עע"מ 7432/16 שושנה זיסמן נ. עיריית אילת

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת – סג"נ ש' דברת ), בת"צ 51036-10-15, מיום 7.8.2016, עד להכרעה בערעור על פסק דין זה.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בבעלות המבקשת, אשר הינה תושבת העיר תל אביב, נכס במרכז התיירות באילת (להלן: הנכס ).

3.במהלך שנת 2014, שלחה עיריית אילת (להלן: העירייה או המשיבה ) למבקשת מכתבי התראה בגין תשלום עבור תיקוני צנרת מים, צנרת ביוב, ושירותי ניקיון, אשר בוצעו על-ידי קבלנים מטעמה, בשטחים פרטיים במרכז התיירות באילת, בשל מפגעים שנוצרו באזור זה (להלן: ההתראות ). נוסף על כך, קיימת מחלוקת בין המבקשת לבין העירייה לגבי חוב ארנונה שהמבקשת סירבה לשלם, למשך תקופה ארוכה (להלן: חוב הארנונה ).

4.ביום 14.12.2014, לאחר שההתראות לא נענו על-ידי המבקשת, הטילה העירייה עיקול על חשבון הבנק של המבקשת, וביום 31.1.2015, מימשה העירייה סכום של 31,582 ₪, אשר נזקף בחלקו לטובת חוב הארנונה, ובחלקו הנותר לטובת החובות עבור תיקוני צנרת מים, צנרת ביוב, ושירותי ניקיון.

5.ביום 26.10.2015, הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בגין שימוש שלא כדין בהליכי גביה מנהליים, לצורך תשלום עבור תיקוני צנרת מים, צנרת ביוב, ושירותי ניקיון שנעשו בנכס, בין היתר, בטענה כי אין המדובר בתשלומי חובה אלא בתשלומים הדורשים את קבלת הסכמת כלל התושבים.

6.בפסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, נדרש בית משפט קמא לשאלה האם המבקשת עומדת בתנאים המצטברים לאישור תובענה ייצוגית, המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ). קרי: האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; והאם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת, ובתום לב.

לאחר בחינת מכלול הראיות, החליט בית משפט קמא לקבל את טענת העירייה, לפיה הליכי הגביה המנהליים התנהלו בשל חוב הארנונה בלבד, שכן היא אינה נוהגת לגבות תשלומים בגין תיקוני צנרת ושירותי ניקיון, באמצעות פקודת המיסים (גביה), וככל שהדבר נעשה בעניינה של המבקשת, מדובר בטעות נקודתית אשר תוקנה. בית משפט קמא קבע, בהקשר זה, כי:

" לא צלח בידי המבקשת לבסס טענתה, כי קיימת מדיניות עקבית של העירייה לגבות עלות תיקונים ושירותי ניקיון באמצעות פקודת המיסים (גביה) ...

...על כן, לא עלה בידי המבקשת להוכיח את קיומם של שני התנאים המנויים בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיהם 'התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה' , בהעדר קבוצה אשר נגבו ממנה חובות מעין אלה בהליכי גביה מנהליים".

נוסף על כך ציין בית משפט קמא, כי לא הוכח קיומו של התנאי, לפיו קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג, וינוהל בדרך הולמת, ובתום לב. זאת, בשל אופן הגשת הבקשה

על-ידי המבקשת; אי תשלום חובותיה ביחס לנכס; הזנחת הנכס; והפרת החובה לפנות לרשות המנהלית, טרם הגשת תובענה ייצוגית.

לנוכח האמור לעיל, דחה בית משפט קמא את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, תוך חיובה של המבקשת בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד, בסכום של 22,000 ₪ (להלן: ההוצאות ) .

הבקשה לעיכוב ביצוע

7.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על-ידי המבקשת, ובמקביל, הוגשה הבקשה המונחת לפניי, שעניינה עיכוב תשלום ההוצאות עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן לדידה, שגה בית משפט קמא עת התעלם מהוראותיו של פרט 11 שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות; כאשר הסתמך על חוק העזר לאילת (תברואה וסילוק מפגעים), התשל"ז – 1976, העוסק בסוגיית עלות תיקונים ברכוש פרטי; ומשלא נתן את דעתו לסעיף 69 לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969, העוסק בסוגיית עלות תיקונים ברכוש המשותף. אשר למאזן הנוחות, סבורה המבקשת כי זה נוטה לטובתה, שכן בהתחשב בנסיבותיה האישיות " הנזק שייגרם לה ממימוש מידי של פסק הדין עולה על הנזק שייגרם למשיבה ", ככל שלא יעוכב תשלום ההוצאות, ובסופו של יום יתקבל הערעור. עוד נטען, כי מספר תעודת הזהות בהתראות אינו שלה, אלא של בעלה המנוח, ומשכך, המשיבה לא הייתה רשאית לעקל מחשבון הבנק של המבקשת סכום של 31,582 ₪ ,

