ע"א 93/17 יעקב נחום ,עו"ד נ. דניאל סיטון

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי ) מיום 21.8.2016 בת"א 47225-11-12 אשר קיבל את תביעת המשיב 1 (להלן: סיטון ) לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שכרת עם המשיב 4 (להלן: עג'אם ) ולהשבת סכומים שונים ששילם בקשר לאותו הסכם.

1.

בשנת 2007 נכרת בין סיטון ועג'אם הסכם לפיו יעביר עג'אם לסיטון את הזכויות שהוא עתיד לקבל מהוריו (המשיבים 2-1) במגרש באור יהודה (להלן: ההסכם

ו- המגרש , בהתאמה). ההסכם נערך על ידי המערער, עורך דין במקצועו, אשר ייצג את שני הצדדים בעסקה וביצע פעולות משפטיות נוספות בעבורם. בשנת 2009 העבירו הוריו של עג'אם את זכויותיהם במגרש לבעלותו ובשנת 2012 תבע סיטון את עג'אם והמערער בטענה כי נשא בתשלומי חובה שונים בקשר לעסקת המכר, אשר לטענתו היו אמורים לחול על עג'אם. עוד טען סיטון כי המערער הוא זה שהורה לו לשאת בתשלומים האמורים חרף העובדה שבהסכם נקבע מפורשות כי עג'אם יישא בהם.

2.

בית המשפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי סיטון נשא בתשלומי חובה אשר על פי ההסכם היה עג'אם אמור לשאת בהם. בית המשפט קמא דחה את טענתו של עג'אם לפיה ההסכם בטל בקבעו כי במהלך הדיון בתובענה הודה עג'אם מפורשות כי מדובר בהסכם בר תוקף והוא אינו רשאי לחזור בו מהודאתו. כמו כן דחה בית המשפט קמא את הטענה כי אין לאכוף את ההסכם וכן את הטענה כי הוא נסוג מפני הסכמים אחרים שנחתמו בקשר למגרש. בנוסף על כך קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן לפרש את ההסכם באופן המטיל על סיטון חבות לשאת בתשלומי החובה בקשר לעסקת המכר. מטעמים אלו הורה בית המשפט קמא לעג'אם להשיב לסיטון את תשלומי החובה ששילם בקשר עם מכירת המגרש. כמו כן, הורה בית המשפט קמא לעג'אם לשלם לסיטון חלק מהפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם.

בית המשפט קמא קיבל עוד את טענתו של סיטון כי המערער התרשל והפר את חובת הנאמנות כלפיו וקבע כי מהראיות בתיק עולה שהמערער הורה לסיטון לשאת בתשלומי החובה בקשר למכירת המגרש למרות שבהסכם נקבע מפורשות כי תשלומים אלו יחולו על עג'אם. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המערער לא העמיד את סיטון על זכויותיו על פי ההסכם ולא הבהיר לו את המשמעויות המשפטיות והכלכליות שיהיו לנטילת החיוב לשאת בתשלומי החובה החלים על עסקת המכר. בית המשפט קמא דחה את טענתו של המערער לפיה אין להטיל עליו אחריות במקרה דנן משום שעג'אם וסיטון הגיעו להסכמות אחרות שלא באו לידי ביטוי בהסכם ביניהם. בית המשפט קמא קבע כי יש קושי ליישב טענה זו עם הראיות בתיק וגם אם היא נכונה, אין בה כדי להסיר אחריות מהמערער. זאת, כך נקבע, משום שאם היה המערער מודע לקיומן של הסכמות בעל פה בין עג'אם וסיטון, לא היה מקום להורות לסיטון לפעול על פי אותן הסכמות נטענות מבלי שיועלו על הכתב וידווחו כדין לרשויות המס. בית המשפט קמא קבע כי אילו היה המערער פועל כראוי, ומעמיד את סיטון על זכויותיו, הוא לא היה מבצע את תשלומי החובה החלים על עג'אם ונזקו היה נמנע. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי המערער יישא ביחד ולחוד עם עג'אם בתשלום הסכומים שעליו להשיב לסיטון.

3.

המערער אינו משלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא והגיש עליו ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה לעיכוב ביצוע טוען המערער כי בית המשפט קמא לא היה רשאי להורות לו להשתתף בהשבת סכומים שהוא מעולם לא היה חייב בתשלומם. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא שגה משקבע כי הוא התרשל כלפי סיטון ולא אפשר לו לטעון כי ההסכם בינו ובין עג'אם בטל ולחלופין נסוג מפני הסכמות אחרות. מטעמים אלו סבור המערער כי סיכויי הערעור טובים. עוד טוען המערער כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ייגרם נזק חמור ובלתי הפיך לשמו ולפרנסתו. כמו כן נטען כי כיום מתבררות נגד סיטון תביעות בסכומים גבוהים ביותר ולפיכך ישנו חשש של ממש כי לא יהיה באפשרותו להשיב כל סכום שישולם לו במקרה שבו יתקבל הערעור. מטעמים אלו סבור המערער כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו.

להשלמת התמונה יצוין כי גם עג'אם הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא וביקש את עיכובו (ע"א 8243/16), אך ביום 1.11.2016 דחה השופט נ' הנדל את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידו.

4.

הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המערער דינה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים.

הלכה היא כי על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ע"א 4304/14 שרנוע מכונות ממוחשבות תל-אביב בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , בפסקה 5 (21.9.2014)). עוד נפסק כי ערכאת הערעור לא תורה על עיכובו של פסק דין המטיל חיוב כספי אלא במקרים חריגים שבהם הוכיח המערער, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי ייגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך אם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע (ראו: ע"א 5120/14

פלוני נ' פלוני , ב פסקה 8 (20.8.2014)). במקרה דנן המערער לא תמך בראיות כלשהן את טענתו לפיה ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. זאת, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

אין צו להוצאות.