ע"פ 6408/10 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים שהושתו על המבקשים במסגרת גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, עד להכרעה בערעור.

1.

המבקשים הורשעו, לפי הודאתם, בביצוע שורה של מעשי אלימות חמורים, לרבות רצח והריגה (ביחס למבקש 3 בלבד), סיוע להריגה ועבירות בנשק. לפי עובדות האישום הראשון, שאומצו על-ידי בית המשפט המחוזי, בחודש דצמבר 2008, הגיעו המבקשים 1 ו-3, יחד עם חבר נוסף (להלן: מפיד ), לבית קפה בעיירה ג'ת, שעם בעליו הם הסתכסכו קודם לכן. השלושה התקרבו עם רכבם לבית הקפה, כשהם מצוידים באקדח וברימון רסס. המבקש 3 השליך את רימון הרסס לעבר בית הקפה, וחברם של השניים ירה לעברו באקדח. כתוצאה מן היריות ומהתפוצצות הרימון, נהרג סלים ותד, ונפצעו אנשים נוספים. לפי עובדות האישום השני שעל בסיסו הורשעו המבקשים, קשרו המבקש 3 ומפיד להמית את עלי עכאוי (להלן: עכאוי ), על רקע חששם כי זה ידווח למשטרה על מעורבותם באירוע נושא האישום הראשון. עובר לביצוע המעשה, הצטיידו השניים בנשק ובאופנוע גנוב. בהמשך, ביקשו המבקש 3 ומפיד מהמבקש 2 לדווח להם על מקום הימצאו של עכאוי, וזה עשה כן לבקשתם. המבקש 3 ומפיד הגיעו לבית קפה שבו שהה עכאוי, וירו בו מטווח קצר. הירי הביא למותו של עכאוי ולפציעתו של אדם נוסף. לפי עובדות האישום השלישי שבו הודה המבקש 3, ירה זה האחרון באקדח שהחזיק ללא רישיון, לעבר חנות בבאקה אל-ע'רביה.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' אלרון , מ' גלעד ו- מ' רניאל ) גזר על המבקש 1 עונש של 8 שנות מאסר בפועל, וכן שנתיים מאסר על-תנאי. כמו-כן חויב המבקש 1 לשלם פיצוי בסך 50,000 ש"ח לעיזבון המנוח סלים ותד, ופיצוי בסך 5,000 ש"ח לכל אחד משלושת הפצועים באירוע נושא האישום הראשון.

על המבקש 2 הושת עונש של 8 שנות מאסר בפועל, וכן שנתיים מאסר על-תנאי. לצד זה חויב המבקש 2 לשלם פיצוי בסך 50,000 ש"ח לעיזבון עכאוי, ופיצוי בסך 5,000 ש"ח לפצוע באירוע נושא האישום השני. בית המשפט הטיל על המבקש 3 עונש של 25 שנות מאסר בפועל, וכן שנתיים מאסר על-תנאי. עוד הוא חויב בתשלום פיצוי בסך 100,000 ש"ח לעזבון המנוח סלים ותד, וסכום זהה לעיזבון עכאוי.

3.

המבקשים ערערו על גזר הדין לבית משפט זה. הערעור התמקד ברכיב הפיצוי הכספי, וברכיב המאסר המותנה שנגזר עליהם. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים הכספיים שהושתו על המבקשים. בבקשה נטען כי סכום הפיצויים שבו חויבו המבקשים הינו גבוה במיוחד, ולא היה לו מקום במסגרת הליך פלילי. עוד נטען על-ידי המבקשים כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתם היות שאין ביכולתם לעמוד בתשלום הפיצויים, לא כל שכן באופן מיידי. לחלופין, עותרים המבקשים כי נורה על חלוקת החיוב לתשלומים קטנים עד להכרעה בערעור. בדיון שנערך לפניי, הציגה בפניי באת כוח המשיבה את החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לפריסת תשלומים שהוגשה על-ידי המבקשים, שבה התקבלה עמדת המשיבה וניתנה הנחייה למבקשים לפנות – ככל שרצונם בכך –

בבקשה מתאימה למנהל המרכז לגביית קנסות. באת כוח המשיבה טענה כי כלל לא ברור האם המבקשים פעלו כהנחיית בית המשפט, והוסיפה כי גם בשלב זה – ההליך המתאים לבחינת בקשתם לפריסת תשלומים הינו במסגרת המרכז לגביית קנסות, ולא במסגרת ההליך הנוכחי. להשקפתה, במסגרת ההליך שם תוכל להיבחן בקשתם בצורה מיטבית, תוך בחינת מצבם הכלכלי וקבלת עמדת נפגעי העבירה ומשפחותיהם. באת-כוח המשיבה הוסיפה כי משפחתו של המנוח עכאוי מתנגדת לבקשה ועומדת על תשלום הפיצוי שנפסק לזכותם לאלתר, בעוד ששאר הנפגעים העדיפו להשאיר את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. לפנים משורת הדין, הביעה המשיבה את הסכמתה כי יעוכב ביצוע תשלום הפיצויים לחודש ימים, על-מנת לאפשר למבקשים לפנות בבקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות.

4.

בחנתי את טענות הצדדים ומסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לסייג שיובהר בהמשך. בקשה לעיכוב ביצועו של פיצוי על-פי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 דומה באופייה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי, וכך גם התנאים המצטברים לקבלתה: האחד, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שאם לא יעוכב הביצוע, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, אם יתקבל ערעורו (ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.1.08)). איני סבור כי עליי להידרש בשלב זה לסיכויי הערעור בענייננו, הואיל והמבקשים לא הניחו כל תשתית עובדתית לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. טענותיהם בדבר מצבם הכלכלי הקשה נטענו בעלמא, וללא ביסוס עובדתי באשר ליכולת התשלום החודשית שלהם, אם תתקבל בקשתם לפריסת הסכום לתשלומים. היעדרה של תשתית קונקרטית מקשה על בחינתה של הטענה וקביעת שיעורי התשלומים. מכל מקום, היעדרה של תשתית כאמור אינו מונע מן המבקשים להביא בקשתם לבחינה בגדרו של סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, אשר קובע כי "מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור". כאמור, בית המשפט המחוזי הנחה את המבקשים לפנות בבקשה מתאימה למנהל המרכז לגביית קנסות, אך דבר זה לא נעשה. אפשרות זו עודנה פתוחה בפניהם, והמשיבה מצידה הסכימה, לפנים משורת הדין, לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצוי בגזר הדין לתקופה של 30 ימים על-מנת לאפשר הגשת בקשה זו.

5.

נוכח הסכמת המשיבה, אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים לתקופה של 30 ימים על-מנת לאפשר למבקשים לפנות בבקשה מתאימה למנהל מרכז לגביית קנסות. המשיבה תפעל לוודא, כפי שהסכימה באת-כוחה בדיון, כי הטיפול בבקשה, ככל שתוגש, ייעשה במהירות הראויה.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.