פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6588/14
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
מוחמד אלבנא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד, מיום 14.9.2014, בתפ"ח 12249-04-12, שניתנה על-ידי כב'
השופט מ' פינקלשטיין, סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד שאדי כבהא
בשם המשיבה:
עו"ד בת עמי ברוט
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 12249-04-12 (השופט מ' פינקלשטיין , סג"נ), מיום 14.9.2014 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפרוס את יתרת תשלום הפיצויים שהושתו עליו בגזר הדין.
ההליכים הקודמים
2.
המבקש הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן (בשלישית) בעבירות של סיוע להריגה, לפי סעיף 298 וסעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); סיוע להחזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לנשיאת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא וסעיף 31 לחוק העונשין; וסיוע להיזק לבעל חיים, לפי סעיף 451 וסעיף 31 לחוק העונשין.
הצדדים הגיעו להסדר עונשי ובמסגרת גזר דינו של המבקש, מיום 7.8.2014,
הושתו עליו 38 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ושני עונשי מאסר על תנאי. כמו כן, חוייב המבקש לפצות את משפחת המנוח בסך של 50,000 ₪, כך שסכום של
25,000 ₪ ישולם מהפקדון שהפקיד המבקש במסגרת הליכי מעצרו (מ"ת 12284-04-12), ויתרת הפיצוי בסך 25,000 ₪ (להלן: יתרת הפיצויים ) תשולם בששה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 2.11.2014, ובאחד לכל חודש שאחריו.
ביום 2.9.2014, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לפריסה מחדש של יתרת הפיצויים ל-25 תשלומים שווים, מטעמים כלכליים. בית המשפט קבע ביום 3.9.2014, כי על המבקש להפנות את בקשתו למרכז לגביית קנסות.
ביום 7.9.2014, פנה המבקש בשנית לבית משפט קמא וציין, כי המרכז לגביית קנסות, אליו הופנה, הבהיר כי " קנסות ופיצויים מועברים לטיפולו של המרכז לגביית קנסות רק במידה ולא משולמים במועד ". בית המשפט המחוזי קבע, ביום 14.9.2014, כי אין שינוי בהחלטתו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, הכולל גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום יתרת הפיצויים.
הבקשה ותגובת המשיבה
3.
במסגרת " נימוקי הערעור " פירט המבקש גם את הנימוקים לבקשתו לעיכוב הביצוע, ולפיהם יש ליתן את הדעת להיותו של המבקש קטין כבן 16 בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, ולעובדה כי מוצאו ממשפחה דלת אמצעים. נטען, לעניין זה, כי אביו, המפרנס היחידי, פוטר לאחרונה מעבודתו ומתפרנס מעבודות מזדמנות, והוריו מצויים בעיצומו של הליך גירושין.
בפתח תגובת המשיבה הבהירה באת כוחה, כי נפגעת העבירה, אשת המנוח, התנגדה לבקשת עיכוב הביצוע כמו גם לפריסה מחודשת של יתרת הפיצויים, כמבוקש בערעור. בהמשך, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה שלפניי בטענה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. לעניין זה, הובהר כי עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע סעד כספי, ודחייתה לא תגרום למבקש נזק בלתי הפיך. באשר לסיכויי הערעור, סברה המשיבה, כי מאחר שכל סכום הפיצויים הושת על המבקש בהסכמתו, והערעור סב רק על אופן פריסת התשלומים של יתרת הפיצויים, הרי ששאלת סיכויי הערעור אינה רלוונטית. לגופו של הערעור, טענה המשיבה כי פריסת התשלומים, כפי שנקבעה בגזר דינו של בית משפט קמא, מקלה משמעותית את נטל התשלומים על המבקש, וכי פריסה של יתרת הפיצויים ל- 25 תשלומים, כבקשתו, פוגעת בזכויות נפגעי העבירה הזקוקים לכספי הפיצוי בהקדם. מעבר לכך, נטען, כי אם יסבור בית המשפט כי יש מקום לבחון פריסה מחודשת של התשלום, בניגוד לעמדת המשיבה, הרי שהסמכות לעניין זה מסורה למנהל המרכז לקנסות.
דיון והכרעה
4.
טרם שאתייחס לבקשה שלפניי, אבהיר כי בקשה לעכב תשלום פיצויים, אשר הושתו על המבקש בהליך הפלילי מכוח סעיף 77(א) לחוק העונשין, תדון לפי אמות המידה לבחינת בקשה כאמור במשפט האזרחי. הדברים נובעים מצביונו האזרחי של הפיצוי, עליו למדים מסעיף 78 לחוק העונשין הקובע כי " חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא, לענין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו ", והם מעוגנים היטב בהלכה הפסוקה (ע"פ 2760/14 אוחיון נ' מדינת ישראל (14.5.2014); ע"פ 4867/13 מואטי נ' מדינת ישראל
(17.10.2013); ע"פ 5957/13 שוריק נ' מדינת ישראל (11.9.2013)). בשולי הדברים, יודגש, כי בשל מאפייניו האזרחיים של רכיב הפיצויים בגזר הדין, בית המשפט אינו נדרש לקיים דיון בבקשה לעכב את ביצועו ( ע"פ 919/14 פלוני נ' מדינת ישראל (28.5.2014); ע"פ 3190/11 זאדה נ' מדינת ישראל (4.6.2013)).
5.
לאחר שעיינתי בבקשה דנן, ובתגובה המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות, על הסף וגם לגופה.
בית משפט זה פסק, לא אחת, כי נוכח אופיו האזרחי של הפיצוי מכוח סעיף 77(א) לחוק העונשין, על המבקש לעכב את ביצועו לצרף את הזוכה בתשלום על פי גזר הדין, כמשיב לבקשתו. אי צירוף המשיב, ובענייננו אלמנת המנוח, מהווה טעם מספק לדחיית הבקשה על הסף (ע"פ 8104/13 פלוני נ' מדינת ישראל (3.3.2014); ע"פ 8452/06 יונדב נ' מדינת ישראל (19.11.2006 ); ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל (15.11.2005)).
דינה של הבקשה להדחות גם לגופה. הלכה מושרשת היא כי על המבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו הוא מערער, להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם בקשתו תדחה וערעורו, בסופו של יום, יתקבל, יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 4473/14 שרף נ' הראל (7.10.2014); ע"א 5120/14 פלוני נ' פלוני (22.7.2014)).
מאזן הנוחות הוא השיקול העיקרי מבין השניים (ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (14.4.2014); ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי (11.2.2014)), וכשעסקינו בסעד כספי, הכלל הוא כי ביצועו לא יעוכב, משום ההנחה כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, אף אם ערעורו יתקבל בעתיד (ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש (14.11.2013); ע"א 3368/13 אי.פי.טי מוצרי מתכת בע"מ נ' פלמר (25.6.2013)). על מנת להוכיח אחרת, נדרש המבקש להמציא תשתית ראייתית מוצקה, לפיה מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להחזיר את המצב לקדמותו, ככל שערעור המבקש יתקבל (ע"א 402/14 ישי נ' רוגובין (5.3.2014); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (11.8.2013)). עוד יודגש, כי מצבו הכלכלי של המבקש, משאין ראיה כי המשיב יתקשה בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, אינו מהווה שיקול כבד משקל לקבלת בקשתו (ע"א 4304/14 שרנוע מכונות ממוחשבות תל-אביב בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (21.9.2014); ע"א 4021/13 משרקי נ' פקיד השומה ירושלים (7.11.2013)).
6.
בנסיבות דנן, לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בבקשה התמציתית שלפניי לא נטען, ולו בלשון רפה, כי מצבם הכלכלי של נפגעי העבירה, שכאמור, אף לא צורפו כמשיבים לבקשה, לא יאפשר להם להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורו של המבקש, ויתרת הפיצויים תתפרס על פני 25 חודשים. גם הטענות בדבר מצבו הכלכלי הרעוע של המבקש ומשפחתו, נטענו בעלמא ומבלי שהוצגה תשתית ראייתית לכך. עוד יש ליתן את הדעת לעמדת משפחתו של המנוח, ובראשה אלמנתו, אשר לפי האמור בתגובת המשיבה, מתנגדת לבקשה זו.
באשר לסיכויי הערעור, הרי שמבלי לקבוע מסמרות, אבהיר כי אלו אינם גבוהים, שעה שלפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1955 הסמכות לפרוס תשלומי חוב, ובגדרו גם פיצוי מכוח 77 לחוק העונשין (ראו סעיף 1(6)(א) לחוק האמור), מצויה בידי מנהל המרכז לגביית קנסות, כפי שגם עולה מתגובת המשיבה (ראו גם, רע"ב 6445/13 צדוק נ' המרכז לגביית קנסות (13.3.2014); בג"ץ 1962/13 ליולקו נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (18.6.2013); רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל (29.4.2012)).
7.
סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י' בחשון התשע"ה (3.11.2014).
ש ו פ ט