פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
8452/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
נפתלי יונדב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 6.9.06, בתיק פ.ח. 1190/05, שניתן על ידי סגן הנשיא
ס' רוטלוי והשופטים ע' צ'רניאק וק' ורדי.
תאריך הישיבה:
י"ז בחשון התשס"ח
(29.10.07)
בשם המערער:
עו"ד חג'אג' אפרת
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים
עו"ד אושרה פטל
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
החל משנת 2002 החל קטין, יליד חודש פברואר 1992, ובני משפחתו לפקוד את דירת משפחתו של המערער. במהלך חודש נובמבר הזמין המערער את הקטין לחדרו באמתלא שהוא יסייע לו בלימודיו. אותו לילה לן הקטין בדירה, ובשעה מאוחרת אמר לו המתלונן "בוא אני אעשה לך משהו שיהיה לך כיף". בהמשך, הוא הפשיט את הקטין מבגדיו התחתונים, מרח חומר סיכה על איבר מינו ועל פי הטבעת של הקטין, וביצע בו מעשה סדום. בכתב האישום נטען עוד, כי המערער ביצע בקטין מעשה סדום בארבע הזדמנויות נוספות.
בעקבות הודאת המערער בעובדות שיוחסו לו, הרשיעו בית המשפט המחוזי בחמש עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבותיו של סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך גזר לו 8 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 50 אלף ש"ח.
בערעור שבפנינו נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בתוצאה אליה הגיע מטעמים אלה: העדיף את הגישה העונשית על האפשרות עליה הצביע שרות המבחן - לשלב את המערער בטיפול לעברייני מין הניתן בקהילה; לא ניתן משקל הולם לכך שהעבירות לא לוו בהפעלתה של אלימות; לא ניתן משקל ראוי להודאת המערער שחסכה את העדת הקטין.
גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטעוני הצדדים על-פה, לא שוכנענו כי הוכחה עילה להתערבותנו בעונש. העבירות אותן ביצע המערער קשות הן. הוא בחר לו נער תמים, שבתחילת האירועים היה בן 12 בלבד, ובמשך תקופה לא מבוטלת ראה בו כלי נוח ונגיש לספק בו את תאוותו. הפגיעה בקטין היתה קשה, ואם נאמר כי חייו השתנו מן הקצה אל הקצה ושעתידו לוט בערפל, לא נפריז בהערכתנו. הקטין נקלע לתחושות אשם, בלבול בזהות המינית, אמונו בעולם המבוגרים נפגע, וחלה ירידה ניכרת ברמת תפקודו.
נזק כה קשה אותו גרם המערער, הצדיק הדגשת הפן העונשי בגזר הדין. אכן, נראה כי המערער זקוק לטיפול כדי להתמודד עם סטייתו נוכח הסכנה הנשקפת ממנו, אולם טיפול זה צריך להינתן במסגרת סגורה, ובית הסוהר הוא מסגרת מתאימה לכך.
לפיכך, הערעור נדחה, והמלצתנו נתונה לכך שהטיפול במערער יחל במועד מוקדם ככל שניתן.
ניתן
היום, י"ז
בחשון התשס"ח (29.10.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט