ע"פ 1432/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצוע של פיצוי למתלוננת בסך 25,000 ₪ שהושת על המבקש ביום 24.12.09 בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים אלרון, סעב, וגלעד) בתיק פ"ח 5014/08, עת נגזר עליו עונש של 8 שנות מאסר בפועל.

ב.

ביום 10.5.09 הורשע המבקש, יליד 1948, בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בקטין בן משפחה, תקיפה מינית בנסיבות מחמירות ועוד. על פי המתואר בהכרעת הדין, החדיר המבקש במספר רב של פעמים, ובנסיבות שונות, את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת, בת גיסו, בעת שהיתה בגילאים 5 עד 10 לערך, וביצע בה מעשים מיניים נוספים. בגין העבירות בהן הורשע, הושת על המבקש עונש מאסר בפועל בן 8 שנים, עונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים, ופיצוי כספי למתלוננת בסך 25,000 ₪ לתשלום עד ליום 24.3.10. בגזר הדין צוינו ההשפעות השליליות ארוכות הטווח של מעשי המבקש על המתלוננת, וכן העובדה כי חשוב היה לה שהמבקש ייענש בכל חומרת הדין ויפצה אותה על מעשיו. כן צוינה חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות כי המבקש אינו נוטל אחריות למעשיו, ואינו מביע חרטה או אמפתיה למתלוננת. הודגשה הפגיעה המתמשכת במתלוננת והנזק הבלתי הפיך שגרם לה המבקש. צוינה נטיית הפסיקה להחמיר בעונשם של עברייני מין שפגעו באופן מתמשך בקטינים במשפחה. כן צוינו גילה הצעיר של המתלוננת בעת תחילת המעשים (בת כחמש שנים בלבד); מעמדו של המבקש כדוד אהוד וסמכותי במשפחה, אשר ניצל את האמון לא של המתלוננת בלבד, אלא אף של הוריה; פגיעתו של המבקש בנפשה של המתלוננת, בנוסף לגופה; והעובדה שהמשיך במעשיו למרות נסיונות המתלוננת לחמוק ממגעו. מבחינת שיקולים לקולה, צוינו גיל הנאשם, מסוכנותו המינית הנמוכה כיום, וכן חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים.

ג.

ביום 22.2.10 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ועמו בקשה לעיכוב ביצועו של רכיב העונש של תשלום הפיצוי למתלוננת. נאמר, כי המבקש החל מרצה את עונש המאסר מיד לאחר הכרעת הדין. נטען, כי סיכויי הערעור טובים, למרות תקיפת ממצאי מהימנות שבו, שכן התיק בוסס על עדותה של המתלוננת, אשר ניתנה יותר מ-14 שנים לאחר קרות האירועים, ואשר יש בה, כנטען, סתירות משמעותיות. נאמר, כי המבקש הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בעל משפחה וקריירה. נטען, כי לא ייגרם נזק מעיכוב ביצוע הפיצוי.

ד.

בדיון טענה עו"ד בן-נון כי מייד לאחר פסק הדין עיקלה משפחת המתלוננת את כל חשבונות המבקש ורעייתו, והעיקולים קיימים; חשש המבקש הוא כי אם יזכה במשפטו לא יהא מקור להחזר, שכן משפחת המתלוננת ביקשה תדיר הלוואות מהמבקש ואשתו. כן הציעה עו"ד בן-נון הפקדת הפיצוי על-ידי משפחת המבקש בקופת בית המשפט. לדעת המבקש סיכויי ערעורו טובים, שכן – בין השאר – הורשע בעובדות מסוימות שהמתלוננת לא העידה עליהן, וישנן לשיטתו פירכות נוספות בראיות.

ה.

באת כוח המדינה ציינה כי המתלוננת מתנגדת לעיכוב הביצוע. היא זקוקה לכסף למימון טיפולים, והתשלום אינו בלתי הפיך, מה גם שלדעת המדינה סיכויי הערעור נמוכים; לצד אמון במתלוננת נמצאו חיזוקים, חרף הזמן שחלף. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור בפרטות – הגם שמדובר בהשגה שעיקרה על ממצאים עובדתיים – חוששני כי לא הורם הנטל להוכיח הן את

אי יכולתו של המבקש לשלם, הן את יכולתה של המשיבה להחזיר. אין די בטענה שרכוש העורר עוקל או שמשפחת המתלוננת, כפי שנזכר כנטען במהלך המשפט, נזקקה לעזרה כספית ממשפחת המבקש, כדי לשכנע כאמור; ואין מדובר בסכומים גבוהים מאוד, מבלי להקל ראש בכל סכום.

ז.

יפים לכך דברים שנאמרו בע"פ 10733/08 גולדבלט נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"כשהמדובר בחיוב כספי - ועסקינן בחיוב בעל אופי אזרחי (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, בדעת הרוב), אין תשלומו מהוה נזק בלתי הפיך, והעיכוב ניתן אך במקרים חריגים, שמקרה זה אינו ביניהם; ראו ע"פ 8452/06 יונדב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן). אין גם ראיה להיעדר יכולת של המתלוננות להשבה לפי הצורך. שנית, ויתר על כן, המחוקק קבע דרך להתמודדות עם חסרון כיס בקשר לכך. סעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 קובע פרוצדורה לבדיקת אפשרות של פריסת תשלום או דחייה מסיבות סבירות או בנסיבות אישיות מיוחדות; ראו גם ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). על כן, בידי המבקש לפנות על פי פרוצדורה זו, והדברים נאמרים מבלי שאקבע עמדה לגבי התוצאה".

הוא הדין בנידון דידן. כאמור לא אוכל להיעתר לבקשה.