ע"פ 4549-23 ע"פ 4549-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצוי שהושת על המבקש בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ע' קובו, מ' קרשן ו-מ' גרינברג) בתפח"ע 34018-06-22 מיום 4.5.2023.

2.המבקש הורשע ביום 21.12.2022 בעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ומעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק; בנסיבה המנויה בסעיף 345(א)(3) לחוק, דהיינו – בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים. בגזר-דינו הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש עונש מאסר בפועל בן 4 שנים בקיזוז ימי מעצרו; מאסר על-תנאי בן 15 חודשים; מאסר על-תנאי בן 8 חודשים; ופיצוי למשיב 2, נפגע העבירה, על סך של 75,000 ש"ח. סכום של 40,000 ש"ח מתוכו, הועבר בו-ביום מתוך פיקדונו של המבקש; וביחס ליתרת הפיצוי נקבע כי המבקש ישלמה בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 3.9.2023 (להלן: רכיב הפיצוי או יתרת הפיצוי).

3.המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי; וכן הגיש ביום 3.9.2023 בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצוי, היא הבקשה שלפניי. בבקשתו טוען המבקש, בין היתר, כי יש לעכב את תשלום הפיצוי עד להכרעה בערעור, מן הטעם שסיכויי הערעור ביחס לרכיב הפיצוי "אינם משוללי יסוד", בשל ההסכמה הנטענת של הקטין נפגע העבירה לביצוע המעשים כלפיו, המצדיקה את הפחתת הפיצוי; ולנוכח מדיניות הפיצוי ביחס לעבירה שמהווה "מעידה חד פעמית", כבעניינו. עוד טוען המבקש כי מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר את תשלום יתרת הפיצוי; וכי הימנעות מעיכוב ביצוע יתרת הפיצוי תגרום להצטברות חוב אשר תקשה על השתלבותו בחברה עת שחרורו ממאסר.

מנגד, המשיבה 1 טוענת, בין היתר, כי המבקש לא ביסס את בקשתו על תשתית עובדתית שלפיה הוא יתקשה בהשבת סכום הפיצוי אם יתקבל הערעור; ולא הוכיח קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה. עוד נטען, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בין השאר, משום שגזר הדין מבוסס היטב על האמור בתסקיר נפגע העבירה. כן מציינת המשיבה 1, כי יש להעלות טענות בדבר קושי כלכלי, ככלל, לפני המרכז לגביית קנסות.

המשיב 2 מדגיש כי מטרת הפיצוי היא מתן סעד מהיר לנפגע העבירה; כי תשלומו באופן מיידי ורציף נחוץ לתהליך שיקומו; וכי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מצדיק כשלעצמו את עיכוב ביצוע רכיב הפיצוי.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.כידוע, רכיב הפיצויים לנפגע עבירה הוא בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים. לפיכך, על המבקש לעכב תשלומו, להוכיח את קיומם של התנאים לעיכוב ביצוע פסק-דין כספי בהליך אזרחי, קרי – כי סיכויי הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר בין התנאים הנ"ל, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ראו, מני רבים: ע"פ 517/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 6 (24.1.2019); ע"פ 3887/16 אל האדי נ' מדינת ישראל, פס' 3 (26.6.2016)). אשר לשיקולי מאזן הנוחות – המהווה את אבן הבוחן המרכזית בבקשות לעיכוב ביצוע פסק-דין כספי, כבענייננו (ראו, למשל: ע"א 4727/19 אבו מנה נ' ראוף, פס' 5 (31.7.2019); ע"א 6273/19 אלטר נ' בן אבו, פס' 13-12 (2.12.2019)) – נקבע כי נקודת המוצא היא שמימוש חיוב כספי אינו יוצר, ככלל, נזק בלתי הפיך. לפיכך, כלל מושרש הוא כי בבקשות מעין אלו, אין לעכב את ביצועו של פסק הדין, למעט במקרים חריגים בלבד, שבהם עולה חשש כי המערער ייתקל בקושי ממשי להשיב את סכום פסק הדין אם יזכה בערעור, או שמימוש פסק הדין יגרום לו להתמוטטות כלכלית (ראו, למשל: ע"א 2234/23 ניר אביב חברה לבניין בע"מ נ' שמואלי, פס' 9 (10.5.2023); ע"א 4603/22 הפועל ניר רמת השרון נ' פקיד שומה כפר סבא, פס' 8-9 (10.7.2022)).

6.בענייננו, המבקש אף לא טען כי בקשתו באה בגדר אחד החריגים הנ"ל, וכן לא פירט כיצד תשלום רכיב הפיצוי שהושת עליו יגרום לו לנזק בלתי הפיך. תחת זאת, המבקש הסתפק בהעלאת טענה בעלמא ביחס לקושי כלכלי בתשלום יתרת הפיצוי, אשר אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין הכספי (ראו, למשל: ע"פ 4691/08 מג'ארי נ' מדינת ישראל, פס' 5 (18.6.2008); ע"פ 4200/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' יב (21.8.2013) (להלן: עניין פלוני)). מצידה השני של המטוטלת, וכפי שטענו המשיבים, מטרה מרכזית העומדת ביסוד הפיצוי לנפגעי עבירה, היא הענקת סעד אפקטיבי במסגרת זמנים מצומצמת (ראו, מני רבים: ע"פ 205/19 לברוב נ' מדינת ישראל, פס' 12 (31.1.2019); ע"פ 8745/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 30 (30.11.2011)). ואכן, בנסיבות המקרה דנן, ניכר כי הפיצוי הוא נדבך חשוב בהליך שיקומו של נפגע העבירה בגין הנזקים שנגרמו לו בשל המעשים המיוחסים למבקש, ולא עלה בידי המבקש להוכיח כי קיימת הצדקה לפגיעה ברציפותו של תשלום הפיצוי.

7.אשר לסיכויי הערעור, הלכה עמנו כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגובה הפיצוי הנפסק לנפגעי העבירה, למעט במקרים חריגים שבהם ישנה סטייה קיצונית מהשיעור הראוי (ראו, מני רבים: ע"פ 8074/16 סוליימנוב נ' מדינת ישראל, פס' 69 (2.4.2020); ע"פ 8465/14 כרכי נ' מדינת ישראל, פס' 17 (24.8.2015)). לפיכך, ובלי לטעת מסמרות, אף לא נראה כי סיכויי הערעור טובים באופן המצדיק חריגה מהכלל שלפיו אין לעכב ביצוע של חיוביים כספיים.

8.לא למותר לציין, כי שמורה למבקש הזכות להעלות את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי במסגרת פנייה למרכז לגביית קנסות, אשר בסמכותו לפרוס או לדחות את תשלום החוב (ראו: סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995. עוד ראו: עניין פלוני, פס' יג; ע"פ 4604/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 13 (9.7.2015)).

9.סוף דבר: הבקשה נדחית.