ע"א 9915/16 אליהו קצירי נ. ג.ר. נוף תל אביב בע"מ

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר ), בה"פ 20362-10-14, מיום 6.11.2016, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בחודש ינואר 2006, הועברו מניותיה של חברת ג.ר . נוף תל אביב בע"מ (להלן: המשיבה 1 או חברת נוף תל אביב ) מהמבקש לחברת PALMER CONSULTING INC. (להלן: המשיבה 3 או חברת

פלמר ), באמצעות שלוש הודעות אשר הוגשו על-ידי חברת פלמר לרשם החברות (להלן: העברת המניות ).

3.

בשנת 2009, ביצעה פלמר הקצאת מניות, כך שההון הרשום של

חברת נוף תל אביב (100,000 מניות) נרשם אצל רשם החברות, על-שם חברת מצפה ארסוף בע"מ (להלן: המשיבה 2 או חברת מצפה ארסוף ).

4.

בבעלות המשיבה 1 דירה מספר 401 ו-402, הידועה כחלקה 11 בגוש 6621, והמצויה ברח' הרצל רוזנבלום 10, תל אביב (להלן: הדירה ).

5.

בחודש אוקטובר 2014, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה בהמרצת פתיחה, בגדרה נתבקש בית המשפט להצהיר כי המבקש הוא בעל המניות והמנהל היחיד בחברת נוף תל אביב. במסגרת המרצת הפתיחה, טען המבקש, כי

העברת המניות " נעשתה בכזב ובמרמה ", ומשכך דינה להתבטל.

6.

ביום 6.11.2016, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי. בפתח הדיון, ציין בית משפט קמא, כי מדובר בתובענה ממוחזרת, שכן בשנת 2006, הגיש המבקש תובענה בהמרצת פתיחה נגד חברת פלמר

( ה"פ 621/06), בדרישה לביטול העברת המניות, ואולם, בפועל, נמחקה התובענה, בשל אי התייצבותו של המבקש לדיון. נקבע, בהקשר זה, כי מאחר שהמבקש לא סיפק הסבר המניח את הדעת לכך שהמתין למעלה משמונה שנים, בין מועד העברת המניות לבין הגשת ההליך הנוכחי – " יש לראות בשיהוי החריג והבלתי מוסבר כוויתור על עילת התביעה, המצדיק כשלעצמו את סילוקה על הסף של המרצת הפתיחה הנוכחית ".

בהמשך, ולאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את שלל טענותיו של המבקש בדבר זיקתו למניות חברת נוף תל-אביב, ולדירה שבבעלותה, וקבע כי: " גרסאותיו הרבות של המבקש מביאות לכך כי קשה ביותר לקבל את עדותו כאמינה באשר למהותה האמיתית של הנאמנות "; וכי " אין כל בסיס לטענת המבקש בדבר הצורך

בנאמנותו כדי לשמור על זכויותיה של קלנפורט , ויש לראות באותה נאמנות נטענת כנאמנות אשר בכל מקרה הגיעה לקיצה ".

לנוכח האמור, דחה בית משפט קמא את התובענה, וחייב את המבקש לשלם למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 45,000 ₪.

הבקשה למתן סעד זמני

7.

ביום 20.12.2016, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, וביום 25.3.2018, לאחר למעלה משנה, הוגשה הבקשה למתן סעד זמני, המורה על עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 503005-03-17 (להלן: תיק ההוצל"פ ), ובכלל זה, על עיכוב הליכי מכר הדירה.

8.

במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, טוען המבקש, כי המשיבות 1 ו-2 פועלות בתיק ההוצל"פ " במרמה והטעייה , בניסיון להבריח את הדירה ". במילים אחרות, נטען, כי המשיבות 1 ו-2 מנסות לרוקן את חברת נוף תל אביב מנכסיה, ולגרום לכך שהערעור שהוגש על-ידו " יהיה חסר ערך ". על כן, כך לגישת המבקש, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן ככל שלא תעוכב מכירת הדירה, ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא עלול לעמוד בפני שוקת שבורה. אשר לסיכויי הערעור, סבור המבקש כי סיכויים אלה " טובים ביותר ", משום שמניותיו בנוף תל אביב מעולם לא הועברו על-ידו לחברת פלמר , וההודעות שהוגשו על-ידה לרשם החברות הינן " הודעות כוזבות ".

