ע"פ 7957/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, שהיה קטין במועדים הרלוונטיים לאישום, הורשע על פי הודאתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בשל כך שביום 20.8.2007 סמוך לשעה 21:00, דקר את המתלונן על רקע סכסוך קודם בין משפחתו של המתלונן ובין משפחת המבקש. כתוצאה ממעשי המבקש הובהל המתלונן לבית החולים ואושפז.

בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) גזר על המבקש 21 חודשי מאסר מתוכם תשעה חודשים לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי וחייב את המבקש לפצות את המתלונן בסך של 5,000 ₪. נוכח התקופה הקצרה של המאסר בפועל שהוטלה על המבקש נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו ועיכב את ביצוע עונש המאסר. הוא הוסיף וקבע כי אם יגיש המבקש ערעור לבית משפט זה יעוכב ריצוי המאסר עד מתן פסק הדין בערעור ואם לא יוגש ערעור יהא על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 2.10.2008 בשעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה. כמו כן הותיר בית המשפט המחוזי בעינם את כל תנאי השחרור בערובה שנקבעו למבקש.

2.

ביום 18.9.2008 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה המופנה כנגד גזר הדין. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר ולעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים למתלונן עד למועד מתן פסק הדין בערעור. זוהי הבקשה שבפניי בה מציין המבקש כי בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר מוגשת מטעמי זהירות בלבד והוא מוסיף ומציין כי בית משפט קמא לא קבע "סד זמנים" לביצוע תשלום הפיצוי למתלונן.

המשיבה מצידה מבהירה בתגובתה כי נוכח הוראתו המפורשת של בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר נראה כי לא היה מקום להגשת בקשה בעניין זה וביחס לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים למתלונן מציינת המשיבה כי המבקש לא ביקש עיכוב זה בבית משפט קמא וכי מכל מקום הוא לא צירף את המתלונן כמשיב לבקשתו. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבה, יש לדחות על הסף את הבקשה הנוגעת לתשלום הפיצויים למתלונן.

3.

אכן צודקת המשיבה באומרה כי משהורה בית משפט קמא מפורשות על עיכוב ביצועו של עונש המאסר עד למתן פסק דין בערעור (ככל שיוגש), אין מקום לבקשה נוספת בעניין זה. הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע עונש המאסר היא, אפוא, בקשה מיותרת. אשר לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים למתלונן. בית משפט זה שב וקבע בעבר כי על אף שמיקומו הגיאוגרפי של חיוב אדם שהורשע בפלילים בפיצוי כספי למתלונן הוא בגדרי סעיף 77 לחוק העונשין והוא נחשב לחלק מגזר הדין במשפט הפלילי, הרי שחיוב זה נושא מאפיינים אזרחיים מובהקים (ראו: ע"פ 1281/06 בורשטיין נ'

מדינת

ישראל , פסקה 19 לפסק דינה של השופטת ארבל (טרם פורסם, 16.4.2008); רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418, 459, 465 (2002)). לפיכך, ונוכח הוראת סעיף 78 לחוק העונשין הקובעת כי לעניין הערעור חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית, שבנו וקבענו כי על המבקש עיכוב ביצוע של רכיב זה לצרף כמשיב את המתלונן שלזכותו נפסק הפיצוי וכי אי צירופו מצדיק את דחיית הבקשה על הסף (ראו: ע"פ 8452/06 יונדב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.11.2006); ע"פ 10221/06

ג'ורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.6.2007) (להלן: עניין ג'ורן )).

4.

למעלה מן הדרוש אציין כי אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. השיקולים לענייין עיכוב ביצוע רכיב הפיצוי שואבים השראה מן השיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בהליך אזרחי. כידוע, הגשת ערעור אין בה כדי לעכב ביצוע של פסק דין מקום בו הושת חיוב כספי והלכה היא כי בדרך כלל ובהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, בית המשפט אינו מורה על עיכוב ביצועו של חיוב כספי. (ראו: עניין ג'ורן ; ע"פ 238/08 מדינה נ' מדינת

ישראל (טרם פורסם, 24.1.2008); ע"פ 6863/07 בנאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.9.2007); ע"א 7645/07 עיריית קריית אתא נ' אברהם , פסקה 4 (טרם פורסם, 1.11.2007)). עיון בבקשה שבפני מלמד כי אין בה על פני הדברים כדי ללמד על נסיבות מיוחדות, כאמור.

סיכומו של דבר - החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.9.2008 לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, מייתרת את הבקשה שבפנינו ככל שהיא נוגעת למאסר וביחס לבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי למתלונן, הבקשה נדחית על הסף.