ע"פ 7957/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 20.8.07, בשעת ערב, פגש המערער את נאדל זאיט (להלן: המתלונן), כשהוא הולך ביחד עם אחר ברחוב בישוב ג'סר א-זרקא. לפתע, ועל רקע סכסוך קודם בין משפחותיהם, שלף המערער סכין ודקר את המתלונן בגבו, בזרועו ובאמתו הימנית. בעקבות כך הובהל המתלונן לבית חולים שם אושפז.

המערער הודה בעובדות האמורות, והואיל והיה קטין בשעה מעשה (יליד חודש אוגוסט 1990), הורה בית המשפט על הכנתו של תסקיר מבחן. משזה הוגש, הוחלט להרשיע את המערער בעבירת של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לתשעה חודשי מאסר, שנים עשר חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי במערער התחולל שינוי כתוצאה מתהליך טיפולי משמעותי וממושך בו שולב, ושירות המבחן סבור כי השמתו בשלב זה מאחורי סורג ובריח עלולה להיות כרוכה בנזק רב. לפיכך, הוצע בחודש אוגוסט 2008 להורות על אחזקת המערער בהוסטל למשך שנה או להסתפק בגזירתו של מאסר בו יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שרות.

נסיבות המקרה עליו נקרא המערער לתת את הדין קשות הן, באשר מדובר במי שחרף גילו הצעיר, שלף סכין ונעץ אותה פעם אחר פעם בגופו של אחר. אירוע זה עלול היה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה, והואיל ומדובר בתופעה שאנו נתקלים בה בשנים האחרונות בתדירות גוברת, שוב אין מנוס מלהורות על כליאתם של אלה החוטאים באלימות, הן כדי לגמול להם על הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בנשק ל"חיסול-חשבונות", והן כדי להרתיע את הרבים. עם זאת, עניין לנו עם שהיה בזמן ביצוע העבירה קטין, ובסמוך לכך הועבר להוסטל, הרחק מבני משפחתו, שם הוחזק עד היום. אכן, שהותו באותו מסוד ידעה עליות ומורדות, אולם התמונה הכללית הנה חיובית, ומתוך תסקירו האחרון של שרות המבחן עולה, כי המערער נוטל אחריות למעשיו ומגלה הבנה לנזק שגרם לקורבן. לפיכך, סבר השרות, כי המערער היה עשוי להפיק תועלת מהמשך שהייתו בהוסטל, אולם נוכח גילו ה"מתקדם", אין מסגרת זו יכולה עוד לקלוט אותו.

בנסיבות חריגות אלו - העובדה שהמערער עבר תהליך טיפולי ממושך, והשינוי המסתמן בהתנהגותו - ולאור ההשקפה הנוהגת לפיה יש להעדיף בעניינם של קטינים שיקולי טיפול ושיקום, באנו לכלל מסקנה כי נזקה של כליאת המערער מאחורי סורג ובריח, עולה לאין שיעור על התועלת שבה. לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל על 6 חודשים, ובה ישא המערער בדרך של עבודות שרות, כפי שקבע הממונה על העבודות בחוות דעתו מיום 21.3.09. חלקיו האחרים של גזר הדין – יעמדו בעינם, ותחילת ביצוע העבודות יהיה ביום כ"ח בניתן התשס"ט (22.4.09).

נוכח החשש העולה מחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אנו טורחים להדגיש באוזני המערער, כי אי-ביצוע העבודות או אי-עמידה בתנאים, עלולים לגרום לכך שהוא ישא במאסרו במתקן כליאה.