ע"א 4304/14 שרנוע מכונות ממוחשבות תל-אביב בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גייפמן ) בת"א 1746/05 ובת"א 2507/05 אשר הורה למבקשים לשלם למשיב 1 (להלן: בנק הפועלים ) סכום של 2,647,325 ש"ח בצירוף ריבית והוצאות משפט.

1.

המבקשת 1 (להלן: שרנוע ) היא חברה בבעלותו של המבקש 2 אשר ניהלה חשבון עובר ושב בבנק הספנות לישראל בע"מ (להלן:

בנק הספנות ). בשנת 2003 הושלם מיזוג בין בנק הספנות לבנק הפועלים במסגרתו נטל על עצמו בנק הפועלים את כל החובות והזכויות של בנק הספנות. לאחר המיזוג עצר בנק הפועלים את מתן האשראי לשרנוע והעמיד את יתרת החוב בחשבונה לפירעון מיידי. משלא שולם החוב הגיש בנק הפועלים תביעה נגד שרנוע ונגד המשיבים 3-1 כערבים לחובותיה (ת"א 1746/05). המבקשים הגישו מצידם תביעה נגד בנק הפועלים בטענה כי הפסקת מתן האשראי לשרנוע והעמדת חובה לפירעון היו בניגוד להסכמות שהגיעו אליהן עם בנק הספנות וגרמו להם נזקים כבדים (ת"א 2507/05).

2.

בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את תביעת בנק הפועלים ודחה את תביעת המבקשים. בית משפט קמא קבע כי לא הוכח שהייתה לבנק הספנות התחייבות להעמיד לשרנוע אשראי בגובה מסוים וכי על פי תנאי פתיחת החשבון עליהם חתמה שרנוע הייתה שמורה לבנק הספנות הזכות להפסיק להקצות לה אשראי על פי שיקול דעתו. בעקבות המיזוג נכנס בנק הפועלים בנעליו של בנק הספנות ומכאן שאף הוא לא היה מחויב להעניק לשרנוע אשראי נוסף מעבר לזה שכבר ניתן. עוד נקבע כי על פי תנאי פתיחת חשבונה של שרנוע בבנק הספנות היה בנק הפועלים רשאי להעמיד את יתרת החובה שנצברה בו לפירעון מיידי. אף על פי כן, כך קבע בית משפט קמא, גילה בנק הפועלים אורח רוח וסבלנות רבה ביחסו למבקשים ורק בחלוף שנתיים ממועד המיזוג הגיש תביעה לפירעון החוב. בית משפט קמא קבע כי לא ניתן לייחס חוסר תום לב או אי סבירות לבנק הפועלים בהחלטתו שלא להקצות אשראי חדש לחשבונה של שרנוע ולהעמיד את חובה לפירעון ולא הוכח כי פעולותיו בנושאים אלו נבעו מנקמנות. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי היה על שרנוע לסלק את החוב שנצבר בחשבונה סמוך לאחר שבנק הפועלים דרש ממנה לעשות כן ומשלא נפרע החוב היה הבנק רשאי לפעול לגבייתו מידי שרנוע ומידי הערבים.

3.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשים סיכויי הערעור טובים נוכח נסיבותיו הייחודיות של התיק ובהן העובדה שחשבונה של שרונע הועבר בכפייה לבנק הפועלים בעקבות המיזוג והעובדה כי בנק הפועלים פעל לטענתם להתנקם בה בשל סכסוך משפטי שהיה לו עמה בעבר. כמו כן טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בשל העובדה שעצם נקיטת הליכים לשם גביית החוב תביא לפגיעה קשה בשמם הטוב, תצמצם את האשראי הניתן להם מבנקים אחרים ולא תאפשר להם להמשיך ולנהל עסקים. לפיכך טוענים המבקשים כי פירעון החוב, אשר עומד כיום על יותר מ- 8 מיליון שקלים, יגרום להם פגיעה קשה ובלתי הפיכה. עוד טוענים המבקשים כי ממילא הוטלו לטובת בנק הפועלים עיקולים על נכסי מקרקעין השייכים להם ומכאן שלא ייגרם לו כל נזק מעיכוב תשלום החוב עד להכרעה בערעור. כמו כן מציעים המבקשים כי חלף תשלום הסכום שנפסק לחובתם בבית משפט קמא ישלמו הם לבנק הפועלים סכום של 20,000 ש"ח מידי חודש על חשבון החוב.

4.

לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות. המשיבים טוענים כי הערעור דנן אינו אלא חוליה נוספת בשרשרת של הליכי סרק בהם נוקטים המבקשים במטרה להתחמק מתשלום חובם. עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים ביותר נוכח העובדה שהוא מלין על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא אשר קבע באופן חד וברור כי בנק הפועלים היה רשאי לגבות את חובה של שרנוע וכי פעל בסבירות ובתום לב. אשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי טענת המבקשים לפיה ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם יאלצו לשלם את הסכום שנפסק לחובתם אינה נתמכת בראייה כלשהי. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא הצביעו על נזק אשר לא ניתן לפצות עליו בכסף אם ייגרם להם כתוצאה מביצוע פסק הדין. מנגד, כך נטען, מאחר שכבר היום אין ביכולתם של המבקשים לפרוע את כל חובם לבנק הפועלים כל עיכוב נוסף בביצוע פסק הדין רק יגדיל את מצבת חובותיו האבודים של הבנק ויגרום לו נזקים נוספים שלא יוכל לקבל עליהם פיצוי מידי המבקשים. נוכח העובדה שלא קיים חשש כי המבקשים לא יוכלו להיפרע מבנק הפועלים במידה ויתקבל הערעור, נטען כי שיקולי מאזן הנוחות מורים על דחיית הבקשה.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (ראו, למשל, ע"א 2752/14 גיא נ' עו"ד איתי פריימן , פסקה 9 (18.8.2014)). בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור ולעכב את ביצועו של פסק דין אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, ע"א 5120/14

פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (20.8.2014)). בהתייחס למאזן הנוחות הרי שככלל אין לעכב את ביצועו של פסק דין המשית חיוב כספי בלבד (ע"א 2388/13 סולטן נ' פקיד שומה ירושלים , פסקה 10 (2.7.2013)). בענייננו המבקשים לא הביאו כל ראייה שתתמוך בטענתם לפיה ייגרם להם נזק בלתי הפיך מביצוע פסק דינו של בית משפט קמא ובהקשר זה ראוי לציין שהלכה היא כי אם ניתן להשיב בעתיד את המצב לקדמותו באמצעות פיצוי כספי במידה ויתקבל הערעור, כי אז מצבו הכלכלי של המבקש אינו שיקול כבד דיו המצדיק לעכב את הביצוע (ראו, ע"א 4021/13 משרקי נ' פקיד שומה ירושלים , בפסקה 3 (7.11.2013)). אשר לסיכויי הערעור, מבלי לנטוע מסמרות בדבר, דומה כי הם אינם גבוהים נוכח העובדה שהמבקשים אכן מבקשים להתערב בקביעות עובדתיות מובהקות של בית משפט קמא, אשר כידוע אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. בהתייחס להסדר התשלומים המוצע על ידי המבקשים הרי שהאכסניה המתאימה לדון בהצעה זו היא במסגרת ההליכים המתנהלים לשם גביית החוב ואין מקום להכריע בסוגיה זו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.