רע"א 8368/07ניקולאי אורלוב נ. ערן סורוקר

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא, השופט י' טמיר), בה הורה על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן נגד המשיב לטובת המבקש.

2.המשיב הוא אחד מבעלי מקרקעין אשר חתמו ביום 19.1.91 על "הסכם קומבינציה" עם קבלן. לפי הסכם הקומבינציה, ייבנו על המקרקעין 76 דירות, אשר מתוכן 26 יהיו בבעלות בעלי המקרקעין וה-50 הנותרות בבעלות הקבלן. מתוך 26 הדירות שהוקצו לבעלי המקרקעין היה חלקו של המשיב - 3 דירות. בתאריך 6.11.96 נחתם הסכם בין המבקש למשיב, לפיו מכר המשיב למבקש את זכויותיו באחת מהדירות (להלן: חוזה המכר ). סעיף 4.1 לחוזה המכר קבע כי המשיב מתחייב לרשום את הזכויות בדירה על שם המבקש, לאחר השלמת הליכי הרפרצליציה ורישום הבית כבית משותף. הסעיף קבע עוד, כי הרישום יבוצע תוך שלוש שנים ממסירת החזקה בדירה "בכפוף לכל עיכוב ו/או שיהוי שאינו בשליטת המוכר, ולרבות עיכוב בשל הליכי רישום הרפרצלציה, או רישום הבית המשותף... וכל עיכוב אחר שאינו בשליטת המוכר, או שנמצא באחריות הקבלן". בתאריך 15.12.96 קיבל המבקש חזקה בדירה.

3.בין הקבלן לבין בעלי המקרקעין התגלעו חילוקי דעות בעניינים שונים ואלו הובילו להתדיינות משפטית. אין צורך כי ניכנס לפרטי המחלוקת. די אם נציין, כי ביום 25.1.01 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' קלינג), אשר הכריע בשורה של נושאים לגביהם התגלעה המחלוקת. בין השאר, הורה בית המשפט לקבלן לרשום את זכויות בעלי הקרקע על דירותיהם בלשכת רישום המקרקעין (פיסקה 12 לפסק הדין). הקבלן לא קיים חלק זה של פסק הדין. בתאריך 29.8.01 הגישו בעלי המקרקעין לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות הקבלן לשם השלמת הליכי הרישום. הבקשה נדחתה מנימוקים שונים, תוך שבית המשפט התיר לבעלי המקרקעין להגיש בקשה נוספת בה יינתן מענה לנקודות שונות ויצוינו מקורות המימון של פעולות הכונס. בעלי המקרקעין לא הגישו בקשה נוספת למינוי כונס. כתוצאה מכך, לא הושלמו הליכי הרישום והמשיב לא העביר את הזכויות בדירה על שם המבקש.

4.ביום 13.1.04 הגיש המבקש לבית משפט השלום תביעה בה עתר, כי יינתן צו עשה המורה על אכיפת חוזה המכר. כמו כן, תבע המבקש פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. המשיב טען להגנתו, כי כל עוד לא נרשם הבית כבית משותף והושלמו הליכי הרפרצלציה אין הוא יכול להעביר את הזכויות בדירה על שם המבקש. לטענתו, הקבלן הוא היחיד היכול לבצע את הרישום והרפרצלציה וכל עוד אינו ממלא את חובתו זו מדובר בעיכוב שאינו תלוי בו ועל כן, לפי חוזה המכר, מושעה חיובו להעביר את הזכויות על שם המבקש. בהחלטת בית משפט השלום מיום 25.8.05 (כבוד השופט א' חזק) הועבר התיק לבית המשפט המחוזי מטעמים של סמכות עניינית. בפסק הדין שניתן ביום 15.4.07 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) את התביעה. נקבע, כי אכן לא ניתן להעביר את הזכויות בדירה ללא השלמת הליכי הרישום על ידי הקבלן, אולם על המשיב מוטלת החובה לפעול להשלמת ההליכים על ידי הגשת בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות הקבלן. בית המשפט הוסיף וחייב את המשיב בפיצוי בסך 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 7983/07). כמו כן, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, לגבי הרכיב המחייב אותו לפנות בבקשה למינוי כונס נכסים.

5.בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא, השופט י' טימור) נענה, בהחלטה מיום 26.7.07, לבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע, כי סיכויי הערעור מצדיקים את עיכוב הביצוע. כמו כן נקבע, כי מילוי החיוב שבפסק הדין עלול לגרום למשיב נזק בלתי הפיך אם יתקבל ערעורו, בעוד שנזקו של המבקש מוגבל הוא, שכן לא הוכח שהעיכוב ברישום גורם לו נזק ממון. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור קלושים הם, לאור העובדה שמדובר בפסק דין המורה למשיב לקיים התחייבות שנטל עליו בחוזה המכר. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, אשר אינו יכול למכור את דירתו על אף שהוא מעוניין בכך.

6.כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטה בעניין סעד זמני, ובכלל זאת החלטה אודות עיכוב ביצוע (רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (לא פורסם, 21.1.07), פיסקה 11). איני סבור שיש מקום לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. ככלל, הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע מורכבת משיקלול ואיזון בין שני רכיבים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות ( ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני (לא פורסם, 10.12.06), פיסקה 7). אין כמובן מקום להעמיק בשלב הנוכחי בשאלה מהם סיכויי הערעור במקרה דנא. עם זאת, ניתן לקבוע כי אין הם מבוטלים. השאלה שביסוד המחלוקת הינה האם חוזה המכר בין הצדדים מחייב את המשיב לנקוט מהלך של בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות הקבלן בפרויקט. שאלה זו, הקשורה לפרשנות החוזה, אינה פשוטה וראוי שהשגותיו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד תישמענה. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. פסק הדין מטיל על המשיב, שחלקו במקרקעין אינו גדול, חובה לפעול למינוי כונס נכסים לצורך הטיפול ברישום של כל המקרקעין. מהלך כזה כרוך בטירחה ובהוצאות רבות. לא ניתן להתעלם אמנם גם מאי הנוחות ומההכבדה הנגרמת למבקש, במיוחד אם בכוונתו למכור את הדירה, אולם במאזן בין נזקי שני הצדדים נוטה הכף לטובת המשיב, מה גם שעל נזקיו של המבקש (אם וככל שיוכיחם) עומדת לו תרופה של פיצויים.

הבקשה נדחית איפוא בלא שהמשיב נדרש להשיב. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.