עע"מ 3205/15הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "לב השרון" נ. חיים דבי

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת

ז' בוסתן ), בתיק עת"מ 5267-03-15, מיום 2.4.2015, עד להכרעה בערעור, אשר הגישה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "לב השרון" (להלן: המבקשת ) על פסק דין זה.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

2.

המשיב הינו הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 66 בגוש 7790, המצויים בכניסה למושב כפר הס (להלן: המקרקעין ).

3.

ניסיונותיו של המשיב לקדם תכניות להפשרת המקרקעין למגורים , נדחו על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן: הוועדה המחוזית ). זאת שכן לטענת הוועדה המחוזית, המקרקעין נכללים בתחום תכנית כוללת המתוכננת למושב כפר הס, שמספרה הוא צש/41/21/4 (להלן: התכנית ).

4.

ביום 1.12.2014, הגיש המשיב בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 לקבלת מסמכי התוכנית. ביום 5.1.2015, הודיעה המבקשת למשיב, כי אין בידה להיענות לבקשתו, שכן לדבריה: " היות שהתוכנית המבוקשת טרם הופקדה כדין ובהתאם לכך טרם פורסמה כדין המדובר במידע שמהווה תכתובת פנימית... " .

5.

בחודש מרץ 2015, הגיש המשיב עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, בגדרה התבקש בית המשפט לחייב את המבקשת לגלות ו/או למסור למשיב את מסמכי התוכנית (להלן: העתירה ).

6.

ביום 25.3.2015, ימים ספורים טרם הדיון בעתירה, מסרה המבקשת למשיב את מסמכי התוכנית. לפיכך, ביום 26.3.2015, הגיש המשיב לבית משפט קמא בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות.

7.

ביום 2.4.2015, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה לעיכוב ביצוע. במסגרת פסק הדין, מחק בית משפט קמא

את העתירה, בקובעו, כי:

"בהתאם להודעת העותר הוא קיבל את מבוקשו מידי המשיבה לאחר הגשת העתירה ולאור האמור אני מוחקת אותה.

באשר להוצאות, ברי מתגובת המשיבה (סעיף 9) כי אילולא הוגשה העתירה לא היה העותר מקבל את מבוקשו. ועוד ברי מתגובת המשיבה כי המידע היה חיוני לאור 'טעות הקולמוס' שהתגלתה בו וניתנת עתה לתיקון בשלב מוקדם (סעיף 11).

לאור האמור אני מחייבת את המשיבה לשלם לעותר את הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪."

הבקשה לעיכוב ביצוע

8.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור, ובמקביל, הוגשה הבקשה המונחת לפניי, שעניינה עיכוב תשלום הוצאות העתירה ושכר טרחת עורך דין למשיב, בסכום של 10,000 ₪ (להלן: ההוצאות ) .

9.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים ביותר, שכן בית משפט קמא שגה בפסיקת ההוצאות, מבלי להתייחס לשאלה האם היה על המבקשת למסור למשיב את מסמכי התוכנית בשלב כה מוקדם;

ושגה כאשר קבע, כי המשיב קיבל את מבוקשו עקב הגשת העתירה. המבקשת טענה, בהקשר זה,

כי בית משפט קמא התעלם מהוראות הדין בכל הנוגע לפסיקת הוצאות; והתעלם מכך שהמבקשת פעלה, לפנים משורת הדין, על מנת לסייע למשיב. אשר למאזן

הנוחות, סבורה המבקשת, כי זה נוטה לטובתה משום שככל שלא יעוכב פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. נטען, לעניין זה, כי תשלום ההוצאות, טרם קבלת החלטה בערעור, עלול לפגוע בכספי הציבור. בנוסף, ציינה המבקשת, כי בכוונת המשיב לנקוט נגדה בהליכי הוצאה לפועל – דבר שעלול לפגוע במוניטין שלה ובשמה הטוב.

תגובת המשיב לבקשה

10.

