ע"פ 4920/12 דוד מוריאידי נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי כספי ותשלום קנס שהושתו על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ח' כבוב, ד"ר ד' אבניאלי ו-מ' יפרח), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על פסק הדין.

1.

ביום 12.1.2012 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1016/09) בריבוי עבירות של החזקת מקום לשם זנות, ניהול בית בושת, סרסרות לזנות, קשירת קשר לביצוע סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (גרימה לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר לשם עיסוק בזנות), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, כליאת שווא, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, עיכוב דרכון ואיסור הלבנת הון, הכל כחלק מרשת בין לאומית של סחר בנשים למטרות זנות שלמבקש היה תפקיד בכיר בה. על המבקש נגזרו ביום 10.5.2012 עונש של עשר שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ושנתיים מאסר מותנה, וכן הוא חוייב בתשלום פיצוי לתשע מתלוננות (המשיבות 2-10 בהליך דכאן, להלן:

המתלוננות ) בסך של 10,000 ש"ח לכל אחת ובתשלום קנס כספי בסך של 100,000 ש"ח או 350 ימי מאסר תחתיו.

2.

ביום 24.6.2012 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על הכרעת דינו של בית משפט קמא ויחד עם ערעורו הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין ככל שהוא נוגע לפיצוי הכספי ולקנס שבהם חויב, עד להכרעה בערעור. המבקש טוען כי אין ביכולתו לשלם את סכום הפיצוי והקנס שהושתו עליו, בשל היותו אסיר ובשל שהותו הממושכת במעצר טרם מאסרו. עוד טוען המבקש כי רוב המתלוננות מתגוררות באוקראינה ועל כן לטענתו סכום הפיצוי לא יושב אליו גם אם תבחר ערכאת הערעור להתערב ברכיב זה של גזר הדין. בשל כך, טוען המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו כיוון שתשלום הפיצוי יגרום לו נזק בלתי הפיך. לבסוף מציין המבקש כי נוכח היקפו של התיק הוא טרם הגיש נימוקי ערעור מפורטים ועל כן הוא מבקש לעכב בשלב זה את תשלום הרכיבים הכספיים עד לאחר הגשת נימוקיו.

3.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מתנגדת לבקשה וטוענת כי על פי פסיקתו של בית משפט זה פיצוי שנפסק בהליך פלילי דינו כפסק דין אזרחי, ועל כן התנאים לעיכוב ביצוע תשלומו דומים לתנאים המצטברים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי, כלומר: סיכויים טובים לקבלת הערעור ונטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש במובן זה שאם לא תתקבל בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך ובענייננו, כך טוענת המשיבה, יישומם של תנאים אלו מוביל למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, נימוקי הערעור טרם הוגשו ועל כן קשה להעריך את סיכויי הערעור. שנית, טוענת המשיבה, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנזק שייגרם למבקש מתשלום הפיצוי הוא הפיך ועל כן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. כמו כן, מוסיפה המשיבה כי יש לדחות את טענותיו של המבקש כי אין ידו משגת לשלם את סכום הפיצוי בשל היותו אסיר, כיוון שכבר נפסק כי מצבו הכלכלי של מבקש אינו מהווה כשלעצמו שיקול לעניין עיכוב ביצוע של פסק דין כספי. באשר לטענותיו של המבקש כי גם אם יבחר בית משפט זה להתערב בסכומי הפיצוי, לא יושב לו כספו בשל מקום מגוריהן של המתלוננות, טוענת המשיבה כי המבקש לא הניח כל תשתית עובדתית לטענה כי רוב המתלוננות אכן מתגוררות באוקראינה וממילא לא הובא כל נימוק מדוע עובדה זו תמנע ממנו לגבות את כספו בחזרה אם יתקבל ערעורו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי כאשר אלו פני הדברים באשר למאזן הנוחות, עמדת הפסיקה היא כי אין צורך להידרש לסיכויי הערעור וניתן לדחות את הבקשה. באשר לקנס טוענת המשיבה כי אין כל חשש שסכום הקנס שישולם למדינה לא יושב למבקש אם יתקבל הערעור וכן היא מציינת כי עיכוב ביצוע תשלום הקנס אינו עולה בקנה אחד עם הרציונאל שביסוד סעיף 377ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בדבר הפקדת כספי קנסות על עבירות סחר בבני אדם בקרן ייעודית שהוקמה למטרה זו.

4.

דין הבקשה להידחות.

בית משפט זה קבע לא אחת כי חיובו של אדם שהורשע בפלילים בפיצוי כספי הוא בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים אף שהוא נכלל בגזר הדין וקבוע בגדרי סעיף 77 לחוק העונשין (ראו: רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418, 456-465 (2002); ע"פ 7957/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (טרם פורסם, 23.9.2008)). בהתאם לכך ועל רקע הוראת סעיף 78 לחוק העונשין, השיקולים לעניין עיכוב ביצוע רכיב הפיצוי נגזרים מן השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בהליך אזרחי ועל המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו: ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2007); ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (לא פורסם, 10.1.2008)).

בענייננו טרם הוגשו נימוקי ערעור מפורטים, אך משהמבקש לא הניח כל תשתית לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו אין הצדקה להיענות לבקשה ולו מטעם זה. המבקש לא הוכיח כי כתוצאה מתשלום הפיצוי והקנס ייגרם לו נזק בלתי הפיך במובן זה שאם יתקבל ערעורו הוא לא יוכל להיפרע מהמתלוננות את סכום הפיצוי (גם אם אכן חלקן מתגוררות כיום באוקראינה), וברי כי הקנס יושב לו במקרה כזה (על כך שככלל אין מעכבים תשלום קנסות ראו: ע"פ 6421/08 אבו רויס נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (לא פורסם, 22.7.2008)). מצבו הכלכלי של המבקש אין בו כשלעצמו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע תשלום הפיצוי והקנס (ראו: ע"פ 792/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (לא פורסם, 14.2.2008); ע"פ 4691/08 מג'ארי נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (לא פורסם, 18.6.2008)) מה גם, שהמבקש טען לגבי מצבו הכלכלי בלא שביסס את הטענה כנדרש. לכך יש להוסיף כי סעיף 377ה לחוק העונשין קובע כי קנס שהוטל על מבצע עבירת סחר בבני אדם לפי סעיף 377א לחוק, יופקד בקרן שתשמש לפיצוי נפגעי עבירות סחר בבני אדם, שיקומם, טיפול בהם והגנה עליהם, ועל כן בצדק טענה המשיבה כי עיכוב ביצוע תשלום הקנס אינו הולם את תכלית החוק.

אשר על כן, הבקשה נדחית.