תגובת המשיבה

8.המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע, בהדגישה כי המבקשת אינה עומדת בתנאים הנדרשים, לצורך עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, ובכלל זה, עיכוב תשלום ההוצאות. לגישתה של העירייה, סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות, וממצאי מהימנות, בהם ערכאת הערעור אינו נוטה להתערב. אשר למאזן הנוחות, נטען כי לא זו בלבד שלא עלה בידי המבקשת להראות כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך, ככל שלא יעוכב תשלום ההוצאות, אלא שהמבקשת כלל לא טענה כי קיים חשש לנזק שכזה. כך גם, בהינתן העובדה, כי המשיבה הינה רשות מקומית הפועלת על-פי דין, לא עולה כל חשש, כי המבקשת לא תוכל לגבות את כספה בחזרה, במידה שהבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

10.הלכה היא, כי ככלל, אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו. בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליו (ראו לעניין זה, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ); ע"א 2947/14 מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014); ע"א 9128/11

ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ

(25.2.2014)).

בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, אם הוכיח המבקש, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014);

ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)). התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות " – במובן זה, שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו, ע"א 4086/04

שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (25.7.2004); עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל אביב , פ"ד נו(2) 163, 168-167 (2001)).

11.עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע ( ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); ע"א 8691/13

ברגר נ' יניב (19.1.2014)).

12.הבקשה בענייננו נוגעת, כאמור, לעיכוב תשלום הוצאות משפט בסכום של 22,000 ₪. נקבע, בהקשר זה, כי בית משפט לא ייטה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי גרידא, וזאת משום ההנחה שאין בדחיית הבקשה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש. על מי שמבקש לשכנע את בית המשפט אחרת, מוטל נטל מוגבר להוכיח, כי לא יוכל להיפרע מן המשיב בגין נזקיו, היה וערעורו יתקבל (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

דברים אלה מקבלים משנה תוקף, שעה שהבקשה עוסקת בעיכוב תשלום הוצאות משפט ( ראו, לעניין זה: (ע"א 6472/14 ראמי ביבאר נ' עליא ביסאן ותאר שקרה

(25.12.2014) ; ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ ((30.5.2013)).

13.ומן הכלל אל הפרט. אפתח בנושא מאזן הנוחות ואומר, כי לא שוכנעתי, כי זה נוטה במובהק לטובת המבקשת, עד כדי עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. המבקשת לא עמדה בנטל להציג תשתית עובדתית כלשהיא, המוכיחה כי היא לא תוכל להיפרע מן המשיבה, אשר הינה רשות מקומית שלגביה חלה חזקה, כי תשיב למבקשת את כספה, ככל שתזכה בערעורה ; או כי עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך, במידה שלא יעוכב ביצוע תשלום ההוצאות, ובסופו של יום, יתקבל הערעור. משהמבקשת לא הוכיחה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, אין מקום להיענות לבקשתה.

14.למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, דומני כי אף הם אינם מבטיחים במיוחד, בשים לב לכך שערעורה של המבקשת מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, אשר נעשו על-ידי בית משפט קמא בפסק דינו. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אשר קבעה הערכאה הדיונית, אלא לעיתים נדירות

( ע"א 3099/10 ראיף אבו שקרה נ' נכלה זכריא חדד ואח'

(9.10.2012) ; ע"א 6887/14

רמת צבי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דובלין (30.11.2014);

ע"א 8691/13

לאה ברגר נ' נחום יניב (19.1.2014)). יתרה מכך, בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בסכומים שנפסקו כהוצאות או כשכר טרחת עורך-דין על-ידי הערכאה הדיונית

( ע"א 2408/13 שמחה רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.5.2013); עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול

(25.12.2012)). לפיכך, גם בהיבט של סיכויי הערעור אינני סבור כי יש לחרוג מן הכלל, לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין.

15.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה, במסגרת בקשה זו, בסכום של 1,500 ₪.