פורטו טעמיה לכך שבין הצדדים נחתם הסכם מחייב, וכן לכך שהמשיב התנער ממנו בחוסר תום לב. מעבר לכך, המבקשת מתייחסת לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, בהתחשב בכך שלאחר מתן פסק הדין העמיד המשיב את סכום חוב המס שלה על כ-1.3 מיליון שקלים. לשיטתה, מדובר בסכום כבד שיפגע קשות במצבה הכלכלי ויביא אותה לפיטורי עובדים ולעריכת קיצוצים נרחבים. המבקשת מדגישה בהקשר זה כי היא מעסיקה כשלושים עובדים שכירים, ובעקיפין למעלה מארבעים קבלני משנה, התלויים בפעילותה השוטפת. עוד טוענת המבקשת כי לאורך השנים היא העניקה שירותים רבים למדינה ולתשתיותיה, כך שיש הצדקה נוספת להתחשבות בה. לעומת זאת, כך נטען, לא ייגרם למשיב נזק אם יעוכב פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור, בהתחשב בכך שיוכל להיפרע ממנה גם בשלב מאוחר יותר ככל שהערעור יידחה. המבקשת אף מציינת כי היא מוכנה להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך של 150,000 שקלים – הוא סכום הפשרה הנקוב בהסכם השומה השנוי במחלוקת בין הצדדים.

6.

ביום 25.10.2018 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי גביה נגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, הוריתי על הגשת תגובה לבקשה.

7.

בתגובת המשיב נטען כי דין הבקשה להידחות. המשיב טוען כי מדובר בפסק דין כספי, ולכן נקודת המוצא לדיון היא אי-עיכובו, בכפוף למקרים חריגים. על רקע זה, כך נטען, המבקשת רחוקה מלעמוד בנטל השכנוע בדבר קיומו של נזק בלתי הפיך שייגרם לה. לטענת המשיב, טענותיה של המבקשת בדבר הכבדה כלכלית מביצוע התשלום על פי פסק הדין אינן מספיקות כדי לבסס עילה לעיכוב הביצוע, ולא כל שכן שעה שהזוכה בפסק הדין היא המדינה. זאת ועוד, המשיב טוען כי טענות המבקשת לעניין פיטורי עובדים שתידרש לבצע הועלו בעלמא ואף נסתרות בדיווחיה של המבקשת עצמה. בהקשר זה צירף המשיב את דו"ח מאזן הבוחן לשנת 2017 שהגישה המבקשת ושממנו עולה כי נכון לסוף אותה שנה היו בידי המבקשת מזומנים ושווי מזומנים בסך של מעל מיליון שקלים, וכן יתרת רווח של מעל 4.88 מיליון שקלים. לעומת זאת, כך נטען, המבקשת לא פירטה בבקשתה את היקף נכסיה וטיבם, את תזרים הכנסותיה השוטפות או את היקף הכספים הנזילים שיש בידה. יתר על כן, המשיב טוען כי סיכויי הערעור של המבקשת הם קלושים, שכן פסק הדין כולו מבוסס על חומר הראיות שהוצג במשפט.

8.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כידוע, כלל הוא שבית המשפט לא ייטה לעכב ביצועו של פסק דין כספי. הטעם לכך הוא שככלל ניתן לומר שהנזק אשר עלול להיגרם מביצועו של פסק דין כספי אינו בלתי הפיך (ראו: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ , פסקה 17 (3.7.2014); ע"א 5843/18 הופמן נ' Fidam Select (בפירוק) , פסקה 19 (22.10.2018)). אכן, עשויים להיות מקרים שבהם סכומו הכספי החריג של פסק הדין והמשמעות הכלכלית של החובה לשלם סכום כזה עשויים להטות את הכף, מבחינת שיקולי מאזן הנוחות, לטובת עיכוב ביצוע של פסק הדין (ראו: ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים , פסקה 18 וההפניות המובאות שם (17.6.2015)). עם זאת, במקרה דנן אין מדובר בסכום חריג במיוחד, בהשוואה למקרים אחרים (ראו שם). כמו כן, כפי שאף טען המשיב, טענות המבקשת בכל הנוגע לנזק הכלכלי שייגרם לה מביצוע פסק הדין – מעבר להכבדה הטבעית הצפויה בהקשר זה – הועלו ללא ביסוס של ממש. לעומת זאת, יש בדו"ח מאזן הבוחן של המבקשת שהציג המשיב כדי ללמד על ההפך (ראו: ע"א 672/15 ג.ארזים ניהול ותפעול בע"מ נ' פקיד שומה אילת , פסקה 5 (22.2.2015)). הדברים אמורים בפרט כאשר בעל הדין שכנגד הוא המדינה – שאין חשש כי לא ניתן יהיה לגבות ממנה את הכסף בחזרה ככל שבסופו של יום יתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 4946/16 סעד נ' פקיד שומה אשקלון , פסקה 16 (12.9.2016)).

9.

על כל האמור יש להוסיף כי הערעור מכוון ברובו כלפי קביעות עובדתיות ומכאן שסיכוייו אינם נחזים להיות גבוהים במיוחד, הגם שאיני קובעת מסמרות בעניין זה.

10.

אשר על כן: הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 25.10.2018 מבוטל. במכלול הנסיבות איני עושה צו להוצאות.