ע"פ 10221/06 פיראס ג'ורן נ. מדינת ישראל

המערערים הורשעו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט זכריה כספי, ביום 11.9.2006) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, הצתה וחבלה בנסיבות מחמירות. בית-המשפט מצא כי המערערים קשרו קשר להצתת מרפאת השיניים של המערער 2, על מנת לזכות במרמה בדמי הביטוח. עוד ננמא כי הפיצוץ והדליקה שנגרמו בשל מעשיהם, גרמו לפגיעתם של השכנים, בני משפחת נהרי שהתגוררו בדירה הסמוכה, וכן לנזק כבד לרכוש. בית-המשפט גזר על המערערים עונש של שבע שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב גם בתשלום פיצוי לבני המשפחה שנפגעו בסכום של 75,000 ש"ח.

בקשתם הראשונה של המערערים לעיכוב ביצוע העונש (מיום 11.12.2006) נדחתה על-ידי השופט גרוניס בהחלטתו מיום 14.12.06. בהחלטתו, התייחס השופט גרוניס לעונש המאסר בלבד. בקשתם השנייה של המערערים לעיכוב ביצוע העונש (מיום 2.1.2007) התייחסה לעונש המאסר בלבד ונדחתה אף היא על-ידי השופט גרוניס בהחלטתו מיום 10.1.2007. כעת מונחת בפני בקשה מטעם המערער 2 לעיכוב ביצועו של תשלום הקנס בלבד.

בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המערערים, אשר טענו כי מצבם הכלכלי הקשה יקשה עליהם לשלם את מלוא סכום הפיצויים במועד, וקבע כי עליהם לשלם סכום של 30,000 ש"ח

בתוך 30 יום מיום גזר-הדין (30.10.06) וכי יתרת הפיצוי תשולם לבני המשפחה שנפגעו בתוך חמישה חודשים ממועד זה. בבקשתו, מציין המערער 2 כי הוא מרצה כעת את עונש המאסר שנגזר עליו, כי אין ביכולתו לשלם את יתרת הסכום, וכי ממילא חשבונו נמצא ביתרת חוב של 49,486 ש"ח. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, גורסת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף היות שהמערער 2 לא צירף את בני משפחת הררי, הם הזוכים בתשלום, כמשיבים לבקשה, כנדרש לשם עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים. שנית, לאור העבירות שביצעו והנזקים הכבדים להם גרמו על-פי קביעת בית-המשפט המחוזי, טוענת המשיבה כי גם לעניין תשלום הפיצויים, די באיזון בו נקט השופט גרוניס בהחלטותיו, לפיו עונש המאסר לא יעוכב,

אך הערעור יישמע בהקדם. עוד מדגישה המשיבה את העובדה שהשופט גרוניס בחר שלא להתייחס בהחלטתו לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי.

עיינתי בטענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מכוח סעיף 77(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק ) נתונה לבית-המשפט סמכות לחייב אדם שנמצא אשם במשפט פלילי בתשלום פיצויים. על אף שחיוב זה הוא חלק-מגזר הדין במשפט פלילי, הוא בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים (ראו דעת הרוב ברע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418). לאור הוראתו של סעיף 78 לפיה "חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא, לענין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו", קבעו בתי-המשפט כי על המבקש עיכוב ביצוע של רכיב זה, לצרף את הזוכה בתשלום על-פי גזר-הדין כמשיב בבקשתו, וכי אי צירוף שכזה מצדיק את דחייתה של הבקשה על הסף (ע"פ 5636/98 נחום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 22.7.1999); ע"פ 8002/03 סמוילוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 23.8.2004); ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 15.11.2005, להלן: עניין מקייבסקי )). לבקשה הנדונה לא צורפו בני משפחת נהרי כמשיבים, ודי בטעם זה כדי לדחותה.

גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. כאמור, הפיצוי לפי סעיף 77 הוא בעל מאפיינים אזרחיים, ולכן גם השיקולים לעניין עיכוב ביצוע תשלום הפיצוי שואבים מן השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק-דין כספי בהליך אזרחי. לעניין זה, יעוכב ביצועו של פסק-דין בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכוייו של המבקש לזכות בערעור הם טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע (ראו למשל: ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (טרם פורסם, ניתן ביום 27.1.2007); ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני (טרם פורסם, ניתן ביום 10.12.2006); ע"א 7886/06 רענן נ' חיג'אזי (טרם פורסם, ניתן ביום 20.11.2006); ע"א 5321/03 אדרי נ'

כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, ניתן ביום 8.7.03) ). בנסיבות המקרה שלפנינו, נראה לי כי שני התנאים אינם מתקיימים. לעניין סיכויי הערעור, יפים בעיני השיקולים שפורטו בהחלטתו הראשונה של השופט גרוניס. לעניין מאזן הנוחות, ככלל, הנזק שיגרם למבקש כתוצאה ממימושו של חיוב כספי אינו בלתי הפיך על-פי רוב. לכן, על המבקש להראות כי אם יזכה בערעורו, לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מן המשיב (בש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פרייזן , פ"ד מה(5) 499, 504). בענייננו, תומך המבקש את בקשתו בנימוק אחד בלבד, והוא חסרון הכיס שלו. לעניין זה כבר נפסק כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול לצרכי הכרעה בדבר עיכוב ביצועו של פסק-דין כספי (ראו עניין מקייבסקי ; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405); יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 859).

מן המקובץ עולה כי דין הבקשה להידחות. המבקש יעביר את מלוא סכום הפיצוי בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי בתוך 14 ימים. התשלומים ישאו ריבית והצמדה ממועד התשלום שנקבע בפסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל.