ע"א 8493/20 גבריאל בן גלים נ. בנק אגוד לישראל בע"מ

בפני בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת (פר"ק 24919-09-19;

השופט ע' טאהא ) ביום 21.10.2020 (להלן:

ההחלטה ) ולעיכוב ביצועה של הפסיקתא שנחתמה באותו היום, אשר במסגרתן ניתן צו לפינוי המבקש מאחת הדירות שבבעלותו – דירת פנטהאוז בשכונת דניה בחיפה בה הוא מתגורר לבדו (להלן: הדירה ).

הרקע לבקשה

1.

המבקש הוא בעל מניות במשיבות 11-10, חברות אשר הותירו חובות לנושים בעשרות מיליוני ש"ח. המבקש ערב לחובות של החברות והוא שיעבד את זכויותיו בדירה לטובת הבנק להבטחת חובותיו לבנק וחובות החברות שבבעלותו לבנק.

2.

בהחלטה הנתקפת מיום 21.10.2020, דחה בית משפט קמא את טענות המבקש כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בהליכי מימוש המשכנתה ואף קבע כי העלאת הטענה בדבר חוסר סמכות נגועה בחוסר תום לב. נדחתה גם טענת המבקש כי הוא דייר מוגן. בית משפט קמא קיבל את בקשת הנאמנים והורה כי המבקש יפנה את הדירה עד ליום 21.12.2020. במסגרת הפסיקתא, ניתן צו פינוי לפיו על המבקש לפנות את הדירה עד ליום 21.12.2020.

יצוין, כי ביום 30.11.2020 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט קמא, אשר דחתה את בקשת המבקש לדחיית מועד פינוי הדירה. בהחלטה נקבע, כי "בקשה זו היא ניסיון נוסף מבין ניסיונות רבים שעשה ועושה החייב כדי לדחות את מימוש הנכס לאחר שהנכס נמכר לצד שלישי, ניסיונות שנדחו הן על ידי בית משפט זה והן על ידי בית המשפט העליון שדחה בקשות רשות ערעור על ההחלטות שניתנו בעניינו של החייב... הגשת הבקשה דנן מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט".

3.

בבית משפט זה ניתנו החלטות בהליכים נוספים, הרלוונטיות להליך מימוש הדירה, כדלקמן: ראשית, המבקש הגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא שבעיקרה נעתרה לבקשת המשיב 1, בנק איגוד לישראל בע"מ, להורות על החרגת הדירה מצו הקפאת ההליכים (ע"א 208/20). הערעור תלוי ועומד. בקשת עיכוב הליך מימוש הדירה עד למתן החלטה בערעור הנ"ל על ההחלטה להחריג את הדירה מצו הקפאת ההליכים – נדחתה בהחלטה של בית משפט זה מיום 23.2.2020 (רע"א 210/20, השופט נ' סולברג ), כדלקמן:

"יש ממש בטענות המשיבים לעניין דחיית הבקשה על הסף, אולם בנסיבות דייני בטענותיהם לגופם של דברים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי – קביעה עובדתית שלא נסתרה על-ידי המבקש – הדירה אינה נחוצה להפעלת החברות, ומימושה לא יפגע בהליך שיקומן. עיכוב הליך המימוש רק יגדיל את הנזק לנושים (הגדול ממילא), תחת להקטינו".

שנית, המבקש הגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 29.6.2020 לאישור מכר הדירה לרוכשים של הדירה, המשיבים 7-6 (להלן: הרוכשים ) (ע"א 4859/20) ולצדו הגיש בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה בדבר אישור מכר הדירה. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, כדלקמן (השופטת ד' ברק-ארז ;

מיום 28.7.2020):

"כידוע, הנטייה היא לעכב את ביצוען של החלטות המשליכות על פינוי מדירת מגורים, ובענייננו נוסף לכך גילו המבוגר של המבקש. עם זאת, בסופו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הגעתי למסקנה שונה. ראשית, אקדים ואומר, כי במידה רבה הבקשה דנן היא מעין בקשה 'לפתוח מחדש' את ההחלטה שניתנה בבית משפט זה לפני מספר חודשים, שבה נקבע כי אין לעכב את הליכי המימוש של הדירה. דבר לא השתנה מאז, מלבד התקדמותו של הליך המימוש באופן שיש בו להשליך על הסתמכות של צדדים שלישיים תמי לב. הצעת ההסדר שהוגשה כעת אינה מקובלת על כונסי הנכסים ועל הכונס הרשמי באשר היא אינה נותנת לשיטתם מענה לנושים אלה, ואף לא מובהר בה מדוע הוגשה אך בשלב זה בעת נעילת שער . כמו כן, הובהר שהגם שהמבקש מתגורר בדירה, יש משקל לכך שאינו משולל נכסים אחרים. לנוכח כל אלה, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור שהגיש, אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש חרף העובדה שמדובר בדירת מגוריו (ראו והשוו: ע"א 7909/15 לטין נ' פרימיום קרדיט מימון והשקעות בע"מ , פסקה 7 (22.12.2015))" (ההדגשות הוספו).