תגובת המשיבות

9.

בפתח תגובתן, טענו המשיבות, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף, הן מחמת שיהוי קיצוני בהגשתה; והן בשל חוסר תום לב קיצוני מצד המבקש, בשים לב לכך שהדירה כבר נמכרה בעסקת מכר כפויה בהוצאה לפועל. צוין, לעניין זה, כי ביום 30.3.2017, ובמסגרת תיק ההוצל"פ, מונה עו"ד עודד שטייף, ככונס נכסים על הדירה לצורך מימוש המשכנתא הרובצת על הדירה לטובת חברת מצפה ארסוף , וביום 8.2.2018, אושרה מכירת הדירה לצד ג' על-ידי רשם ההוצאה לפועל, בתמורה לסכום של 11 מיליון ₪. עוד הבהירו המשיבות, כי על חשבון התמורה, שילמה הרוכשת 3.3 מליון

₪; כי נרשמה לטובת הרוכשת הערת אזהרה במרשם המקרקעין; וכי העסקה דווחה למיסוי המקרקעין. הודגש בנוסף, כי ביום 11.4.2018 – ובמסגרת תובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ( ה"פ 18435-03-18) על-ידי חברה זרה בשם " נט אינטרנשיונל פרופרטי ", אשר שמה הקודם היה " קלנפורט אינטרנשיונל " (להלן: חברת קלנפורט ) – דחתה כב' השופטת נ' גרוסמן בקשה זהה שהגישה חברת קלנפורט למתן סעד זמני המעכב את מכירת הדירה. בהתייחס לטענת המבקש הנוגעת להברחת הדירה, נטען על-ידי המשיבות, כי מדובר בטענה " מקוממת ומופרכת ", שכן הליך מימוש הדירה נפתח לפני למעלה משנה, בידיעתו המלאה של המבקש, וכפי שקבעה כב' השופטת נ' גרוסמן , מדובר בהליך מימוש גלוי ומפוקח בהוצאה לפועל. מאחר שהדירה נמכרה לצד ג', הנזק העלול להיגרם למשיבות, כך לטענתן, הינו בלתי הפיך, שכן מתן הסעד המבוקש יוביל לטענות של הפרת הסכם המכר, ולביטול עסקת המכר, על כל המשתמע מכך. על כן, סבורות המשיבות כי מאזן הנוחות מחייב את דחיית הבקשה למתן סעד זמני. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טענו המשיבות כי סיכויים אלה " קלושים עד כדי אפסיים ", שכן הערעור נשען על טענה טכנית בלבד.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבות ובצרופותיהן , הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, וכן על מתן סעד זמני בנוגע לפסק הדין, " למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו " (תקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד – 1984). על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני,

נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא תיענה בקשתו (ע"א 3338/14

אפשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.8.2014 ); ע"א 118/14 מכלוף נ' כונס הנכסים הרשמי (18.2.2014)). על בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן בין השיקולים השונים, כאשר בין השיקול הנוגע ל" סיכויי הערעור " לבין השיקול שעניינו " מאזן הנוחות " קיים יחס הפוך. היינו, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות ", ולהיפך (ע"א 2745/14 פלוני נ' עו"ד יקיר ניידיק ואח' (28.5.2014)).

עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע או ל מתן סעד זמני לתקופת הערעור (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014 )).

11.

ובחזרה לענייננו. בפתח הדברים, אומר כי הבקשה בענייננו נוגעת, כאמור, למתן סעד זמני המעכב את הליכי מכירת הדירה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לצד ג'. ואולם, בהינתן העובדה כי עסקת מכר הדירה אושרה והושלמה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, ביום 8.2.2018, קרי: טרם שהוגשה הבקשה המונחת לפניי – עובדה מהותית שלא צוינה על-ידי המבקש בבקשתו – הרי שאין מקום להיעתר לבקשה למתן הסעד הזמני.

גם מבחינת מאזן הנוחות, לא השתכנעתי

כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקש. דומה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן, אין מדובר בדירה אשר המבקש מתגורר בה, או שיש למבקש זיקה מיוחדת אליה. לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בערעור.

12.

סיכומו של דבר – הנני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני.

הצו הארעי שניתן על-ידי ביום 26.3.2018, מבוטל בזאת.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות, במסגרת בקשה זו, בסכום של 3,000 ₪.