ע"א 752/15מוחמד ביאדסה נ. ג'מאל ביאדסה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן ), בת"א 5002-03-12,

מיום 30.11.2014, עד להכרעה בערעור אשר הגישו המבקשים על פסק דין זה.

רקע עובדתי

2.המבקשים והמשיבים – הם אחים (להלן: האחים ) , ובניו של מר ראסם ביאדסה ז"ל (להלן: האב ) . על-שמו של האב רשומים מספר נכסי מקרקעין (להלן: נכסי המקרקעין ) , לרבות מקרקעין הידועים כחלקה 54 בגוש 8809, בשלמות; וחלקה 55 בגוש 8809, 3500/5556 חלקים (להלן: חלקות 54 ו-55 ) . עוד בחיי האב, הסכימו האחים על חלוקת נכסי המקרקעין, כך שחלקות 54 ו-55 היו מיועדות להתחלק בין המבקש 1 לבין המשיבים 1 ו-2.

3.בעבר ניהל האב, ביחד עם בניו, עסק משותף בתחום חומרי בניין וברזל. במהלך השנים, נקלע העסק לחובות כספיים קשים, ובעקבות זאת עוקלו נכסי המקרקעין, על-ידי רשות המיסים.

4.במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אשר נקטה רשות המיסים לשם גביית החובות, החל עו"ד ליאור דובדבני, אשר מונה ככונס נכסים על נכסי המקרקעין (להלן: כונס הנכסים ) , בהליכי מימוש זכויות האב בחלקות 54 ו-55.

5.ביום 1.1.2009, נחתם הסכם מכר, לפיו התחייב כונס הנכסים למכור את חלקות 54 ו-55 למבקש 1 ולמשיב 2, בתמורה לסכום של 840,000 ₪ (להלן: הסכם המכר ) , אלא שלא עלה בידי המבקש 1 והמשיב 2 לקיים את התחייבויותיהם, על-פי הסכם זה. ביום 28.11.2010, ולנוכח הודעתו של כונס הנכסים על ביטול הסכם המכר, חודש ההסכם, והפעם עלה בידי הקונים, קרי: המבקש 1 והמשיב 2, לעמוד בתנאיו.

6.ביום 2.2.2009, נחתם הסכם בין המבקש 2 מצד אחד, לבין המבקש 1 והמשיב 2 מצד שני, במסגרתו, הוסכם, כי אם בתוך 3 שנים לא יוסרו העיקולים, אשר הוטלו על נכסי המקרקעין, יהיה המבקש 2 זכאי לקבל מן המבקש 1 והמשיב 2 " במתנה וללא תמורה " רבע מזכויותיהם בחלקות 54 ו-55 (להלן: ההסכם מיום 2.2.2009 ) .

7.ביום 15.3.2011, חתמו המבקש 1 והמשיב 2 על הסכם, לפיו הם התחייבו להעביר לבעלותו של המשיב 1

את חלקות 54 ו-55, ללא כל תמורה (להלן: הסכם המתנה

או עסקת המתנה ).

8.ביום 30.5.2011, נחתם הסכם נוסף, לפיו רכש המבקש 2 את זכויותיו של המבקש 1 בחלקות 54 ו-55 (להלן: ההסכם מיום 30.5.2011) .

9.ביום 4.3.2012, הגיש המשיב 1 תובענה לבית המשפט המחוזי, בה עתר המשיב 1 לחייב את המבקש 1 והמשיב 2 לאכוף את הסכם המתנה, ולהעביר לבעלותו את חלקות 54 ו-55. לטענת המשיב 1, הוא היה זה שרכש, מכונס הנכסים, בפועל את הזכויות בחלקות 54 ו-55, ואולם מטעמים שונים, נרשמו המבקש 1 והמשיב 2 בהסכם המכר, כרוכשים של זכויות אלו.