ביום 26.8.2020, נמחק הערעור הנ"ל ואישור מכר הדירה לרוכשים הפך חלוט. שלישית, המבקש הגיש בקשת עיכוב ביצוע על דחיית בקשתו ל"פדיון" הדירה באמצעות רוכש מטעמו. ביום 14.9.2020, דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע כי "מדובר בבקשה מופרכת וחסרת יסוד... הדירה כבר נמכרה באישור בית המשפט לאחר שבקשות שונות לעיכוב המכר, לרבות ערעורים לבית המשפט העליון, נדחו. הרוכש אף שילם חלק ניכר מהתמורה ולולא העובדה שהמבקש מתגורר בדירה המסירה הייתה כבר מבוצעת". המבקש הגיש בקשת רשות ערעור (רע"א 6532/20) ועיכוב ביצוע על ההחלטה הנ"ל, אשר נדחו ביום 21.9.2020 (השופט ד' מינץ ), כדלקמן:

"המבקש מחסיר עובדות מהותיות מבקשתו, ובכלל זה פירוט התגלגלות ההליך בבית המשפט המחוזי כמו גם החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה. על קצה המזלג יצוין כי בקשה לעיכוב הליכי הכינוס בדירת מגורי המבקש נדחתה זה מכבר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.2019, ובקשת רשות ערעור שהוגשה עליה נדחתה בהחלטת בית משפט זה מיום 23.2.2020 (רע"א 210/20). מכירת דירת המגורים לצד שלישי אושרה בהחלטת בית המשפט המחוזי כבר ביום 29.6.2020 וערעור שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה נמחק ביום 26.8.2020 (ע"א 4859/20).

בנסיבות האמורות, בדין נדחתה בקשת המבקש לפדיון הדירה באמצעות מוכר [צריך להיות: רוכש – ג'.ק.] מטעמו, כאשר כפי שציין בית המשפט המחוזי, הסכם המכר נחתם עם רוכשים אחרים אשר שילמו זה מכבר חלק ניכר מהתמורה, לאחר שנדחו בקשות שהגיש המבקש לעיכוב המכר".

טענות הצדדים

4.

המבקש פורש בבקשה טענות רבות לטעויות משפטיות בהחלטתו של בית משפט קמא, כאשר העיקריות שבהן הן טענות להעדר סמכות של בית משפט קמא לדון בהליכי מימוש המשכנתה וכן טענות בעניין זכויותיו לדיירות מוגנת. לעניין מאזן הנוחות, מפנה המבקש להלכה הפסוקה בדבר הנטייה הפסיקתית ליתן עיכוב ביצוע כדי למנוע פינויו של אדם המתגורר בדירת המגורים כדי למנוע נזק בלתי הפיך כתוצאה מכך. לא נעלמה מעיניי גם הבקשה להוספת נימוקים שהוגשה מטעם ילדיו של המבקש (בקשה מיום 13.12.2020).

5.

