ע"א 556/17 פרחה מחול נ. סמעאן נעים דאוד

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש ) מיום 4.12.2016 בת"א 36893-11-12 אשר קיבל את תביעת המשיב 1 לביטול הסכם העברת זכויות במקרקעין שנחתם בין אביו של המשיב 1 (להלן: המנוח ) ובין המשיב 3.

1.

בשנת 1996 התקבלה תביעה שהגיש המנוח נגד המשיב 3 ואדם נוסף (ת"א 1379/93), בה עתר המנוח להצהיר עליו כבעל הזכויות היחיד בחלקת אדמה ב"תרשיחא" (להלן: החלקה ). המשיב 3 הגיש ערעור על פסק הדין ובעקבותיו נחתם בשנת 1997 הסכם בינו ובין המנוח לפיו יעביר המנוח למשיב 3 חלק מזכויותיו בחלקה כנגד משיכת הערעור (להלן: ההסכם ). עוד נקבע בהסכם כי המשיב 3 מתחייב לשלם את כל המיסים שיחולו על העברת הזכויות בחלקה, לרבות מס שבח ומס רכישה, וכי המנוח יעביר למערער 2 – אשר שימש בתקופה הרלבנטית כעורך דינו של המשיב 3 – את כל המסמכים הדרושים לצורך רישום העסקה. בשנת 1999 המחה המשיב 3 את הזכויות שקיבל מהמנוח בחלקה למערער 2, ובשנת 2011 נחתם בין המשיב 3 לאישתו של המערער 2 (המערערת 1) הסכם בו נקבע כי המשיב 3 מעביר לה ללא תמורה את הזכויות שקיבל מהמנוח בחלקה. בעקבות זאת, נרשמה לטובת המערערת 1 הערת אזהרה בחלקה. בשנת 2012 הגיש המשיב 1 תביעה בה עתר להצהיר כי ההסכמים שנחתמו בין המנוח והמשיב 3 ובין המשיב 3 למערערת 1 בטלים, ולהורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערערת 1. זאת לטענת המשיב 1 משום שהמשיב 3 הפר את התחייבותו לשלם את מס השבח שהוטל על העברת הזכויות לפי ההסכם שכרת עם המנוח.

2.

בית המשפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי ההסכם בין המנוח למשיב 3 בוטל כדין מחמת אי תשלום מס השבח שהוטל בגין העסקה. עוד קבע בית המשפט קמא כי ההסכם בין המשיב 3 והמנוח מטיל על המשיב 3 ועל המערער 2 חובה לדווח על העסקה לרשויות המס וכי כבר בשנת 2000 היו בידיו של המערער 2 כל המסמכים הדרושים לצורך הדיווח על העסקה לרשויות המס ואף על פי כן הוא דיווח עליה רק בשנת 2008. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי בשנת 2009 קיבלו המנוח ובנו (המשיב 1) מרשויות המס דרישה לשלם את מס השבח שהוטל בגין ההסכם ובעקבות כך פנו למערער 2 בדרישה להסדיר את תשלום מס השבח, ומשהוא לא מילא אחר דרישתם פנו אליו פעם נוספת בשנת 2012 והתריעו בפניו כי אם לא ישולם מס השבח יעתרו לביטול ההסכם. בית המשפט קמא קבע כי גם פנייה זו לא הועילה ולפיכך עתרו המנוח והמשיב 1 לביטול ההסכם. בית המשפט קמא קבע עוד כי נוכח אי תשלום מס השבח על ידי המשיב 3 קמה למנוח הזכות לביטול ההסכם עמו ועל כן ניתן צו המצהיר כי הסכם זה בטל. כפועל היוצא מכך קבע בית המשפט קמא כי גם העברת הזכויות בין המשיב 3 למערער 2 ואישתו (המערערת 1) מבוטלת והורה למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערערת 1 בחלקה.

3.

המערערת 1 והמערער 2 אינם משלימים עם פסק דינו של בית המשפט קמא והגישו עליו ערעור לבית משפט זה. בד בבד, הוגשה על ידם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי היה על בית המשפט קמא לדחות את תביעתם של המנוח והמשיב 1 מחמת התיישנות ושיהוי. עוד נטען כי פסק הדין פוגע בזכויותיו של המערער 2 וזאת חרף העובדה שהתביעה נגדו נמחקה. בנוסף טוענים המערערים כי אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע תימכר החלקה לצדדים שלישיים ותסוכל האפשרות לרשום את הזכויות שהועברו להם מהמשיב 3 היה ויתקבל הערעור. המערערים סבורים כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

4.

דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים.

הלכה היא כי בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין (ראו, למשל, ע"א 2752/14 גיא נ' פריימן , פסקה 9 (18.8.2014)). בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור ולעכב את ביצועו של פסק הדין אם הוכיח המערער כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, ע"א 5120/14

פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (20.8.2014)). במקרה דנן, מבוסס פסק דינו של בית המשפט קמא על ממצאי עובדה ומהימנות ולפיכך ניתן לומר בזהירות ובלא לטעת מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

כמו כן, לא שוכנעתי כי ייגרם למערערים נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט קמא. אמנם, יש נטייה מסויימת לעכב פסקי דין המכריעים בזכויות במקרקעין בשל החשש שמא יעביר הצד הזוכה את זכויותיו בקרקע לצדדים שלישיים ולא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי , בפסקה 24 (11.2.2014)). ואולם, פסיקה זו מכוונת עצמה בעיקר למצבים שבהם מדובר במקרקעין המשמשים את המערער למגורים או לצורך אחר, ואילו מקום שמדובר במקרקעין שהאינטרס של המערער בהם הוא כלכלי גרידא תיטה הכף שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (שם, עוד ראו: ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , בפסקה 5 (1.4.2009)). במקרה דנן לא פירטו המערערים מה מהות האינטרס שיש להם בחלקה ואולם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי אין מדובר בקרקע המשמשת אותם למגורים או לצורך אחר. לפיכך, נראה כי גם אם תימכר הקרקע לצדדים שלישיים טרם ההכרעה בערעור לא ייגרם למערערים נזק שאינו ניתן לפיצוי בכסף ובנסיבות אלו אין מקום להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין נושא הערעור.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

אין צו להוצאות.