יצויין, כי ביום 17.5.2012, הושגה הסכמה בין המשיב 1 לבין המשיב 2, וניתן פסק דין חלקי, בהתאם לתובענה, בקשר למחצית מן הזכויות בחלקות 54 ו-55.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10.במסגרת פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, נתן בית משפט קמא את דעתו לנסיבות חתימתו של הסכם המתנה. על יסוד עדותו של עו"ד תאופיק ביאדסה, אשר ערך את הסכם המתנה (להלן: עו"ד ביאדסה ) , נקבע, כי " הנתבעים 1 ו-2 (המבקש 1 והמשיב 2 – א.ש.) אכן התכוונו להעניק לתובע (המשיב 1 – א.ש.) את הזכויות במקרקעין שבמחלוקת במתנה, ועוד אני קובע, שהנתבע מס' 3 ידע על כך "

בהמשך, התייחס בית משפט קמא לטענות הצדדים, על רקע דיני המתנה, והגיע לכלל מסקנה, כי לא התקיימה כל נסיבה, המזכה את המבקש 1 לחזור בו מהסכם המתנה, ויש, אפוא, להיעתר לתביעתו של המשיב 1, ולחייב את המבקש 1 לקיים את התחייבותו על-פי הסכם זה.

לאחר מכן, בחן בית משפט קמא את סוגיית התחרות בין עסקאות נוגדות, בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1979 (להלן: חוק המקרקעין ) , וקבע, כי עסקת המתנה גוברת, הן על ההסכם מיום 30.5.2011, והן על ההסכם מיום 2.2.2009.

לאור האמור, קיבל בית משפט קמא את תביעתו של המשיב 1, וקבע, כי המשיב 1 זכאי לקבל מן המבקש 1 מחצית מן הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 54 בגוש 8809, ו-1750/5556 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 55 בגוש 8809, מכוחו של הסכם המתנה.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

11.על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור על-ידי המבקש 1, ובמקביל, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע, המונחת לפניי.

לטענת המבקשים, נודע להם, כי המשיב 1 החל בהליך מכירת הזכויות בחלקות 54 ו-55 לצד ג'. נטען, לעניין זה, כי ביום 3.11.2013, נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, לטובת חברת פקר ברזל בנין בע"מ : הערת אזהרה על חלק מן הזכויות בחלקה 54; ומשכון על הזכויות בחלקה 55. המבקשים ציינו, כי במסגרת חקירתו הנגדית בבית משפט קמא, העיד המשיב 1, כי הוא מצוי במצוקה כלכלית קשה. לפיכך, לדידם של המבקשים, מכירת הזכויות בחלקות 54 ו-55 לצד ג' עלולה להותירם בפני שוקת שבורה, לנוכח מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב. במילים אחרות, סבורים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן, ככל שהערעור יתקבל ולא יעוכב פסק הדין – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ולמבקשים ייגרם נזק בלתי הפיך. בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטען כי אלה טובים מאד, וזאת, בין היתר, משום שבית משפט קמא טעה כאשר ביסס את פסק דינו על עדותו של עו"ד ביאדסה; וכאשר קבע, כי עסקת המתנה גוברת על ההסכם מיום 2.2.2009. לנוכח האמור, התבקש בית משפט זה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא.

תגובת המשיב 1 לבקשה

12.בפתח תגובתו טען המשיב 1, כי הבקשה לעיכוב ביצוע פגומה מבחינה דיונית, שכן זו הוגשה בניגוד להוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). לגופו של עניין, סבור המשיב 1, כי סיכויי הערעור קלושים מאד, זאת שכן הערעור מתייחס לקביעות עובדתיות ולקביעות שבמהימנות, אשר נעשו על-ידי בית משפט קמא, והרי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. נטען, בהקשר זה, כי בצדק קבע בית משפט קמא, כי עסקת המתנה עדיפה על פני העסקה מיום 30.5.2011. אשר למאזן הנוחות, נטען בקצרה, כי אין כל ממש בטענת המבקש 1, בדבר כוונתו של המשיב 1 למכור את הזכויות בחלקות 54 ו-55, ומכל מקום, אף לו היה המשיב 1 חפץ במכירת זכויותיו בחלקות אלו, אין בכך כל פסול.

דיון והכרעה

13.לאחר בחינת הבקשה, התגובות לבקשה וצרופותיהן, באתי לידי מסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, אך יש ליתן סעד זמני אשר יבטיח כי לא תעשה כל דיספוזיציה בחלקות 54 ו-55 שבבעלות המשיב 1, עד להכרעה בערעור.

14.הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי,

הינו כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים " ( ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014); ע"א 2752/14 גיא נ' עו"ד איתי פריימן, הנאמן לנכסי המבקש

(18.8.2014); ע"א 6616/13

נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק) (17.10.2013)).

יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב את ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים מצטברים – הראשון, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יבוצע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 8394/14 המנהל המיוחד עו"ד גיא וייס נ' לורנס דינר

ׁ(25.2.2015ׂ); ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני (5.1.2015); ע"א 7145/14 משה פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ

(12.11.2014)ׂ).

יודגש, כי יחסי הגומלין בין שני התנאים האמורים הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". כלומר, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13

שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13

מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013);

כמו כן, על הטוען לנזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, להוכיח את טענתו באמצעות תשתית ראייתית מוצקה ( ע"א 1272/15 נובוקרטין בע"מ נ' הייר אקספרס בע"מ (16.3.2015);

ע"א 5901/14

סולימאן נ' פקיד שומה חדרה (3.11.2014); ע"א 8147/13

גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר (25.3.2014)). עוד יובהר, כי מאזן הנוחות, הינו, על דרך הכלל, אבן הבוחן המרכזית על פיה ייקבע גורלה של הבקשה לעיכוב הביצוע ( ע"א 7898/14

שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 1333/14

מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014)).

15.ובחזרה לענייננו. פסק הדין מושא הערעור הוא פסק דין הצהרתי הקובע, כי המשיב 1 זכאי להירשם כבעלים של מחצית מן הזכויות בחלקות 54 ו-55, בלשכת רישום המקרקעין. הבקשה שלפניי היא, אפוא, עיכוב ביצועו של פסק הדין, במובן זה שהמשיב 1 לא יוכל לפנות לרשם המקרקעין, ולבקש את תיקונו של המרשם, על מנת שישקף את בעלותו בחלקות 54 ו-55, בהתאם לאמור בפסק הדין. מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, דומני, כי ביצועו של פסק הדין, קרי: רישום הזכויות בחלקות על-שמו של המשיב 1, אין בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך, על כן לא ראיתי לעכב את ביצוע הרישום האמור, מה גם ש לדברי המבקשים, המשיב 1 פעל לביצועו של פסק הדין, ורשם את הזכויות בחלקות 54 ו-55 על-שם בנו, בלשכת רישום המקרקעין.

16.הטענה העיקרית, אשר העלו המבקשים במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, היא כי לאחר רישום הזכויות בחלקות 54 ו-55, יפעל המשיב 1 למכירת החלקות לצד ג', טרם ההכרעה בערעור, ובכך ייווצר מצב בלתי הפיך שיסכל מראש את תוצאות הערעור, ככל שיתקבל. החשש מפני מכירתם של מקרקעין לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, עשוי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצועו של פסק-דין (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון , פ"ד מ(4) 126, 129 (1986); רע"א 667/01 עיזבון דרביה נ' היפר מטל בע"מ , פ"ד נו(2) 5, 8-7 (2001); ע"א 4260/09 קרן נאמנות ויצו נ' רוטשילד

(1.7.2009); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל ברודה (נאמן) , פיסקה 8 (29.3.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

373-372 (מהדורה שלישית, 2012)). לפיכך, במצב דברים זה, אני רואה מקום להורות על מתן סעד זמני, אשר יבטיח כי המשיב 1 לא יעשה כל דיספוזיציה בחלקות שירשמו (או נרשמו) בבעלותו (או בבעלות בנו), עד להכרעה בערעור. זאת, בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו ערובה מתאימה להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים, כתוצאה מעיכוב האפשרות למכור ו/או להעביר את החלקות לצד ג'.

17.אשר לטענתו של המשיב הנוגעת לסמכות בית משפט זה, הרי שדינה להידחות. תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי משהוגש ערעור, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע מסורה לערכאת הערעור. אשר על כן, אין עוד חובה להגיש לערכאה הדיונית בקשה לעיכוב ביצוע, לאחר שהוגש ערעור.

18.סיכומם של דברים – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בעיקרה. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 22.2.2015, מבוטל בזאת . ניתן בזה סעד זמני, לפיו ימנע המשיב 1 מביצוע כל דיספוזיציה בחלקות 54 ו-55, עד להכרעה בערעור דנן. סעד זה ניתן בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט, בתוך שלושים ימים, סך של 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבים.