רע"א 210/20 גבריאל בן גלים נ. בנק איגוד לישראל

1.

ביום 8.10.2019 ניתן צו הקפאת הליכים בעניינן של המשיבות 6-4, והמשיבים 8-7 מונו נאמנים על נכסיהן (להלן: הנאמנים ). המבקש הוא בעל מניות במשיבות 5-4. המשיב 1 (להלן: הבנק ) ביקש להחריג מן הצו את דירת מגוריו של המבקש, בשל משכנתא הרשומה לטובתו על הזכויות בה. מאוחר יותר טען גם המשיב 2 לשעבוד שנרשם לטובתו על הזכויות בדירה, וביקש למנות את בא-כוחו כונס נכסים לצד בא-כוח הבנק. ביום 2.12.2019 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הבנק, התיר לפעול לשם מימוש הדירה ומינה את בא-כוח הבנק ואת הנאמנים כונסי נכסים. בד בבד קבע דיון ליום 1.3.2020, לשם הכרעה בטענותיו של המשיב 2.

2.

ביום 16.12.2019 הגיש המבקש 'בקשה לעיכוב הליכי כינוס דירת מגוריו'. בבקשתו הלין המבקש על כך שבקשת המימוש התקבלה מבלי שנתבקשה תגובתו, בניגוד להסכמה דיונית בין הבנק לבינו, לפיה לא תוגש בקשה למימוש הדירה לפחות עד ליום 31.12.2019. כמו כן טען, כי חובו האישי כלפי הבנק נאמד בסך של כ-185,000 ₪ בלבד, בעוד חובן של המשיבות 5-4 הוא חוב עסקי שאינו מצדיק לפנותו מדירת מגוריו, בטרם התבהרה התמונה באשר לסיכוי לגבש הסדר נושים מוסכם. בו ביום נדחתה בקשת המבקש, ונקבע כדלקמן:

"הבקשה אינה מגלה עילה לעיכוב מימוש דירת המגורים. הדירה ממושכנת לא רק להבטחת חוב אישי של בעל המניות בסכום של 185,000 ש"ח אלא גם להבטחת חובות החברות 1 ו-2 לבנק, חוב המסתכם בסכום העולה על 1.7 מיליון ש"ח. נכס זה אינו נחוץ לצורך הפעלת החברות ומימושו לא יפגע בהליך השיקום של החברות. אשר על כן הבקשה נדחית".

3.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה מבוקש להורות על עיכוב הליך מימוש הדירה, עד למתן החלטה סופית בערעור שהגיש המבקש על ההחלטה להחריג את הדירה מצו הקפאת ההליכים (ע"א 208/20). לטענת המבקש, מימוש דירת מגוריו כבר עתה יסב לו נזק בלתי-הפיך, ויפגע בהליך הקפאת ההליכים. נטען, כי "ככל שימשכו כנגדו הליכי הפינוי ומימוש דירתו, למבקש לא יהיה פנאי ואף לא תמריץ להמשיך ולהקדיש את מלוא מרצו וזמנו להשגת המטרות נשוא הליך ההקפאה" (סעיף 36.4 לבקשה).

4.

הבנק, הנאמנים והכנ"ר, טענו בתשובותיהם כי דין הבקשה להידחות – על הסף ולגופה. על הסף – שכן בקשת המבקש לבית המשפט המחוזי היתה לעיכוב הליכים (מתוך שאיפה לגבש הסדר נושים), ולא לעיכוב ביצוע (מתוך כוונה להגיש ערעור על ההחלטה להחריג את דירתו מן הצו). טענותיו של המבקש לעניין סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות שבין הצדדים נטענות אפוא עתה לראשונה, מבלי שנטענו קודם לכן לפני בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, היה על המבקש להגיש בקשה מתאימה במסגרת הערעור עצמו. כמו כן נטען, כי דין הבקשה להידחות לגופה. המבקש אינו כופר במשכנתא הרשומה לטובת הבנק, ועד כה – בחלוף כחצי שנה ממועד תחילת ההליכים – טרם הניח הצעה קונקרטית לפרעון חובותיו לבנק. דירת מגוריו של המבקש היא דירת פנטהאוז יוקרתית, ששוויה מוערך בכ-4 מיליון ₪. סכום כסף זה יש בו כדי לכסות את החובות המובטחים, ולהותיר סכום נוסף לטובת נושים נוספים. מנגד, דווקא עיכוב מימוש הדירה הוא שיפגע בהליך השיקום, שכן ריבית הפיגורים הגבוהה שגובה הבנק בהתאם לחוזה ההלוואה, 'נוגסת' בכל יום שעובר בחלקם של הנושים הבלתי-מובטחים.

5.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. יש ממש בטענות המשיבים לעניין דחיית הבקשה על הסף, אולם בנסיבות דייני בטענותיהם לגופם של דברים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי – קביעה עובדתית שלא נסתרה על-ידי המבקש – הדירה אינה נחוצה להפעלת החברות, ומימושה לא יפגע בהליך שיקומן. עיכוב הליך המימוש רק יגדיל את הנזק לנושים (הגדול ממילא), תחת להקטינו.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.