ע"א 3391/15 מיקי גיא נ. עו"ד איתי פריימן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ח' שרעבי ) בפש"ר 49752-07-11 מיום 4.5.2015, שבגדרה נדחתה בקשת המשיב 1, הנאמן לנכסי המבקש (להלן: הנאמן ), להתיר את מכירת בית המגורים של המבקש והמשיבה 2 בקרית טבעון לצד ג' (להלן: הנכס )

תמורת סכום של שלושה מיליון ₪; וזאת לנוכח פער בשיעור של כ-30% בין הערכת שווי הנכס לבין הצעה שהתקבלה בפועל במסגרת התמחרות שערך הנאמן.

הרקע העובדתי לבקשה

1.

ביום 26.9.2011 ניתן נגד המבקש צו כינוס נכסים, והוא הוכרז כפושט רגל ביום 2.5.2012. הנאמן, שאישר שלוש מתוך ארבע תביעות חוב שהוגשו נגד המבקש בסכום הקרוב לארבעה מיליון ₪, ביקש ביום 30.10.2012 מבית משפט קמא, בין היתר, להורות על פירוק השיתוף שבין המבקש לאשתו (היא המשיבה 2 בבקשה דנן) בנכס באמצעות מכירתו; להורות על פינוי הנכס ומסירת ההחזקה בו לנאמן; לקבוע כי למבקש מחצית מהזכויות בנכס; וכן להסמיך את הנאמן לפרסם מודעה להגשת הצעות לרכישת הזכויות בנכס.

ביום 11.3.2014 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הנאמן (להלן: החלטת פירוק השיתוף ),

ובמסגרתה נקבע כי למבקש 1/3 מן הזכויות בנכס ולאשתו 2/3 מן הזכויות בו; כי המשכון הרובץ על הנכס לטובת בנק לאומי לישראל בסך 720,000 ₪ יסולק בחלקים שווים מחלקם היחסי של המבקש ושל אשתו בנכס; וכי הנכס יימכר כפנוי. באשר לשוויו של הנכס ולכדאיות פירוק השיתוף בדרך של מכירה, בית משפט קמא העריך, על יסוד חוות דעת שמאית שהוגשה מטעם הנאמן וחוות דעת נגדית שהוגשה מטעם המבקש, כי שווי הנכס כפנוי נע בין 3,500,000 ₪ ל-4,400,000 ₪ – ולאחר ניכוי 15% בגין מימוש מהיר, עומד שוויו על סך שבין 2,975,000 ₪ ל- 3,740,000 ₪; ומכאן שיש תועלת בפירוק השיתוף בנכס ומכירתו בשוק החופשי, גם לאחר ניכוי של מחצית סכום המשכון מחלקו של המבקש בנכס. בית משפט קמא הדגיש בהחלטתו, כי מכירת הנכס תהא כפופה לאישורו, באופן שלא יאפשר את מכירתו במחיר הנמוך באופן ניכר ממחיר השוק, וכי המטרה היא למכור את הנכס בסכום גבוה ככל הניתן. כן צוין בהחלטת פירוק השיתוף כי המבקש הודיע שבכוונתו להציע הסדר נושים בגובה של כ-800,000 ₪, אך בהמשך חזר בו מכוונה זו, תוך הפחתת הסכום שהוצע להסדר בצורה משמעותית לסך של 250,000 ₪. בית משפט קמא הורה לנאמן לפרסם בעיתון בתפוצה ארצית הזמנה להגשת הצעות לרכישת הזכויות בנכס, ולקיים התמחרות בין המציעים. כן נקבע בהחלטה כי אשת המבקש רשאית להשתתף במכירה ולהציע הצעות בהתאם.

המבקש ואשתו ערערו כל אחד בתורו על החלטת פירוק השיתוף לבית משפט זה (ע"א 2752/14 ו-ע"א 2758/14 בהתאמה). בד בבד עם הגשת הערעורים, הוגשו גם בקשות לעיכוב ביצוע החלטת פירוק השיתוף שניתנה על ידי בית משפט קמא. בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה אשתו של המבקש נדחתה ביום 14.7.2014 על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן , ו ביום 18.8.2014 נדחתה בקשה דומה שהגיש המבקש על ידי כבוד השופט א' שהם . ערעורים אלו תלויים ועומדים לפני בית משפט זה, ודיון בהם קבוע לחודש ספטמבר 2015.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

2.

לאחר שפורסמו מודעות בדבר הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס, הנאמן הגיש בקשה להתיר את מכירתו לאחר שהצעת צד ג' בסך של 3 מיליון ₪ התבררה כהצעה הגבוהה ביותר. מאחר שבהחלטת פירוק השיתוף נקבע כי חלקו של המבקש בנכס הוא 1/3, הרי שאם תתבצע המכירה חלקו יהיה מיליון ₪; ובניכוי מחצית מסכום המשכון (360,000 ₪) – שווי חלקו של המבקש בנכס הוא כ-640,000 ₪. בנסיבות אלה, הנאמן הסכים לכך שהמבקש או אשתו יפדו את חלקו של המבקש בסכום של 640,000 ₪ וסכום זה יופקד בקופת הנושים. מנגד, המבקש טען כי יש לאפשר לו לפדות את חלקו בנכס ב ערכי נטו בלבד – קרי להשוות את ההצעה שנתקבלה ולהפקיד בקופת הנושים סכום זהה ל סכום הנטו שיתקבל בסופו של יום מהמכירה הכפויה של הנכס לצד ג'. להערכתו, סכום ערכי הנטו לפדיון חלקו בנכס עומד על סך של 250,000 ₪. כן טען המבקש כי שטח המגרש שצוין בחוות הדעת השמאית מטעם הנאמן (982 מ"ר) שגוי, וכי יש להעמיד את שטח המגרש בחוות הדעת על 889 מ"ר בלבד.

ביום 4.5.2015 בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הנאמן להתיר את מכירת הנכס בסך של 3 מיליון ₪, וזאת לנוכח הפער הגדול יחסית (כ-30%) בין ההצעה שנתקבלה לבין חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם הנאמן שבה הוערך כאמור הנכס בסך של 4.4 מיליון ₪. בית המשפט ציין בהחלטתו כי במצב דברים זה לא ראה עוד מקום לחשב את ערך פדיון הנטו שהוערך על ידי המבקש בסכום של 250,000 ₪ על בסיס ההצעה שנתקבלה בסכום של 3 מיליון ₪. בית המשפט הורה לנאמן לבצע התמחרות נוספת ולבחון במסגרתה הצעות נוספות. כן נאמר בהחלטה כי ככל שההצעות הנוספות שיתקבלו יהיו דומות להצעות שהתקבלו בפעם הראשונה, בית משפט קמא יסיק כי זהו כנראה מחיר השוק של הנכס, ורק אז תיבחן אפשרות לפדיון הנכס על ידי המבקש או אשתו. בית המשפט הורה בנוסף לנאמן לעדכן או לתקן את חוות הדעת השמאית שהגיש בהתאם לטענותיו של המבקש בעניין שטח המגרש. ולבסוף הורה בית המשפט לנאמן לפעול בהתאם לאמור בהחלטה בתוך 30 ימים.

המבקש ערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה הבקשה שלפניי. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 17.5.2015 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

3.

המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי אם בסופו של יום יתקבל ערעורו לאחר ביצוע מכר הנכס, יהיה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו; ומשכך מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר עיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא. לטענת המבקש, אין כל היגיון או תועלת לפתוח את הליך מכירת הנכס מחדש ולקבל הצעות נוספות, שכן ההצעה שנתקבלה בסך של 3 מיליון ₪ מצויה בטווח המחירים שנקבע בהחלטת פירוק השיתוף, וקיים חשש סביר שההצעות שיתקבלו בעתיד יהיו נמוכות יותר. כן נטען בבקשה כי מציע ההצעה בסך של 3 מיליון ₪ ביקש בינתיים להשתחרר מהצעתו, וייתכן שבהליך מכירה חדש המציע העתידי יתנגד לבקשת החייב לפדיון הנכס בערכי נטו. המבקש טוען כי התוספת במחיר בהצעות העתידיות, ככל שתהיה כזו, תהיה זניחה, וזאת לנוכח העובדה שחלקו של המבקש בנכס הוא 1/3 בלבד ומחלק זה יש אף לנכות כמחצית מסכום המשכון. עוד טוען המבקש כי יש לאפשר לו לפדות את בית מגוריו בערכי נטו, וכך מאחר שבסופו של דבר יופקד בקופת הנושים לפחות אותו סכום שהיה מתקבל לו בוצעה מכירה כפויה. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי בנסיבות שבהן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש עיכוב ביצוע, די בקיום סיכוי כלשהו לערעור ואין הכרח להראות כי סיכויי הערעור טובים. המשיבה 2 מצטרפת לבקשה ולטענות שהועלו במסגרתה.

4.

כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס ) סבור כי דין הבקשה להידחות, שכן הבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון נוסף של המבקש למנוע את התנהלותו התקינה של הליך פשיטת הרגל ובפרט הליך מימוש הנכס. הכונס מפנה לכך כי בקשות קודמות לעיכוב ביצוע הליך מכר הנכס נדחו זה מכבר בשתי החלטות של בית משפט העליון, ב-ע"א 2758/14 ו-ע"א 2752/14. בהחלטות אלו נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנושים חרף היות הנכס בית מגורים, וזאת מאחר שמכירתו תאפשר למשיבה 2 לממן קורת גג ראויה לה ולמבקש באמצעות חלקה מכספי המכירה – שעה שלמשיבה 2 זכויות ב-2/3 מהנכס. לטענת הכונס, יש לדחות את טענת המבקש שלפיה אם יזכה בסופו של יום בערעור, יהיה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. זאת מאחר שהחלק האופרטיבי בהחלטת בית משפט קמא איננו אישור מכר הנכס, אלא עריכת התמחרות וקבלת הצעות נוספות במסגרתה בניסיון להשיא את התמורה שתתקבל בגינו. כן צוין בתגובה כי בית משפט קמא לא שלל את זכותו של המבקש לפדיון חלקו בנכס בערכי נטו, אלא קבע כי בחינה כאמור תתבצע בהתאם לתוצאות ההתמחרות הנוספת. כן נטען כי סיכויי הערעור נמוכים – משמעותה של החלטת בית משפט קמא הינה בחינת אפשרות למקסום התמורה שתתקבל בסופו של דבר ממכירת הנכס לקופת הנושים, כך שבפועל יידרשו המבקש או אשתו להגדיל את סכום הצעתם לפדיון הזכויות של המבקש בנכס; ובערעורו של המבקש אין כל נימוק מהותי מדוע אין לבחון אפשרות כאמור מלבד רצונו לפדות את חלקו דווקא בסכום שהוצע על ידו (כאמור 250,000 ₪). הנאמן מתנגד אף הוא לבקשה מטעמים זהים לאלו הנזכרים בתגובת הכונס. הנאמן מדגיש בתגובתו את העובדה כי לאורך שנים המבקש עשה כל שביכולתו לעכב את הליכי המימוש, בין היתר בכך

שחזר בו מכוונתו הראשונית, שעליה הודיע עוד בדיון מיום 2.7.2013, להציע הסדר נושים בסך 800,000 ₪; ומאז לא חדל מניסיונותיו לסרבל ולסכל את ההליכים. המשיב 4 (בנק איגוד בע"מ) ביקש להצטרף לאמור בתגובות הכונס והנאמן.

דיון והכרעה

5.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית. הנחת המוצא היא כי בעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו, בסמוך למועד מתן ההחלטה, ומבלי להמתין לתוצאות הערעור עליה ( ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014);

ע"א 136/14

דן אופ בע"מ נ'

CORNUCOPIA EQUITIES LTD

(10.3.2014)). בית משפט זה יחרוג מהכלל ויורה על עיכוב ביצוע טרם שהוכרע הערעור, רק במידה ששוכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש – היינו כי אם תדחה הבקשה והערעור יתקבל בסופו של יום, יקשה או לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3062/14 חן נ' אוזן

(30.7.2014); ע"א 4027/14 אלפסי 15 בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

(29.6.2014) ) . שני תנאים אלה, סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, מקיימים ביניהם יחסי גומלין של "מקבילית כוחות"; ועם זאת הדעה הרווחת היא כי מאזן הנוחות הוא השיקול המרכזי בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא מקום שעל פניו הערעור משולל סיכוי או שהינו בעל סיכויים טובים להתקבל (ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ , פסקה 5

(28.9.2010) ; בע"מ 7272/10 פלוני נ' פלוני , פסקה 3

(25.4.2012) ).

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות; זאת משלא עלה בידי המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם ערעורו יתקבל בסופו של יום לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ואבאר. כאמור, החלק האופרטיבי בהחלטת בית משפט קמא איננו אישור מכר הנכס, אלא עריכת התמחרות וקבלת הצעות נוספות במסגרתה בניסיון להשיא את התמורה שתתקבל בגינו. בית משפט קמא לא שלל את בקשת המבקש לאפשר לו לפדות את חלקו בנכס בערכי נטו, ואף הביע בהחלטתו את כוונתו לשקול לאפשר לו לעשות כן בבוא העת. אמנם אם תתקבל הצעה גבוהה יותר במסגרת התמחרות נוספת, ערכי הנטו לפדיון חלקו של המבקש בנכס יהיו גבוהים יותר, ועל פניו הדבר לא ייטיב עם המבקש; ואולם למבקש אין זכות קנויה לפדות את חלקו בנכס דווקא בסכום שהוצע על ידו – ומכל מקום אין מדובר בשיקול מהותי שבעטיו יש להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע התמחרות נוספת.

בענייננו, נראה כי הדחיות והעיכובים הרבים בהליכי מימוש הנכס מהווים משקל נגד משמעותי לבקשה ומטים אף הם את מאזן הנוחות לטובת הנושים. הנה כי כן, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לדחיית הבקשה, ואילו סיכויי הערעור אינם כאלה שיש בהם כדי להטות את הכף.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן על ידי ביום 17.5.2015 מבוטל בזאת. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.