ע"א 6050/15 אפרים ניימר נ. עידו טננבאום

1.

בגדר הבקשה שלפניי עותרים המשיבים למחיקת מספר סעיפים מסיכומי התשובה שהוגשו מטעם המערער, וזאת מן הטעם שמדובר בטענות חדשות אשר לא נכללו בהודעת הערעור ובסיכומים הראשיים מטעם המערער. המערער מתנגד לבקשת המחיקה.

2.

לאחר שעיינתי בקפידה בכתבי בי הדין השונים ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

3.

אכן, על פי הגישה אשר הובעה על ידי חלק מרשמי בית משפט זה בעבר, במקרים בהם סיכומי התשובה כוללים, ללא סיבה מוצדקת, טענה חדשה שלא נכללה בהודעת הערעור או בסיכומים הראשיים מטעם המערער - ניתן לשקול את מחיקתה. זאת, מן הטעם שהעלאת טענה לראשונה בסיכומי התשובה גורמת לפגיעה דיונית במשיב, שכן לא עומדת לו אפשרות להשיב לטענה (ע"א 9080/01 יכין יצוא (תוצרת חקלאית טריה) בע"מ נ' TENGELMAN WARENHANDELSGELLSCHAFT M.

(3.1.2002); ע"א 8/06 חליבה נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (31.1.2007)).

4.

אף שהגיונה של גישה זו בצידה, ניתן להצביע על שיקולים אחרים התומכים בגישה לפיה יש להימנע, או למצער למעט, במחיקת טענות מסיכומי התשובה. אכן, יש לזכור כי התפיסה המקובלת בכל הנוגע למחיקת טענות מכתבי בי דין המוגשים לערכאת הערעור היא תפיסה מצמצמת, היוצאת מנקודת מוצא לפיה בית המשפט אינו משמש "עורך על" ומעדיפה את חופש הטיעון של בעלי הדין על פני "מניעה מוקדמת" (ראו והשוו למשל, ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב (8.5.2005); עע"מ 4573/08 איזוטופ בע"מ נ' עיריית אשדוד , פיסקה 4 (16.7.2008);

ע"א 2050/17 גלבוע נ' קונדה

(6.4.2017) ). ואמנם, רשמי בית משפט זה נוהגים, כדבר שבשגרה, לדחות על הסף בקשות למחיקת כתבי בי דין בשל טענה בדבר הרחבת חזית ביחס לנטען בערכאה דלמטה, תוך הבהרה כי יש להעלות טענה זו לפני ההרכב הדן בערעור (למשל, ע"א 691/15 פרברי נ' אסולין , פיסקה 2 (10.8.2016); ע"א 8218/16 החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ , פיסקה 2 (15.3.2017); ע"א 93/17 יעקב נחום, עו"ד נ' סיטון (6.9.2017)).

5.

אמנם, קיים הבדל מסוים בין טענת הרחבת חזית המופנית כנגד כתב הערעור או כנגד סיכומיהם הראשיים של הצדדים, לבין טענה דומה המופנית כנגד סיכומי התשובה. כך, שכן סיכומי התשובה המוגשים על ידי המערער מהווים, דרך כלל, את כתב הטענות האחרון המוגש בהליך הערעור, ועל כן למשיב לא צפויה להיות הזדמנות להעלות על הכתב את טענותיו הדיונית ביחס אליהם. ואולם יש לזכור כי ההליך אינו מסתיים, ככלל, בהגשת כתבי טענות, וכי בהמשך הדרך נערך דיון על פה לפני הרכב שופטים. כלומר - עומדת למשיב אפשרות להעלות את טענותיו ביחס לסיכומי התשובה במסגרת הדיון, וזאת בהתאם להנחיות ההרכב ובכפוף להן. סבורני כי נתון זה מקהה במידה בלתי מבוטלת את הבעייתיות שצוינה לעיל. ואכן, הדברים משתקפים היטב בהחלטה אשר ניתנה על ידי כב' הרשם (כתוארו אז) ג' שני, בגדרה נדחתה על הסף טענה להרחבת חזית במסגרת סיכומי התשובה, תוך שקבע כי:

"אין מקום להיזקק, בשלב זה, לטענת המשיבים בדבר העלאת השגה חדשה לראשונה בסיכומי התשובה. טענת המשיבים בעניין זה שמורה להם, והם יהיו רשאים להעלותה בדיון על-פה, ככל שיהא צורך בכך ובכפוף להוראת ההרכב" (ע"א 8980/10 אברהם נ' נחום (21.11.2011)).

