ע"א 2752/14מיקי גיא נ. עו'ד איתי פריימן ,נאמן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בפש"ר 49752-07-11 (כב' השופט

ח' שרעבי ), מיום 11.3.2014, עד להכרעה בערעורו של המבקש על ההחלטה.

ביום 20.7.2014, הוריתי על מתן צו ארעי, האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס מושא הבקשה, הוא בית מגוריו של המבקש בקרית טבעון,

הידוע כגוש 11392 חלקה 42 (להלן: הנכס ).

הרקע העובדתי לבקשה

2.

נגד המבקש ניתן צו כינוס ביום 26.9.2011, והוא הוכרז כפושט רגל ביום 2.5.2012. המשיב 1, אשר מונה כנאמן על נכסיו, אישר שלוש מתוך ארבע תביעות חוב שהוגשו נגד המבקש בסכום הקרוב לארבעה מליון ש"ח. ביום 30.10.2012, ביקש המשיב 1 מבית משפט קמא, בין היתר, להורות על פירוק השיתוף שבין המבקש לאשתו בנכס, באמצעות מכירתו; להורות על פינוי הנכס ומסירת החזקה בו למשיב 1; לקבוע כי למבקש מחצית מהזכויות בנכס; ולהסמיך את הנאמן לפרסם מודעה להגשת הצעות לרכישת הזכויות בנכס.

3.

יצויין, כי ההכרעה בבקשת המשיב 1 התעכבה, שכן המבקש ריצה באותה עת עונש מאסר בן 18 חודשים (ת"פ (קריות) 286/06 מ.י. מע"מ ומס קניה חיפה נ' חברת להב אריזות בע"מ

(16.5.2012) ) בגין ביצוע עבירות מס, ובהמשך ניתנה לו הזדמנות להציע הסדר נושים, וכן נבחנה הצעת אשתו לרכישת חלקו של המבקש בנכס. הנושים דחו את הצעת ההסדר מטעמו של המבקש, משום שוויה הנמוך, ומאותו הטעם דחה גם המשיב 1 את הצעת אשת המבקש לרכוש את חלקו בנכס.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

4.

ביום 11.3.2014, נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשת המשיב 1, ובמסגרתה נקבע, כי למבקש 1/3 מן הזכויות בנכס (ולאשתו 2/3 מן הזכויות בו); כי המשכון הרובץ על הנכס לטובת בנק לאומי לישראל, יסולק בחלקים שווים מחלקם של המבקש ושל אשתו בנכס; וכי הנכס יימכר כפנוי. לעניין זה ועל יסוד ההלכה הפסוקה, הבהיר בית המשפט המחוזי כי מאחר שאין לחייב ולאשתו זכויות בעלות או חכירה לדורות בנכס, אלא זכויות אובליגטוריות המעוגנות בהערת אזהרה בלבד, אין הם זכאים לדיירות מוגנת בנכס, מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב- 1972, ומכאן שניתן למוכרו כפנוי, וזאת בכפוף להגנת סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח משולב], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ), בדבר העמדת סידור חלוף.

באשר לשוויו של הנכס ולכדאיות פירוק השיתוף בדרך של מכירה, העריך בית משפט קמא, על יסוד חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעמו של המשיב 1 וחוות הדעת הנגדית מטעם המבקש, כי שווי הנכס כפנוי נע בין 3,500,000 ₪ ל-4,400,000 ₪, ומכאן שיש תועלת בפירוק השיתוף בנכס ומכירתו בשוק החופשי, גם לאחר ניכוי של מחצית מסכום המשכון מחלקו של המבקש בנכס. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו, כי מכירת הנכס תהא כפופה לאישורו, באופן שלא יאפשר את מכירתו במחיר הנמוך באופן ניכר ממחיר השוק. יצויין, כי טענותיו של המבקש לפיהן לא תהיה תועלת במכירת הנכס לנוכח המיסוי הכבד ו/או עלויות המכירה, נבחנו על ידי בית משפט קמא, ונדחו.

לאחר שהורה על פירוק השיתוף בנכס באמצעות מכירתו, קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיב 1 יפרסם בעיתון ארצי הזמנה להגשת הצעות לרכישת הזכויות בנכס, וכן יקיים התמחרות בין המציעים. המשיב 1 התבקש בנוסף לעדכן את בית המשפט, לאחר קבלת ההצעה המיטבית, כאשר לאשת המבקש ניתנה האפשרות להשתתף

בהליך המכירה.

5.

המבקש ערער לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 13.4.2014, וביום 20.7.2014 הגיש את הבקשה דנן.

יצויין, כי במקביל לערעור המבקש, הגישה אשתו ערעור מטעמה על אותה ההחלטה, ובהמשך ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה, בקשה אשר נדחתה על-ידי השופט ס' גובראן, בע "א 2758/14 גיא נ' גיא (14.7.2014) (להלן: ההחלטה הקודמת ) .

תמצית הבקשה לעיכוב הביצוע

6.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הבהיר המבקש, שאיננו מיוצג, כי הוא פרוד מאשתו, וכי הוא מתגורר ביחידה נפרדת בנכס, שהוא ביתו היחיד. לטענת המבקש, מכירת הנכס, עובר להכרעת בית משפט קמא בבקשתו לדיור חלופי, תותיר אותו, ואת בנו בן ה-18, ללא קורת גג. על כן, הנזק שייגרם לו כתוצאה מדחיית הבקשה הינו בלתי הפיך. אשר לסיכויי הערעור, טען המבקש כי הסיכויים לשינוי החלטתו של בית משפט קמא במסגרת הערעור או לכל הפחות להחזרת הדיון אליו, הינם טובים. לדידו, טעה בית המשפט המחוזי, בין היתר, כאשר לא העריך את שווי הנכס בהתאם לחוות הדעת השמאית מטעם המבקש, ולא חישב נכונה את ההוצאות הכרוכות במכירה, ושאותן יש לקזז מהרווח הצפוי לנושים, באופן שהופך את הצעת ההסדר של המבקש, להצעה המיטבית. המבקש הוסיף וטען, כי הערכאה הדיונית שגתה בקביעה, לפיה יש למכור את הנכס כפנוי, וכי לא היה מקום למתן ההחלטה על פירוק השיתוף בינו לבין אשתו, טרם הוברר גורלה של תביעת החוב הרביעית שהוגשה נגדו.

המבקש ציין בשולי הבקשה, כי בקשתו לא הוגשה במקביל לבקשת עיכוב הביצוע מטעם אשתו, אלא רק כעבור מספר חודשים, וזאת על מנת " שלא להטריד את בית המשפט בבקשות מקבילות ".

תגובת המשיבים

7.

לשיטת המשיב 1, יש לדחות את הבקשה לעיכוב הביצוע, הן משום סיכוייו הנמוכים של הערעור להתקבל, והן בשל שיקולי מאזן הנוחות. לטענת המשיב, הרווח הכלכלי שיפיקו הנושים מפירוק השיתוף בנכס ומכירתו, גם אם שוויו יוערך על יסוד חוות הדעת השמאית מטעם המבקש, עולה על זה שיתקבל מהצעת ההסדר של המבקש או הצעת אשתו לרכישת חלקו בנכס. עוד נטען, כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מכירת הנכס, כפנוי. לאור האמור, ומאחר שבקשת המבקש לקבלת דיור חלוף, טרם הוכרעה, הרי שסיכויי הערעור של המבקש הינם קלושים.

באשר למאזן הנוחות, הובהר, כי אף שמדובר במכירת בית מגוריו של המבקש, יש ליתן את הדעת לנזקי הנושים, הממתינים לפרעון החוב משך שנים ארוכות, וכן לעובדה שהמבקש לא ישאר ללא קורת גג לראשו. הובהר, לעניין זה, כי המבקש ואשתו יוכלו לרכוש בית מגורים ראוי באמצעות החלק שתקבל אשת המבקש, המחזיקה ב-2/3 מהזכויות בנכס, מתוך סכום המכירה, ואף אם השניים פרודים, כטענת המבקש, הם יוכלו להגיע להסדר רכושי מכוח איזון המשאבים או שהמבקש יקבל חלק מתמורת המכר לצורך מימון דיור חלוף.

8.

המשיב 3 הבהיר בתגובתו, כי הבקשה שלפניי הוגשה לאחר שבית משפט זה דחה את בקשת עיכוב הביצוע מטעם אשת המבקש, בנוגע לאותה החלטה, וכן בחלוף חמישה חודשים ממועד מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, כך נטען, יש לקבוע כי הגשת הבקשה לוקה בחוסר תום לב, ולדחותה.

דיון והכרעה

9.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. הנחת המוצא היא כי בעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו, בסמוך למועד מתן ההחלטה, ומבלי להמתין לתוצאות הערעור עליה ( ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014);

ע"א 136/14

דן אופ בע"מ נ'

CORNUCOPIA EQUITIES LTD

(10.3.2014)). על מנת שבית משפט יחרוג מהכלל ויורה על עיכוב הביצוע, עוד טרם שהוכרע הערעור, על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי אם תדחה בקשתו, וערעורו בסופו של יום יתקבל, הוא יתקשה להשיב את המצב לקדמותו

(ע"א 3062/14 חן נ' אוזן

(30.7.2014); ע"א 4027/14 אלפסי 15 בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

(29.6.2014) ).

בית משפט זה קבע, לא אחת, כי כאשר מדובר בערעור הנוגע לזכויות בנכס מקרקעין המשמש למגורים, כבנסיבות דנן, ייטה מאזן הנוחות לטובת עיכוב הביצוע, ושמירה על המצב הקיים עד להכרעה בערעור. זאת, משום החשש כי המבקש לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל (ע"א 8486/13

מצרי נ' יוסי פאר פנורמה פרויקטים (1987) בע "מ (9.6.2014);

ע"א 6635/13 סופר רחל (פושטת רגל) נ' ארז איתן עו"ד נאמן לנכסי רחל סופר (15.1.2014)) ואולם, " אין די בכך שבמוקד פסק הדין שעיכובו מתבקש עומדת דירת מגורים כדי להקים עילת עיכוב 'אוטומאטית' ויש לשקול גם את סיכויי הערעור, את משמעות אי-עיכוב פסק הדין (למשל, האם הדבר יותיר את הצד המבקש בלי קורת גג) ואת השלכות עיכוב הביצוע על הצד השני " (ע"א 5210/13

אלכסנדרו נ' זילברדיק , פסקה 6

(16.9.2013), וראו גם, ע"א 1796/14

חלילה נ' נשר נפתלי עו"ד (17.4.2014); ע"א 2938/12 פארס נ' פארס (10.6.2012); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 372 (מהדורה שלישית, 2010)).

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה, להדחות.

אשר לסיכויי הערעור, הרי שעל פני הדברים, נראה כי הערעור אינו נושא סיכויים מבטיחים. ליבו של הערעור נוגע לשאלת הכדאיות הכלכלית בפירוק השיתוף בנכס ומכירתו באמצעות המשיב 1. בית משפט קמא בחן בקפדנות את שוויו הפוטנציאלי של הנכס, גם על יסוד חוות הדעת השמאית מטעמו של המבקש, ואף נתן את דעתו לטענות המבקש בדבר הוצאות המכירה, אשר הועלו גם במסגרת הבקשה דנן, והעשויות להשפיע על שוויו של הנכס. בחינה זו הובילה את בית משפט המחוזי למסקנה, כי הנושים יפיקו תועלת כלכלית רבה יותר מפירוק השיתוף בנכס, ומכירתו כפנוי, מזו שהיתה עשויה לצמוח להם מקבלת הצעת ההסדר מטעמו של המבקש. קל וחומר לאחר שהמבקש, כך הובהר בהחלטה, הפחית באופן משמעותי את גובה הסדר הנושים אשר הוצע על ידו לראשונה (פסקה 36 להחלטה). כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ונראה לכאורה, כי בנדון דידן לא מתקיימים החריגים, המצדיקים סטייה מהעקרון האמור (ע"א 7090/13 נתני נ' בוסקילה (20.5.2014);

רע"א 5918/12

חביב נ' רם

(13.8.2012)).

ראוי להוסיף, כי החלטת בית משפט קמא להורות על מכירת הנכס כשהוא פנוי מעוגנת כדבעי בהוראות הדין, והדברים מפורטים בהחלטה. בנסיבות אלו, ומבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו, התרשמתי כי ערעורו של המבקש אינו נשען על יסודות איתנים.

11.

גם אם די במסקנתי זו לעניין סיכויי הערעור, כדי להוביל לדחיית הבקשה שלפניי, אין ניתן להתעלם משאלת מאזן הנוחות, משעסקינן במכירת דירת המגורים של המבקש. אין ספק, כי מכירת דירת המגורים היחידה של המבקש כנכס פנוי, עשויה, לכאורה, לגרום לו נזק בלתי הפיך. ואולם בנסיבות דנן, שוויו הגבוה יחסית של הנכס, וחלקה של אשת המבקש בו, יאפשרו לה לרכוש בית מגורים ראוי (ראו פסקה 27 להחלטת בית המשפט המחוזי ופסקה 8 להחלטה הקודמת של בית משפט זה), דבר שיעניק קורת גג אף למבקש. אוסיף ואציין, כי גם אם בני הזוג פרודים, כמצויין בבקשה, הרי שלדברי המבקש עצמו, הם עדיין מתגוררים באותו בית, ועל כן

הוא לא יוותר ללא קורת גג, גם אם תדחה בקשתו. כך או כך, בית משפט קמא הדגיש מפורשות כי האישור הסופי של מכירת הנכס יהא כפוף, בכל מקרה, להגנת סעיף 86 א' לפקודת פשיטת הרגל (ראו סעיפים 22 ו-27 להחלטתו), בדבר מציאת דיור חלוף, ומשום כך איני סבור כי יש לעכב את ביצוע ההחלטה, גם בראי מאזן הנוחות.

12.

הַחלטתי לדחות את הבקשה נתמכת גם בנסיבות הגשתה. קשה להתעלם מהעובדה, כי בקשה זו באה לעולם, כארבעה חודשים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, ומספר ימים לאחר שבית משפט זה דחה באופן מנומק את בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה על-ידי אשת המבקש, בנוגע לאותה החלטה. במאמר מוסגר, יצויין כי בשתי ההחלטות לא נזכרה העובדה כי בני הזוג הינם פרודים. עיתוי הגשת הבקשה מתיישב גם עם טענת המשיב 1, כי המבקש ואשתו " עשו כל שלאל ידם לעכב את בירור הבקשה נשוא ההחלטה שבערעור, תחילה שעה שלא אפשרו ביקור שמאי בבית המגורים ובבקשות מבקשות שונות שהגישו לאורך הבירור וההזדמנויות שביקשו וניתנו להם להציע הצעות כספיות שייתרו את הבירור.. ". נסיבות אלה מחזקות את דעתי, כי אין

להורות על קבלת הבקשה דנן.

13.

לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, נדחית. הצו הארעי שניתן על ידי ביום 20.7.2014, מבוטל בזאת.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.