המשיב מתנגד לבקשה, ולטענתו סיכויי הערעור קלושים ביותר, כיוון שמדובר בפסק דין כספי, אשר עניינו תשלום הוצאות משפט בסכום של 10,000 ₪, ואשר לגביו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. המשיב סבור, כי טענות המבקשת, הנוגעות למסירת המידע אודות התוכנית, אינן רלבנטיות לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען, כי זה אינו נוטה, כלל ועיקר, לטובת המבקשת, שכן תשלום ההוצאות אינו עשוי לגרום לנזק בלתי הפיך, אשר לא ניתן יהיה לתקנו, ככל שבסופו של יום הערעור על פסק הדין יתקבל. עוד צויין, כי טענת המבקשת – בקשר לפגיעה בשמה הטוב, עקב נקיטת הליכי הוצאה לפועל על-ידי המשיב – הינה

טענה מקוממת,

ומכל מקום אין בה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה. לפיכך, ביקש המשיב מבית משפט זה, לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ולחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמא משמעותיות.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובנספחים המצורפים להן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

12.

כידוע, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית תבחן על פי הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי, ובראשם הכלל לפיו הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים ( תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדר הדין לענינים מינהליים ); עע"מ 2709/14

רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה (13.4.2014);

עע"מ 5860/13

ע.ר. אציל בע"מ נ' מרדכי

(30.8.2013)). בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר הוכיח המבקש קיומם של שני תנאים מצטברים – האחד, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה, שאם פסק הדין יבוצע, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, הוא ייתקל בקושי ניכר להשיב את המצב לקדמותו (תקנה 43 לתקנות סדר הדין לענינים מינהליים; עע"מ 5835/14 ג.ב.ע.ם. לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים

(10.9.2014); עע"מ 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

(10.9.2014)).

13.

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסיכויי הצלחת הערעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב, המכונה " מקבילית הכוחות ". לפי מבחן זה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך ( עע"מ 4013/14

שירז תעשיות פלסטיק בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר (13.8.2014); עע"מ 4886/14

הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ (11.8.2014)). ואולם, נקבע, לא אחת, כי מאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית על-פיה ייקבע גורלה של בקשת עיכוב הביצוע ( עע"מ 4977/14

גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ נ' הממונה כהגדרתו

בחוק אוויר נקי - המשרד להגנת הסביבה (18.8.2014); עע"מ 68/10

אדרי נ' שר הבינוי והשיכון (31.1.2010)).

14.

הבקשה בענייננו נוגעת, כאמור, לעיכוב תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪. נקבע, בהקשר זה, כי בית משפט לא ייטה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי גרידא, וזאת משום ההנחה שאין בדחיית הבקשה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש. על מי שמבקש לשכנע את בית המשפט אחרת, מוטל נטל מוגבר להוכיח, כי הוא לא יוכל להיפרע מן המשיב בגין נזקיו, היה וערעורו יתקבל (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

דברים אלה מקבלים משנה תוקף, שעה שהבקשה עוסקת בעיכוב תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ( ראו, לעניין זה: (ע"א 6472/14 ראמי ביבאר נ' עליא ביסאן ותאר שקרה

(25.12.2014) ; ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

((30.5.2013)).

15.

יש להדגיש, כי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו (ע"א 7091/14

שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית

(10.12.2014);

ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.5.2014)).

16.

ומן הכלל אל הפרט. בראש ובראשונה, אני סבור, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי, בנסיבות דנן, נוטה מאזן הנוחות לטובתה, עד כדי עיכוב ביצוע תשלום

ההוצאות שנפסקו לחובתה. המבקשת לא טענה, כלל, כי מצבו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, ואף לא נימקה מדוע לא יהיה בכוחו של המשיב להשיב לה את ההוצאות – אשר, ממילא, שיעורם אינו גבוה – ככל שבסופו של יום יתקבל ערעורה. יתרה מכך, המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת לטענתה, כי עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך, במידה שלא יעוכב ביצוע תשלום ההוצאות . אציין, בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת המבקשת, בדבר הפגיעה במוניטין ובשמה הטוב – ועדיף היה שלא להעלותה. משהמבקשת לא הוכיחה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, אין מקום להיענות לבקשתה.

17.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, דומני כי אף הם אינם מבטיחים במיוחד , שכן בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בסכומים שנפסקו כהוצאות או כשכר טרחת עורך-דין על-ידי הערכאה הדיונית ( ע"א 2408/13 שמחה רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.5.2013); עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול

(25.12.2012)). לפיכך, בהיבט זה, נראה כי אין סיכויי הערעור גבוהים.

18.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות, ובהתאם לכך מבוטל בזאת הצו הארעי, שניתן בהחלטתי, מיום 12.5.2015.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב במסגרת בקשה זו, בסכום של 1,500 ₪.