ע"א 7406/14דורעם הרדי נ. גלרד תעשיות (1992) בע"מ

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין ) מיום 2.9.2014.

1.

המבקש והמשיב 3 היו בעלי המניות והמנהלים של חברת אלטנית פיתוח תעשיות בע"מ אשר רכשה בשנת 1997 את השליטה בחברת גלרד בע"מ וכפועל יוצא גם את השליטה במשיבה 1 (להלן: החברה ) שהיא חברת הבת שלה. בחודש אפריל 1998 מונה המשיב 3 למנכ"ל החברה. בחודש אוגוסט 1998 הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לפירוק החברה, בקשה זו התקבלה בחודש ינואר 1999 ובהמשך אותה שנה מונתה עו"ד בן-נון עשהאל כמפרקת החברה (להלן: המפרקת ). בחודש דצמבר 2002 הגישה המפרקת בקשה למתן הוראות לבית המשפט קמא, במסגרתה עתרה לחייב את המבקש ואת המשיב 3 בחובות החברה וזאת לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983. הבקשה שהגישה המפרקת עברה גלגולים שונים שאינם מענייננו, וביום 2.9.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי וקבע כי עלה בידי המפרקת לבסס חלק מטענותיה באשר להתנהלותם של המבקש והמשיב 3 ועל כן יש לחייבם, ביחד ולחוד, להשיב לקופת הפירוק סך של 1,144,442 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום 28.5.1998 ועד למועד התשלום. כמו כן נקבע כי המבקש והמשיב 3 ישלמו כל אחד 50,000 ש"ח לקופת הפירוק בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

2.

לאחר מתן פסק הדין ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי כי יעכב את ביצוע פסק דינו עד להכרעה בערעור דנן ובהחלטתו מיום 20.11.2014 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין עד ליום 30.11.2014.

המשיב 3 הגיש אף הוא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 6924/14) ובית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל ) קבע בהחלטתו מיום 17.11.2014 כי נוכח הסכמת המפרקת והכונס הרשמי, עד להכרעתו של בית משפט זה בערעורו של המשיב 3 המפרקת לא תפעל למימוש דירת מגוריו וכל סכום שייגבה ממנו יישמר בקופת הפירוק ולא יחולק לנושים. בית המשפט לא נעתר לבקשת המשיב 3 כי לא יינקטו נגדו הליכי גבייה אחרים, וציין כי נוכח התנאים שתוארו לעיל לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורו יתקבל. אשר לסיכויי הערעור, קבע בית המשפט כי הוא נכון להניח שהוא אינו חסר סיכוי בהתחשב בשאלות המשפטיות העולות מפסק הדין של בית המשפט קמא, אולם עיון בפסק הדין מעלה כי הוא מבוסס בעיקרו על ממצאי עובדה ומהימנות בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות למאזן הנוחות ולטענתו אם יחויב לשלם לקופת הפירוק ייגרם לו נזק בלתי הפיך שכן קופת הפירוק ריקה לחלוטין וכל סכום כסף שיופקד בקופה ישולם מיד לצדדים שלישיים והוא לא יוכל להיפרע מן הקופה במידה ויזכה בערעור. עוד טוען המבקש כי ייגרמו לו נזקים כבדים במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, שכן הוא חי מקצבאות ואין בידיו סכום כה גבוה לתשלום דבר הצפוי להוביל אותו להליכי גבייה קשים ובלתי מידתיים שעשויים למוטט אותו אישית כמו גם את עסקיו. בנסיבות אלו, טוען המבקש, החשש לקריסתו הכלכלית בשילוב עם החשש כי לא יוכל להיפרע מקופת הפירוק במידה וערעורו יצלח, מוביל למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. בהקשר זה, מציין המבקש כי אין חשש כי יבריח נכסים שכן מאז שנת 2006 הוטלו עיקולים זמניים על כל נכסיו לטובת החברה וכפי שלא הבריח נכסים בכל השנים בהם מתנהל ההליך, הוא לא יעשה כן כעת. אשר לסיכויי הערעור מציין המבקש שהם טובים וכי עיקר התביעה שהגישה המפרקת נדחתה. המבקש מוסיף וטוען, בין היתר, כי בית המשפט שגה משלא דן במספר טענות אותן העלה וכי חיובו בתשלום של כ-1,000,000 ש"ח נסמך על קביעה אגבית ובלתי מבוססת והסכום אינו נתמך באסמכתאות מצד המפרקת.

4.

דין הבקשה להתקבל בחלקה נוכח הסכמות שניתנו גם בענייננו על ידי המפרקת והכונס הרשמי, כפי שיפורט להלן.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עם זאת, בית המשפט יכול להורות על עיכוב ביצוע החלטה וזאת בהתקיימם של שני תנאים מצטברים, האחד כי סיכויי הערעור טובים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1155-1154 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן )). כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט ייטה שלא לעכב את ביצועו של פסק דין כספי בשל ההנחה כי ככל שהערעור יתקבל הכסף שישולם ניתן להשבה וזאת "על אחת כמה וכמה כ אשר מדובר במפרק המתחייב כי יישמרו די כספים בקופת הפירוק על מנת להשיב את סכום פסק-הדין, אם יתקבל הערעור" ( ע"א 2671/13 טיב הולדינגס 1 בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ (בפירוק ובהסדר נושים) , פסקה 5 (13.5.2013) והאמסכתאות שם) . טרונייתו של המבקש מתמקדת, כאמור, בסיכויי היפרעותו מקופת הפירוק במידה וערעורו יצלח, אולם מענה לחשש זה נמצא בהסכמתם של הכונס הרשמי והמפרקת להחיל בענייננו את המנגנון שנקבע בהחלטת השופט צ' זילברטל בעניין המשיב 3, ובהתאמה כל סכום כסף שייגבה מן המבקש יישמר בקופת הפירוק ולא יחולק לנושים עד להכרעה בערעור. אשר לטענותיו של המבקש כי הוא חי מקצבאות וכי ביצוע פסק הדין עלול להביא אותו להתמוטטות כלכלית, טענה זו נטענה בכלליות ומבלי שהמבקש תמך אותה באסמכתא אחת. זאת ועוד - טענתו כי הוא מתקיים מקצבאות מוקשית נוכח טענתו כי הוא מנהל עסקים שונים. מכל מקום, מענה חלקי לטענה זו נמצא בהסכמתם הנוספת של הכונס הרשמי והמפרקת לפיה עד להכרעה בערעורים לא תפעל המפרקת למימוש דירת המגורים שבבעלות המבקש. נוכח הסכמות אלו, לא עמד המבקש בנטל המוגבר המוטל עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו והדבר מייתר את הצורך לדון בסיכויי הערעור.

5.

הבקשה מתקבלת, אפוא, בחלקה, במובן זה שכל סכום שייגבה מן המבקש יישמר בקופת הפירוק עד להכרעה בערעור והמפרקת לא תפעל למימוש דירת המגורים של המבקש.

אין צו להוצאות.