ע"פ 10733/08 חנן גולדבלט נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של פיצוי שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים טל, אמסטרדם ולבהר-שרון) מיום 6.11.08 בתפ"ח 1133/05.

ב.

ביום 3.7.08 הורשע המבקש בעבירות של אינוס, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, מעשה סדום ומעשה מגונה תוך ניצול מרות. המעשים בוצעו, לפי האמור, בחמישה מקרים (מתוך שישה אישומים בכתב האישום), בהם ניצל המבקש כנקבע קשרים עם תלמידותיו בקורסים למשחק (ובמקרה אחד, לפיתוח קול). ההרשעה התבססה בעיקר על עדויות המתלוננות, קרוביהן וגורמים מקצועיים שטיפלו בהן, וכן על הקלטה שהוקלט המבקש ללא ידיעתו.

ג.

בגזר דין מפורט, בחן בית המשפט הצהרות של נפגעות העבירות, הערכת מסוכנות (המעידה על "רמת מסוכנות מינית בינונית עד נמוכה לטווח הארוך"), עדויות אופי, ועדות של הנאשם על תוצאות קשות שגרמה הפרשה לחייו (כן הובעה חרטה מסוימת). נקבע, כי מדובר בעבירות חמורות - בין השאר נוכח ניצול המרות - המחייבות (כעבירות מין בכלל) ענישה קשה וכואבת. עוד הובאו בחשבון מזה פגיעה נפשית עמוקה שנגרמה לחלק מן המתלוננות (למצער), והכחשת המעשים על ידי המבקש (אשר חשפה את המתלוננות להתמודדות עם ההליך), והימנעות המבקש מהתנצלות והבעת חרטה מלאות; ומזה עדויות האופי החיוביות הרבות, עברו הנקי של המבקש ונזקים שונים שנגרמו לו עקב הפרשה, וכן תקופה ששהה במעצר בית (חלקי). בסיכום, הוטלו על המבקש 7 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, ופיצוי בסך 25,000 ₪ כל אחת למתלוננות באישומים הראשון והשני (האישומים שעניינם אינוס). בו ביום נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע המאסר, אולם נקבע כי הפיצוי ישולם תוך 90 ימים.

ד.

הבקשה הנוכחית עותרת לעיכוב תשלומו של הפיצוי עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין. נטען, כי עיקר עניינו של הערעור באישומים הראשון והשני (הרלבנטיים לפיצוי); וכי סיכוייו טובים, בין השאר הואיל ובאישום הראשון התלבט בית המשפט בשאלת מהימנות המתלוננת, ובאישום השני מדובר בתלונה שנגנזה מלכתחילה על ידי הפרקליטות. נטען, כי המבקש - המצוי עתה בבית האסורים - נתון במצב כלכלי קשה, בין השאר עקב מעצר הבית בו שהה, ועל כן אינו יכול לעמוד לעת עתה בתשלום הפיצוי.

ה.

בתגובת המדינה נטען, כי בית המשפט קמא קיבל את עתירת המבקש לעיכוב ביצועו של הפיצוי (בלבד) לתשעים יום. לשיטת המדינה סיכויי הערעור נמוכים, שכן הכרעות בית המשפט מיוסדות על ממצאי עובדה ומהימנות, ולא על טענות משפטיות. אשר לקשייו הכלכליים של המבקש, בית המשפט היה ער לכך, ועל כן נקבע פיצוי מינימלי; אין גם טענה שאם יתקבל הערעור לא יוחזר הכסף. גם המשיבות 3-2 מתנגדות לבקשה, ומשיבה 3 ציינה כי אם תידרש להחזיר כספי פיצוי - תעשה כן.

ו.

בדיון שב בא כוח המבקש והשתית את טיעוניו על שני האדנים - סיכויי הערעור ומצבו הכלכלי של המבקש. לשיטתו, ישנם סיכויים לא מבוטלים לערעור בשני האישומים שבהם הושת הפיצוי; לדידו, לגבי האישום הראשון התלבט מאוד בית המשפט, ובאשר לאישום השני, המדובר בתלונה שנסגרה על-ידי הפרקליטות ולימים נפתחה. לא ייגרם, לשיטת המבקש, נזק אם יידחה התשלום. אשר למצב הכלכלי, המבקש נטול כל אמצעים ורכוש, ואין לו כל אפשרות לתשלום. טווח הזמן המבוקש עשוי להועיל, ואולי יטו חברי המבקש שכם לעזרתו.

ז.

בא כוח המדינה ציין, כי אמנם זוהו קשיים ראייתיים באישום הראשון, אך הם נותחו על-ידי בית המשפט קמא באופן מעמיק ונקבעו מסקנות. באשר לאישום השני, אכן נפתח התיק מחדש לאחר סגירתו, וזאת משהגיעו תלונות נוספות. אמנם אין המתלוננות זקוקות מיידית לכסף, ואם יהא עליהן להחזיר, יחזירו; אך בשלב זה אין מקום למבוקש.

ח.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. לא אקבע מסמרות לגבי סיכויי הערעור, שבמכלול אינם פשוטים מניה וביה נוכח ממצאי הכרעת הדין, בה עיינתי.

ט.

אשר לנושא הכלכלי, דומה שאין מחלוקת כי מצבו של המבקש אינו בכי טוב כלל. ואולם, ראשית, כשהמדובר בחיוב כספי - ועסקינן בחיוב בעל אופי אזרחי (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל,

פ"ד נו(3) 418, בדעת הרוב), אין תשלומו מהוה נזק בלתי הפיך, והעיכוב ניתן אך במקרים חריגים, שמקרה זה אינו ביניהם; ראו ע"פ 8452/06 יונדב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן). אין גם ראיה להיעדר יכולת של המתלוננות להשבה לפי הצורך. שנית, ויתר על כן, המחוקק קבע דרך להתמודדות עם חסרון כיס בקשר לכך. סעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 קובע פרוצדורה לבדיקת אפשרות של פריסת תשלום או דחייה מסיבות סבירות או בנסיבות אישיות מיוחדות; ראו גם ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). על כן, בידי המבקש לפנות על פי פרוצדורה זו, והדברים נאמרים מבלי שאקבע עמדה לגבי התוצאה.

י.

נוכח האמור איני נעתר לבקשה.