ע"פ 9623/07 יוחנן ברקאי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע ברצח, והוטל עליו, בין היתר, תשלום פיצוי לבנות משפחת הקורבן. בקשתו היא לעכב את ביצועו של החיוב בתשלום הפיצוי עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה.

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר שרון) הרשיע את המבקש בביצוע רצח. על-פי הכרעת הדין, ירה המבקש בעורפו של המנוח, בעת שהלה היה בדרכו לעבודתו. גזר הדין ניתן ביום 9.10.07, ובו הוטל על המבקש עונש של מאסר עולם. כמו כן, חוייב המבקש לשלם פיצוי לכל אחת מבנות משפחתו של המנוח - אמו, אשתו ובתו, בסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), העומד על סך 228,000 ש"ח.

3.

המבקש הגיש הודעת ערעור על הכרעת הדין. כן ביקש עיכוב ביצוע של תשלום הפיצויים. בבקשתו הוא טוען, כי חוייב בתשלום סכום פיצויים גבוה במיוחד וחריג במשפט הפלילי. כן הוא טוען כי לפיצוי זה אופי של תרופה אזרחית, ועל כן שגה בית המשפט קמא בהטילו את סכום הפיצוי המקסימלי, בלא ששמע קודם את עדות בנות משפחת המנוח בענין נזקן. המבקש מוסיף, כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום הפיצויים, במיוחד לנוכח העובדה כי התגרש מאשתו בימים האחרונים, והנכס היחיד שבבעלותו - דירת המגורים - נמצא ברשות אשתו וילדיו. כן ציין שהוא איננו מפרט את מצבו הכלכלי, מאחר שהפסיקה בנושא מורה כי אין לייחס לכך משקל של ממש.

4.

המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בהעדר הודעת ערעור מפורטת, קשה להעריך את סיכויי הערעור, המהווים נדבך יסודי בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע. המדינה מוסיפה, כי עיון בהכרעת הדין ובגזר הדין מלמד, על פני הדברים, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. כן טוענת המדינה כי לצורך פסיקת פיצוי על פי סעיף 77 לחוק העונשין אין צורך בהוכחת נזק של ניזוקי העבירה.

5.

המשיבות 2-4, בנות משפחת המנוח (להלן - המשיבות), מתנגדות גם הן לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים. הן מציינות כי על דירת המבקש הוטל עיקול, לבקשתן. חרף זאת, מימוש הכספים כרוך בקשיים רבים, נוכח העובדה כי רעיית המבקש וילדיו מתגוררים בדירה, ובשל קיומה של משכנתא הרובצת על הנכס. המשיבות מוסיפות, כי בא-כוחו של המבקש הצהיר כי המבקש אינו מתכוון לשלם להן את הפיצוי שנפסק. קיים על כן חשש ממשי, כי המבקש ינסה להבריח נכסים או כספים שבבעלותו או בחזקתו. בנסיבות אלה, עיכוב ביצוע יביא לסיכול ביצוע גזר הדין, כך שייגרם למשיבות נזק שיתווסף לסבלן, תוך מתן לגיטימציה למבקש להתחמק מציות לגזר הדין. המשיבות מוסיפות, כי הן מוכנות להפקיד את כספי הפיצוי אצל נאמן, עד להכרעה בערעורו של המבקש.

6.

בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בכפוף לסייג שיובהר להלן. פיצוי על פי סעיף 77 לחוק העונשין הוא בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים (דעת הרוב ברע"פ

2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פד"י נו(3) 418 (2002)), והתנאים לעיכוב ביצוע תשלומו דומים בטיבם לתנאים המצטברים הנוהגים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי: האחד, סיכויים טובים לקבלת הערעור, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שאם לא יעוכב הביצוע, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, במקרה בו יזכה בערעורו (ע"פ 10221/06

ג'ורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.07); ע"פ 8457/06 אוחיון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 13.12.06); ע"פ 5924/06 ברהום נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.11.06); ע"פ 2589/05

מקייבסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 15.11.05)).

7.

בענייננו, אינני נדרשת לבחינת סיכויי הערעור (שנימוקיו המפורטים טרם הוגשו) נוכח העובדה כי המבקש לא הניח כל תשתית לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן המצדיק היענות לבקשתו. טענתו העיקרית בבקשה, אם לא היחידה, נסבה על נושא אחר בתכלית - כי היה על בית המשפט קמא לברר את שאלת נזקן של המשיבות, בטרם קבע את סכום הפיצוי. בטענה זו אין ממש, משאין צורך בהוכחת נזק כאמור. המבקש טען כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום הפיצויים, אך עשה כן בשפה רפה, ובאופן סתמי וכולל, ללא תימוכין. חשובה מכך היא העובדה המכרעת כי המבקש לא טען ולא הוכיח כהוא זה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו; וכך, לא נטען, ולו ברמז, כי אם ישולם הפיצוי למשיבות, ולאחר מכן יתקבל הערעור, יווצר קושי מעשי כלשהו לגבות מהן בחזרה את כספי הפיצוי. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה כולו לטובת המשיבות, יהיו סיכויי הערעור אשר יהיו.

8.

במסגרת שיקולי מאזן הנוחות, הציעו המשיבות פתרון חלופי של הפקדת כספי הפיצוי בידי נאמן עד להכרעה בערעור. הצעה זו מקילה עם המבקש, ועונה לכל תרחיש אפשרי שבו יהיה צורך להחזיר למבקש סכום כזה או אחר מכספי הפיצוי, בהינתן תוצאות הערעור על הכרעת הדין.

9.

לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי נדחית. עם זאת, אני מורה בזאת כי כספי הפיצוי יופקדו בידי נאמן שימונה בידי המשיבות, וזאת עד להכרעה בערעור.