פרטי ההליך
החלטה בתיק ע"פ 6338/23
בבית המשפט העליון
ע"פ 6338/23 -
ג'
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1. ראובן דדון
2. עוז דדון
3. רועי דדון
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. עיזבון המנוח
בקשה לעיכוב ביצוע רכיב
תשלום הפיצויים בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 3.7.2023, בתפ"ח
42980-08-18, שניתן על-ידי כבוד השופטים: י' ליפשיץ, ג' ציגלר וש' מנדלבום
בשם המבקשים:
עו"ד א' בר עוז; עו"ד נדיר
בראנסי; עו"ד צאלח אבו עמשה
החלטה
1.המבקשים, אב ושני ובניו, הורשעו לאחר שמיעת ראיות ברצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנוסחם טרם תיקון מספר 137; עבירות נשק בצוותא (החזקה, נשיאה והובלה) לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא, 144(ב) רישא וסיפא ו-29 לחוק העונשין; וניסיון רצח בצוותא לפי סעיפים 305(ב) ו-29 לחוק העונשין.
הכרעת הדין בעניינם של המבקשים אוחזת 276 עמודים. בתמצית שבתמצית יסופר, כי המבקשים הורשעו בכך שביום 5.10.2017, בעקבות סכסוך אלים שהחל יום קודם במועדון, השלושה ניהלו מרדף אחר המנוח ואחרים, ובסופו ירו ודקרו במנוח ונמלטו מהמקום. סמוך לאחר מכן, נפטר המנוח מפצעיו.
בית המשפט גזר על כל אחד מהמבקשים מאסר עולם החופף למאסרים בגין עבירות הנשק וניסיון הרצח; וכן פיצויים לטובת עזבון המנוח בסכום של 100,000 ₪ לכל אחד (300,000 ₪ סה"כ). נקבע כי הפיצויים ישולמו ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.12.2023, והיתרה בכל חודש עוקב.
2.המבקשים הגישו ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין (התבקשה ארכה להגשת נימוקי ערעור מפורטים) וכן עתרו לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים שהושת עליהם, למצער עד להגשת נימוקי הערעור.
בבקשה נטען כי קיים סיכוי ממשי לקבלת הערעור, זאת בהינתן שהמבקשים הורשעו בעיקר על יסוד ראיות נסיבתיות, כשהמרכזית שבהן היא סרטון וידאו שתיעד את האירוע אך לא ניתן לראות בו את פני המצולמים. נטען כי חברי המותב בהליך קמא היו חלוקים בדעותיהם אם ניתן לזהות את המבקשים כאנשים המצולמים בסרטון, ואף בבית משפט זה הובעה דעה לפיה שאלת הזיהוי בתיק "אינה פשוטה כלל ועיקר" (השופט א' שטיין בבש"פ 4320/21 מיום 27.7.2021). עוד נטען, בין היתר, כי הראיות הפורנזיות (DNA) יוצרות ספק באשמת המבקשים, וכי בית משפט קמא חרג מסמכותו בכך שקבע חזית וראיות חדשות שלא הונחו במהלך פרשת התביעה ולא נתן למבקשים הזדמנות נאותה להתגונן.
במישור מאזן הנוחות נטען, בין היתר, כי העובדה שסכום הפיצויים ישולם מ"כיס אחד" מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות להיעתר לבקשה; כי במהלך ניהול המשפט הארוך מצבם הנפשי או הבריאותי של המבקשים התדרדר; הם לא התפרנסו מיום מעצרם; ובעוד שתשלום הפיצוי יפגע באופן בלתי הפיך במשפחתם ולא יוחזר, עיכוב ביצוע התשלום עד להכרעה בערעור לא יפגע בתכלית פיצוי שכן בנסיבות המקרה דנן אין בפיצוי משום הטבת נזק.
המדינה וב"כ עיזבון המנוח מתנגדים לעיכוב תשלום הפיצוי.
3.דין הבקשה להידחות.
לא פעם הובהר בפסיקה, כי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים שנפסקו כחלק מהליך פלילי נבחנת על פי אמות המידה הנהוגות לגבי עיכוב ביצוע של חיוב כספי אזרחי (ע"פ 7957/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (23.9.2008); ע"פ 919/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (28.5.2014(; ע"פ 4549/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (19.9.2023)). בקשת המבקשים אינה עומדת באמות מידה אלו.
אשר לסיכויי הערעור כפי שעולה מהבקשה שלפניי – מובן כי לא אקבע מסמרות בנושא אך לצורך הבקשה דנן אציין כי בית משפט קמא הרשיע את המבקשים פה אחד, וגם חבר ההרכב (השופט מנדלבום) שלא סבר שניתן לבסס הרשעה על סמך זיהוי המבקשים בסרטון, קבע כי אשמתם הוכחה מעבר לכל ספק סביר על בסיס מארג נרחב של ראיות. מכל מקום, לא מצאתי להמתין עד להגשת נימוקי ערעור מפורטים שכן ממילא יש לשים את המשקל על שיקולי מאזן הנוחות. טענות המבקשים בהקשר זה ל"נסיבות מיוחדות וחריגות" נטענו בעלמא ואינן מצדיקות את עיכוב התשלום. לא למותר לציין כי בית משפט קמא הורה כי הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים החל מחודש דצמבר 2023, ויש בכך מענה מסוים לטענות המבקשים, הגם שככלל, מצב כלכלי אינו מהווה כשלעצמו שיקול בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין כספי.
4.סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ט"ז בחשון התשפ"ד (31.10.2023).
ש ו פ ט