עמדת המשיבים 4-2, כונסי הנכסים שמונו למימוש דירת המבקש (להלן: כונסי הנכסים ) היא כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל החלטות קודמות לפיהן אין לעכב את הליך המימוש ומשום שאין הצדקה לעכב את ההחלטה. לטענתם, דין הבקשה להידחות גם לגופה מאחר שסיכויי הערעור אפסיים ומשום ששיקולי מאזן הנוחות הם לרעת המבקש, כפי שנקבע בהחלטה בע"א 4859/20. כונסי הנכסים מוסיפים כי עיכוב ההחלטה עלול לפגוע בנושה המובטח ובכלל נושיו של המבקש, שאין בכוחו של המבקש חדל הפירעון לרפא, שכן יש בו לסכן את מכר הדירה לרוכשים. עיכוב ההחלטה יפגע בנושים שכן החוב המובטח בנכס נושא ריבית ועיכוב בן מספר חודשים בפירעון החוב יגרע מהיתרה שתועבר לטובת נושיו הרגילים של המבקש. כמו כן, עיכוב המכר יפגע ברוכשים אשר הסתמכו על אישור המכר, רשמו הערת אזהרה לטובתם ונשאו בתשלום סך של 900,000 ש"ח לקופת הכינוס, פעלו לקבלת אישור של בנק מממן לתשלום יתרת התמורה וביכולתם להשלים את רכישת הדירה ולקבל את החזקה בה בסמוך לאחר שהדירה תפונה מהמבקש המחזיק בה. מנגד, פינוי הדירה הוא תוצאה הכרחית של הליך מימוש המשכנתה ופסק הדין החלוט בדבר אישור המכר. לטענתם, ההחלטה בדבר פינוי המבקש מהדירה בגמר הליך מימוש המשכנתה ולצורך מסירתה לרוכשים היא החלטה המאוחרת לפסק דין המורה על אכיפת המשכנתה ומינוי כונסי הנכסים ומאוחרת לפסק הדין בדבר אישור מכר הדירה. ההחלטה קיבלה את בקשת כונסי הנכסים למתן צו לפינוי הדירה לצורך ביצוע פסק הדין מיום 29.6.2020 בדבר אישור מכר הדירה לרוכשים. זו "החלטה אחרת" שתכליתה לאפשר את ביצוע פסק הדין החלוט בדבר אישור מכר הדירה לרוכשים. לכן על המבקש היה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה תוך שלושים ימים. המבקש הגיש ערעור עליה מבלי לקבל רשות לכך. כמו כן, ניתנו מספר החלטות של בית משפט העליון לפיהן אין לעכב את הליך מימוש הדירה. חרף כך, המבקש ממשיך לנסות ולעכב את הליך המימוש תוך "מיחזור" טענות שנדחו. הלכה למעשה, המבקש פועל לסכל ולסרבל את הליך מימוש המשכנתה על הדירה. לטענתם, הדבר נכון מקל וחומר כאשר על הפרק עומדת דחיית מועד הפינוי בלבד. בנוסף, לפי החלטת בית משפט קמא, המבקש יהא זכאי לדמי סידור חלוף לתקופה בת 18 חודשים בסך 5000 ש"ח לחודש בהם הוא יכול לשכור דירה. ברשות המבקש נכסים נוספים בהם הוא יכול להתגורר: המבקש הוא בעליה של דירה נוספת וכן למבקש מחצית הזכויות בדירה שלישית. המשיב 1, המשיב 8 (כונס הנכסים הרשמי) והרוכשים מצטרפים לאמור בעמדת כונסי הנכסים ומנימוקיהם.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. מבלי לטעת מסמרות לעניין סיכויי הערעור (אשר נראה לכאורה כי אינם גבוהים), ובהתחשב במעמד הבכורה שניתן לשיקולי מאזן הנוחות, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש על אף העובדה שמדובר בדירת מגוריו. כפי שנקבע בהחלטות קודמות של בית משפט זה (בפסקה 3 לעיל), גם הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע מטרתה 'לפתוח מחדש' החלטות קודמות ורבות שניתנו בבית משפט זה ובבית משפט

קמא, אשר קבעו כי אין לעכב את הליכי המימוש של הדירה. מקובלת עליי טענת המשיבים, כי נראה כי המבקש נוקט מגוון של הליכים כדי לעכב ככל הניתן את הליך מימוש המשכנתה על הדירה ואף לסכלו. בהסתמך על החלטה חלוטה לאישור מכר הדירה, נכרת הסכם מכר לרכישת הדירה עם הרוכשים – צדדים שלישיים תמי לב שפעלו מתוך הסתמכות על אישור מכר הדירה. יוער, כי ברשות המבקש נכסים נוספים כך שהוא לא ייוותר ללא קורת גג (השוו: רע"א 3518/10 שופר נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (6.9.2010) (" גם כאשר מדובר בבית מגורים חובה על בית המשפט ליתן דעתו לשאלה האם המשך הליכי המימוש ופינוי המבקש ומשפחתו עלולים להביא לכך שהמבקש ייוותר ללא קורת גג. הרושם המתקבל מן החומר הוא כי במקרה של המבקשת ומשפחתה אין חשש כאמור "); ע"א 2752/14 גיא נ' הנאמן לנכסי המבקש , פסקאות 12-11 (18.8.2014)).

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 4-2 בסך 4,000 ש"ח.