6.

זאת אף זאת: השאלה האם טענה מסוימת המועלית במסגרת סיכומי התשובה מהווה טענה חדשה אם לאו, אינה תמיד כה פשוטה וברורה. לא אחת היא מצריכה בחינה מהותית של המחלוקת ושל טענות הצדדים, תוך התעמקות ממשית בפסק הדין מושא הערעור ובכתבי הטענות השונים. התעמקות שכזו, הנעשית על ידי רשמי בית המשפט אך ורק לצורך בקשת המחיקה ובמנותק מהדיון בערעור גופו, אינה יעילה כלל ועיקר. זאת, בפרט מאחר שניתן להניח כי בחלק הארי של המקרים, לטענה בסיכומי התשובה ה"נחשדת" להיות חדשה לא תהיה כל השפעה על אופן ההכרעה בערעור. אף יש לזכור כי הגישה המקובלת היא ש"אין לשלול מראש את האפשרות שלעיתים העלאת טענה חדשה בסיכומי התשובה עשויה להיות מוצדקת. כך, למשל, אם המערער מגיב לטענת [טענה - ג'ל'] חדשה ומפתיעה שנטענה על ידי המשיב בסיכומיו" (עניין חליבה לעיל, פיסקה 3). על פני הדברים קיים הגיון בכך שההרכב הדן בערעור, והנחשף למכלול היבטיו של ההליך, הוא אשר יחליט האם העלאת הטענה החדשה אכן מוצדקת והאם נכון יהיה להידרש אליה אם לאו.

7.

על רקע האמור לעיל, דעתי היא כי ראוי למעט במחיקת סעיפים מסיכומי התשובה מחמת טענה כי הם כוללים טענות חדשות אשר לא בא זכרן במסגרת כתבי הטענות הקודמים של המערער. טענה מעין זו צריכה להיות מועלית, דרך כלל, בפני ההרכב במסגרת הדיון על פה, וזאת בהתאם להנחיות ההרכב. מחיקה מוקדמת של סעיפים מסיכומי התשובה על ידי רשמי בית משפט זה תישקל רק במקרים יוצאי דופן, בהם על פני הדברים ברור כי מדובר בטענה חדשה; אין בנמצא נימוק של ממש העשוי להצדיק את העלאתה של הטענה לראשונה בסיכומי התשובה; ובנוסף, העלאת הטענה החדשה עלולה לגרום לפגיעה דיונית ממשית במשיב. אוסיף, כי גם במקרים אלה ניתן לשקול להימנע ממחיקה ותחת זאת להתיר למשיב הגשת כתב טענות קצרצר נוסף אשר יכלול התייחסות ממוקדת לטענה החדשה.

אוסיף במאמר מוסגר, כי גם בעניין יכין לעיל נמנע בית המשפט ממחיקת טענות מסיכומי התשובה בנסיבות בהן סבר כי מידת הפגיעה במשיבה אינה כזו המצדיקה להורות כן (פיסקאות 5(ג) ו-(ד) להחלטה).

8.

בחינת המקרה שלפניי על רקע אמות המידה הנזכרות לעיל מובילה לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המחיקה. קשה לומר כי הטענות שמחיקתן מתבקשת מהוות טענות חדשות באופן מובהק. דומני כי נכון יהיה לראות באותן טענות, ולמצער ברובן, מעין "פיתוח" או "הרחבה" של טענות הנזכרות, באופן כזה או אחר, בהודעת הערעור או בסיכומים הראשיים מטעם המערער. כך לדוגמא, הטענות הנזכרות בסעיפים 3-2 לסיכומי התשובה בכל הנוגע לאופן השימוש בכספי ההשקעה של המערער, מהוות הרחבה של הטענה - הנזכרת בסיכומים הראשיים מטעם המערער - לפיה הנתבעים עשו שימוש בכספי ההשקעה למטרות אחרות שאינן השקעה בפרויקט, ומרבית הכספים לא הועברו לחברה או לחשבון הבנק שיועד למיזם, אלא ל"גורמים שונים". אף אם אקבל שהיה מקום כי המערער יכלול את אותן "הרחבות", ולמצער את חלקן, כבר במסגרת סיכומיו הראשיים, לא מתקיימות בענייננו אותן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות מחיקת טענות מסיכומי התשובה.

אדגיש כי טענות המשיבים בנוגע לסיכומי התשובה של המערער שמורות להם, והם יהיו רשאים להעלותן בדיון על פה, הכול במידת הצורך ובהתאם להנחיות ההרכב.

9.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.