פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 8457/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אבי אוחיון
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת
ישראל
2. פלוני
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש: עו"ד ש'
בלומנפלד
בשם משיבה 1: עו"ד רחל
מטר
בשם משיב 2: בעצמו
החלטה
א.זו בקשה לעיכוב ביצועו של תשלום סך 50,000 ₪ שנפסק כפיצוי למתלונן בתיק דנא.
ב.המבקש נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים דר, שיף והורוביץ) ביום 24.8.06 לחמש וחצי שנות מאסר, מהן ארבע וחצי בפועל והיתרה על תנאי, ולתשלום פיצוי כאמור. זאת לאחר שהורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, שלפיו בגלל סכסוך טריביאלי בקשר לחניית רכב הפיל את המתלונן, בעט בו, ואחר כך דקרו בכלי חד מתחת לבית שחיו השמאלי לעומק כ-10 ס"מ על מנת לגרום למותו; הוא עזב את המקום בלי להושיט עזרה, והמתלונן (המשיב 2) אושפז במצב קשה, הוחיה, נותח ושהה בבית החולים ובשיקום שבועות ארוכים.
ג.(1) הערעור מכוון כנגד גזר הדין, ועניינו קיצור המאסר בשל נסיבותיו האישיות ונסיבות משפחתו של המבקש וחרטתו; באשר לפיצויים, נטענה דלות אמצעים של המבקש ומשפחתו. לבקשה לעיכוב ביצוע – שעניינה הפיצוי בלבד, שכן המבקש מרצה את מאסרו – צורפו תלושי משכורתה הנמוכה של אם המבקש וקצבת נכות של האב, ואישורים בדבר חובות שונים.
(2) המדינה ציינה בתגובתה כי במהלך הטיעונים לעונש הודיע בא כוח המבקש שהמשפחה אספה 25,000 ₪ לפיצוי. סכום זה, לאמיתו של דבר, הופקד בשעתו במסגרת הליך המעצרים. בא כוח המבקש ציין כי הסכום עומד להיות מושב ונמצא "בדרכו" (מכתבו מ-23.10.06). נתבקשה תגובת המתלונן, והוא הביע התנגדות לבקשה, והוסיף, בליווי חוות דעת רפואיות, כי נזקו ונזק משפחתו רב, וטען גם כי למבקש יכולת כלכלית.
(3) נתבקשה הודעה אם שולמו 25,000 ₪ כמובטח, ובא כוח המבקש תיאר מגעים עם הפרקליטות והמרכז לגביית קנסות, ועיכובים מינהליים שבשלהם טרם שולם הכסף, וכי שובר התשלום בדרך אל משרדו ומשיגיע ישולם מיידית.
(4) לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. כפי שציינה השופטת ארבל בע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל , שבו נדונה בקשה דומה, המדובר, בעניין הפיצוי למתלונן, בהליך בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים (סעיפים 77(א) ו-78 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ראו גם רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418; רע"פ 228/05 יאגודייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(4) 518; ע"פ 5761/05
וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))). השיקולים לגביו הם איפוא אלה הנוהגים בעיכוב ביצועו של הליך אזרחי, קרי, סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, וכשהמדובר בחיוב כספי, הנטיה היא שלא להיעתר לעיכוב, שכן אין פרעונו ככלל בלתי הפיך (ראו האסמכתאות בע"פ 2589/05 הנזכר); עוד ראו ע"פ 8452/06 יונדב נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן).
(5) ככל שהמדובר בסיכויי הערעור ברכיב הפיצוי, לדעתי המשוכה שעל המבקש לעבור גבוהה ביותר, והסיכויים אינם גבוהים על עיקר, נוכח הנזק הקשה שנגרם למתלונן. אשר למאזן הנוחות, אין כל ראיה כי אם ישולם הכסף ויחול שינוי בסכום הפסוק לא יוכל המתלונן להשיבו. החוק אינו מתעלם מחייב שאין ידו משגת ולפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ה-1995 "רשאי המרכז לפי בקשת חייב לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, אם כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחייה של התשלום כאמור". ואולם, במסגרת הליך זה של עיכוב ביצוע, ומבלי להביע דעה על פעולה בהקשר דנא לפי סעיף 5ב הנזכר, איני רואה סיבה לעיכוב הביצוע. עלי לציין כי בכל הכבוד, ניתן היה להחיש עוד בשעתו – בין אוגוסט לאוקטובר 2006 – את הטיפול בהעברת סכום 25,000 ₪ למתלונן (נושא שמשום מה לא נזכר בבקשה לעיכוב ביצוע והובא לידיעתי בתגובת המדינה). מכל מקום, אני יוצא מהנחה כי סכום זה ישולם בימים הקרובים ממש. אשר ליתרה, איני רואה מקום לעכב ביצוע. הסכום עומד לפרעון מאז יום גזר הדין. אני ער למצבם הכלכלי הנטען של המבקש (שהוא אסיר) ומשפחתו, אך לא בהליך זה של עיכוב ביצוע תרופתם. אולי הועיל ההליך הנוכחי לקידום תשלום 25,000 ₪ למתלונן, למצער כך יש לקוות.
(6) כאמור, איני נעתר לבקשה.
ניתנה
היום, כ"ב בכסלו תשס"ז (13.12.06).
ש
ו פ ט